זכות קדימה להולכי רגל
חובת הנהג לתת זכות קדימה להולכי רגל הנמצאים בסמוך למעבר החצייה
תיקון לתקנות התעבורה מהזמן האחרון מחמיר עם נהגים המתקרבים למעבר חצייה ולא מאפשרים להולך רגל לחצות את הכביש במעבר בבטחה. התקנה קובעת, כי נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה, ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. הוראה זו נוספה להוראה קיימת, אשר לפיה נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה שבו הולכי רגל, יאפשר להם הנוהג להשלים את החצייה בבטחה, ואם צריך, יעצור את רכבו לשם כך.
במילים אחרות, לאחר התיקון לתקנות, חובתו של נוהג אינה רק לאפשר להולך הרגל להשלים את חציית הכביש בבטחה לאחר שהולך הרגל החל לחצותו במעבר החצייה, אלא אף לשער אם בכוונתו של הולך הרגל לחצות, גם אם טרם החל לחצות, ואם כן עליו להאט את רכבו ואף לעצור. התקנה אינה מבחינה בין הולך רגל שניכר בכוונתו לחצות במעבר חצייה אף אם בכיוון הליכתו דולק רמזור אדום להולכי רגל ובכיוון נסיעת הרכב דולק האור הירוק.
מעשה שהיה
במצב דברים כזה דן לאחרונה בית המשפט לתעבורה. בכתב האישום שהוגש נגד הנהג נטען כי בעת שנהג במכוניתו ברחוב והתקרב לצומת מרומזר, נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חצייה אחרי הצומת, לא אִפשר לה להשלים את החצייה בבטחה ופגע בה בחוזקה. הולכת הרגל הספיקה לחצות 7.80 מטרים משפת אי התנועה כשהנהג פגע בה והפיל אותה לכביש.
כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש. נגרמו לה חבלת ראש ושברים מרובים בגפיים, בגב ובצלעות, והיא נזקקה לניתוח ולאשפוז ממושך בבית חולים. כמו כן אובחנו אצלה סימנים ברורים של הפרעה דיכאונית וירידה קוגניטיבית, ונקבעו לה עקב כך 30% נכות נפשית וקוגניטיבית.
כאשר אלה הם פני הדברים, ולאחר פסיקות רבות של בתי המשפט שבהן הורשעו נאשמים בדין, עומדת התביעה המשטרתית על מתן עונשים חמורים ואף עונשי מאסר בפועל וכן פסילת רישיון הנהיגה למשך שנים.
הנאשם במקרה המתואר כפר באחריותו לתאונה, ולאחר שנשמעו דברי העדים זוכה מהאשמה. בית המשפט קבע כממצא עובדתי שהנהג חצה את הצומת בירוק, ואילו הולכת הרגל (קשישה ששנת לידתה 1933) החלה לחצות את מעבר החצייה כשאור אדום להולכי רגל דולק בכיוונה. עוד קבע בית המשפט, כי ייתכן שהולכת הרגל הוסתרה הסתרה נמשכת מעיני הנהג בשל אופנוע גדול שנע בינה לבין הרכב.
בניגוד לטענת התביעה קבע בית המשפט, כי בסיטואציה כזו לא נדרש נהג לבלום אם אין הוא רואה כל גורם המצריך בלימה, וזאת אך ורק כדי לקדם פני סכנה בלתי נראית מבחינתו. בית המשפט מבחין בין סיטואציה שבה נהג מתקרב לצומת מרומזר שבו יש לו רמזור ירוק בכיוון נסיעתו ומהירות נסיעתו סבירה, ובאותה עת נאסרה החצייה על הולכי הרגל, לבין ציפייתו בהתקרבותו למעבר חצייה לא מרומזר, שבו בכל עת יש לצפות להולך רגל.
” במעבר חצייה מרומזר, כאשר יש אור אדום להולכי רגל, נדרשות זהירות מצד נהג וצפיית הבאות, אך דרישה זו אינה דומה לדרישה ממנו לצפיית המתרחש במעבר חצייה לא מרומזר או במעבר חצייה שיש בו אור ירוק משותף להולכי רגל ולכלי רכב “
בית המשפט הדגיש, כי גם במעבר חצייה מרומזר, כאשר יש אור אדום להולכי רגל, נדרשות זהירות מצד הנהג וצפיית הבאות, אך דרישה זו אינה דומה לדרישה ממנו לצפיית המתרחש במעבר חצייה לא מרומזר או במעבר חצייה שיש בו אור ירוק משותף להולכי רגל ולכלי רכב.
בית המשפט אינו מתעלם מהאפשרות כי בשלב כלשהו היה יכול הנאשם להבחין בהולכת הרגל עוד בעומדה על המדרכה או על אי התנועה ואולי לנחש כי עומדת היא לחצות, אף בניגוד לאור האדום.
אך גם כך עולות שאלות ותמיהות שמטילות ספק סביר באשמתו של הנהג, שדי בהן כדי לזכותו מהאשמה. בין השאר תהה בית המשפט, כלום יודעים אנו לבטח כי הולכת הרגל גילתה סימנים מוקדמים לחצות? כלום יודעים אנו לבטח מתי הגיעה לשפת הכביש מבחינת העיתוי הרלוונטי להבחין בה? כלום היה באפשרותו של הנהג לראות ולצפות כל אלה, ואם כן, באיזה עיתוי? היו אולי הולכי רגל נוספים שהסתירו מעיני הנאשם את הולכת הרגל בהיותה על אי התנועה או על המדרכה, ולפיכך הוסתרו מעשיה והתנהלותה עוד טרם ירידתה לכביש? אף אם עמדה הולכת הרגל על אי התנועה, האם יכול וצריך היה הנאשם לשים לב אליה באופן מיוחד ממרחק ולהניח מראש כי היא תבחר אחר כך לחצות באור אדום?
שאלות רבות מרחפות באוויר. על כן ניתן לנאשם ליהנות מן הספק.
