חובותיו של מי שרוכש רכב

פוליסת "ערבות להבטחת זכות בעלות ברכב פרטי" אינה נותנת חסינות מלאה אם המבוטח לא עמד בבדיקות הבסיסיות בהעברת הבעלות.

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש ערעור על פסק דין אשר עסק בפוליסה מסוג "ערבות להבטחת זכות בעלות ברכב פרטי" שהונפקה על ידי חברת הביטוח סהר. מטרתה של פוליסה זו היתה להבטיח את זכות הבעלות של המבוטח על כלי הרכב שרכש אם יתגלה פגם בבעלות ו/או בגין זכות צד ג'. כך, למשל, היה על חברת הביטוח סהר לפצות את המבוטח לו היה קונה רכב אשר בהמשך היה מתגלה כרכב גנוב.

המבוטח טען כי קנה רכב באמצעות מודעה בעיתון. עוד טען כי במעמד ביצוע העברת הבעלות על הרכב ולאחר קניית הרכב רכש את פוליסת הביטוח האמורה בסניף הדואר. לגרסתו, ימים ספורים לאחר שקיבל לחזקתו את הרכב התברר כי הרכב גנוב. הרכב נתפס על ידי המשטרה ותביעתו של המבוטח לקבל את הרכב לידיו נדחתה.

לאור זאת הגיש המבוטח תביעה כנגד חברת הביטוח 'סהר' לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת "ערבות להבטחת זכות בעלות ברכב פרטי" שהונפקה על ידה.

”   על קונה הרכב מוטלות חובות בסיסיות. תשובות כמו "לא שמתי לב", או "סמכתי על המכון", הן בגדר דברי סרק ואינן מנקות את הקונה מאחריות. כך עולה מפסק דין שניתן בעניין ביטוח "ערבות להבטחת זכות בעלות ברכב פרטי"  “

חברת הביטוח 'סהר' דחתה את תביעתו של המבוטח וסברה כי אינו זכאי לכל פיצוי. החברה ציינה כי במסמכי הבעלות מצוי רישום המעיד על פגם שקיים בבעלות. לטענת 'סהר' המבוטח לא עמד בתנאי הסף הנדרשים על פי הפוליסה שהם:

א. המבוטח לא ידע או לא יכול היה לדעת על הפגם בבעלות הרכב.

ב. המבוטח רכש את הרכב שלא בתום לב מהבעלים הרשום.

פסק הדין

בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופטת יהודית שבח) קבע בפסק דינו כי יש מקום לקבל את תביעת המבוטח וחייבה את חברת הביטוח סהר לשלם לו את הסכום אשר טען כי שילם עבור הרכב. על כך הוגש ערעור ע"י חברת סהר לבית המשפט המחוזי.

בבית המשפט המחוזי התהפכו היוצרות.

בית המשפט המחוזי סקר את הראיות והעובדות אשר נתבררו בערכאה הראשונה מהן עולה כי המבוטח היה סוחר בפירות וירקות, איש אמיד, אשר הרבה להחזיק במזומנים בכמויות גדולות. המבוטח הבחין במודעה בעיתון המציעה מכונית מסוג 'מיצובישי פג'ארו' ורצה לרכוש אותו עבור אשתו. על כן התקשר למספר הטלפון המצוין בהודעה ונקבעה פגישה במכון לבדיקת מכוניות. הרכב נבדק, המחיר סוכם, המזומנים עברו מיד ליד. לא נערך הסכם בכתב, לא נתבררו פרטי המוכר, שמו, זהותו ועיסוקיו. המבוטח אף לא הציג כל קבלה על תשלום הסכום. בו ביום, יום שישי בשבוע, סמוך לשעת סגירת סניפי הדואר הועברה הבעלות בסניף הדואר והרכב הועבר לחזקתו של המבוטח.

בית המשפט נתן את דעתו אף לעובדה כי המבוטח מטעמו לא עשה כל מאמץ לפנות למשרד הרישוי לבדוק את הרישומים שם, לא עשה בדיקה של מסמכי הרשיון שהוצגו לפניו ולא עשה כל ניסיון לאמת בין הרכב לבין נתוני הרשיון.

כיומיים אחרי העברת הבעלות הנטענת "נתקל" המבוטח (כלשונו) בגברת שטענה כי הרכב שייך לה. הוא נעצר בחשד למעורבות בגניבה ל-48 שעות אך שוחרר לאחר מכן, בלא שהוגש נגדו כתב אישום.

פגמים מהותיים

בית המשפט המחוזי פסק כי היה מקום להתייחס גם לשאלה האם על-פי התנאים הנקובים בפוליסה זכאי היה המבוטח לקבלת הסכום.

בין יתר תנאי הפוליסה, בסעיף 5 לפוליסת הביטוח הנדונה נקבע כי המבטח לא יהיה חייב בפיצוי המבוטח אם...: "5.1 המבוטח ידע או יכול היה לדעת על הפגם בבעלות ו/או על זכותו של הצד השלישי; 5.2 המבוטח רכש את כלי הרכב... שלא בתום לב מאת הבעלים הרשום; 5.3 במסמכי הבעלות של כלי הרכב מצוי רישום המעיד על הפגם בבעלות ו/או על זכות של הצד השלישי".

