הנכה חנתה על המדרכה. האם תיקנס?
בית משפט השלום בירושלים דן לאחרונה בתביעת קנס שהגישה המדינה כנגד נהגת, וזאת בגין עבירה של העמדת/החנית רכב על מדרכה שלא נקבעה כמקום חנייה מסודר. העבירה היא בניגוד לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), ותקנה 72(א)לתקנות התעבורה.
הנהגת ביקשה להישפט ומכאן ההליך המשפטי.
בית המשפט זיכה את הנהגת וקבע כי לעניין חניית נכים: סעיף 2(א) לחוק חניה לנכים מהווה סייג לאחריות פלילית. יחד עם זאת, נטל ההוכחה לקיומו של הסייג חל על הנהגת, אולם די בכך שהיא תעורר ספק שמא חל הסייג בכדי להחילו ולפטור אותה מאחריות פלילית.
יש לקבל את טענתה של הנהגת (שלא נסתרה) לגבי מאמציה לאתר מקום חניה מוסדר לנכים טרם ביצוע החניה – מאמצים שלא צלחו. הדבר סביר, ובפרט כאשר מדובר בחניה במרכז העיר ירושלים בצהרי היום.
אין בטענה בעלמא (של המדינה) לגבי קיומן של חניות נכים במקום מסוים כדי לסתור את טענתה של הנהגת בדבר ביצוע ניסיונות איתור בפועל של מקומות חניה פנויים.
רוחבו של מדרחוב הוא כשל רחוב ולפיכך חזקה כי היא אינה מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים. הנטל לסתור חזקה זו מונח על כתפי המדינה, אולם זו לא עשתה כן ולו בדרך המינימאלית של הצגת תמונות של העבירה. לכך מצטרפת כמובן טענתה של הנהגת לפיה היא הקפידה להשאיר מעבר לעוברי דרך, לרבות עגלות ילדים.