לאחר דיון קבע בית המשפט כי המבוטח לא עמד בתנאי הפוליסה הנ"ל ו"עצם את עיניו" מלראות את הפגמים הבאים בעיסקה אשר היו צריכים להדליק נורות אזהרה רבות עד כדי ביטול העיסקה.

כך למשל, על-פי רשיון הרכב שהתברר כי הוא מזויף, עולה שהוא מודל 1995. ואילו בטופס בדיקת המכון מצוין כי המדובר ברכב משנת ייצור 1996. עוד התברר מתוך דו"ח בדיקת הרכב במכון כי מזמין הבדיקה הנקוב שם איננו הבעלים הרשום ברשיון הרכב אלא אדם אחר לגמרי. המבוטח לא עשה ניסיון כלשהו לזהות את המוכר ואת מעמדו של מי שהתייצב לפניו שזוהי בדיקה מינימלית ראשונית שעל קונה הרכב בתום לב לוודא.

בנוסף, עיון ברשיון הרכב מעלה כי המדובר בכפל רשיון ולא מוטבעות עליו חותמות הרישוי המעידות על תוקפו, כגון: חותמת לכשרות תנועה על ידי משרד הרישוי וחותמת בנק המעידה על התשלום בגינו. כל מה שצויין עליו הוא "שולם". העדר חותמות על גבי רשיון הרכב מעיד באופן ברור על פגם בבעלות שעולה מתוך מסמכי הבעלות על הרכב.

תשובותיו של המבוטח לבית המשפט לעניין השאלות שעלו כגון מי הבעלים הרשום ולמי שילם את הכסף, היו "סמכתי על המכון, הם היו צריכים לבדוק את זה".

לעניין כפל הרשיון השיב "לא שמתי לב". דבר מובן מאליו הוא כי קונה רכב בודק את ניירות הרכב והרישומים במשרד הרישוי ועליהם עליו לסמוך. המבוטח כאמור לא עשה כל בדיקה מטעמו וויתר על הבדיקה במשרד הרשוי.

המבוטח לא ביקש לקבל הבהרות ומסמכים מזהים. המוכר נשאר עלום שם וגם אין קבלה על תשלום הכסף. הרכב הובא למכון לבדיקה טכנית בלבד. לא הוכח בפני הערכאה הדיונית מה הם תפקידיו של המכון במסגרת זו. האם נדרש ממנו לוודא את זהות המוכר וזכויות מזמין הבדיקה, לדרוש מסמכים מזהים או אחרים כיוצא באלה. טופס הבדיקה מעיד עליו מתוכו כי עניינו בבדיקה טכנית ולא נראה כי המכון מקבל עליו אחריות לעניין זהויות המוכר וטיב הרשיונות.

תמרורי אזהרה

לאור קיומם של תנאים אלו בפוליסה התייחס בית המשפט ל"תמרורי האזהרה" מהם התעלם המבוטח ואשר העידו על פגמים ברשיון שהוצג ועל אי כשרות העסקה. התעלמותו המופגנת של המבוטח מאותם תמרורים יש בה כדי להעיד הן לעניין העדר תום הלב מצידו והן לעניין ידיעתו או יכולתו לדעת על הפגם בבעלות.

על קונה הרכב מוטלות חובות בסיסיות שאין הוא יכול להעבירן לאחר. תשובות כמו "לא שמתי לב", או "סמכתי על המכון", הן בגדר דברי סרק ואינן מנקות את הקונה מאחריות.

לאור זאת פוסק בית המשפט כי: "התנהגותו של המשיב לא רק שהייתה רשלנית אלא שהיא נגועה ברשלנות רבתי ומשמשת ראיה לחוסר תום ליבו והתעלמות מהפגמים שעלו. מכאן שלא עמד בתנאים הנדרשים על פי הפוליסה לקבלת הסכום ששילם".

”   בית המשפט נתן את דעתו לעובדה כי המבוטח לא עשה כל מאמץ לפנות למשרד הרישוי, לא עשה בדיקה של מסמכי הרשיון שהוצגו לפניו ולא עשה כל ניסיון לאמת בין הרכב לבין נתוני הרשיון  “

"נדגיש כי המשיב לא ערך לפנינו הסכם בכתב. אכן אין הכרח בכך שהעברת הבעלות תיעשה בכתב. אך מי שטרח לבטח בפני סיכוני הבעלות מעיד על עצמו כי היה ער לאפשרות שהרכב שהוא קונה איננו בבעלות המוכר. והנה על אף ידיעה זו אין הוא טורח לעשות הסכם בכתב עם המוכר, אינו מוודא את זהותו ואינו דורש אישור בכתב על הסכום ששילם"...

לאור כל האמור לעיל התקבל הערעור, בוטל פסק דינו של בית משפט השלום על כל חיוביו תוך שהמבוטח חוייב בהוצאות הדיון ובשכר טירחת עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי לא די בקיומה של פוליסת ביטוח תקפה על מנת שהמבוטח ייהנה מקיומו של כיסוי ביטוחי. מבוטח ש"עוצם עיניו" מול קיומו של סיכון בגינו בוטח יכול ויצא כשידיו על ראשו ובלא כל כיסוי ביטוחי.

ערעור אזרחי (תל-אביב-יפו) 2904/00 - סהר חברה לביטוח נגד מוסלי אלי אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדון בפני הרכב השופטים יהושע גרוס אסתר קובו ומיכל רובינשטיין. הערעור הוגש על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב.

הכותב הינו מומחה בתחום הנזיקין והתעבורה.