מד הלייזר אמין

פסק הדין ניתן בעשרה תיקים משפטיים שונים, אשר אוחדו כולם יחד בכדי לדון בשאלה, האם דיוקו של הממל"ז בעת מדידת מהירות נסיעתם של כלי רכב הינו ברמה המספיקה לדרישות הדין הפלילי.

בית המשפט קבע כי התוצאות המושגות ע"י משטרת ישראל באמצעות השימוש בממל"ז כדי למדוד מהירות נסיעתם של כלי הרכב הנוסעים בכביש הינן מדוייקות ואמינות. כל האמור לעיל נכון בתנאי שמפעילי הממל"ז מיישמים את הוראות היצרן באופן מלא ומדוייק.

פסק דין זה אינו רק פסק הדין המקיף ביותר שניתן עד היום בסוגיה זו הוא גם ניתן לאחר שבית המשפט "יצא לשטח" ופיקח מקרוב על ביצוע של קרוב לאלף ניסויים בממל"ז. זאת, מעבר להתיחסויות ולהסתמכויות על יותר מאלפיים ניסויים נוספים אשר נערכו ברחבי העולם. במהלך הדיון עצמו נערכו במצטבר למעלה מאלפיים ניסויים בממל"ז.

טענות הצדדים

ההגנה העלתה בדיון שורת טענות כלפי הממל"ז ואופן השימוש בו אשר התמקדו בשתי טענות עיקריות:

א. קיימת סטייה אפשרית של כתם הלייזר ביחס לנקודת המכוון ובעקבות כך קבלת תוצאת מדידה של רכב או עצם אחר מאשר הרכב אותו התכוון המפעיל למדוד.

ב. קרן הלייזר מחליקה באופן מכוון או אקראי על גבי עצמים שונים בתנועה ושלא בתנועה ובעקבות כך מתקבלות תוצאות טעות ספרתיות להבדיל מתוצאות ERROR.

התביעה מצידה עסקה בבדיקה מעשית של הטענות התיאורטיות אשר העלו בחוות דעת ההגנה. התביעה בדקה הלכה למעשה בשטח בסדרה בת 1074 בדיקות את אפשרות מימוש התיאוריות המועלות ע"י המומחה מטעם ההגנה, ולשווא. גם בניסוי בית המשפט לא הוכחו טענות ההגנה בעניין סטית הקרן מנקודת המכוון.

פסק הדין

לאחר דיון יסודי וממצה בטענות ההגנה והתביעה פסק כבוד השופט אביטל חן כי הממל"ז הינו מכשיר אמין המתפקד היטב במצבים משתנים בכביש. כל האמור הינו בכפוף להוראות הפעלה של היצרן ולהוראות הפעלה נוספות אשר ניתנו על ידי בית המשפט וכפי שיפורטו להלן.

בניסוי השטח עצמו טענה ההגנה כי אחד הממל"זים כלל אינו מכוייל וככזה לא עמד כיאות בבדיקה שנערכה בתחילת היום, ואולם, לאחר שכל בקשות ההגנה בניסוי השטח נענו, ולאחר שהמכשירים נבדקו בשטח בתנאים קיצוניים, ובניגוד מוחלט להוראות ההפעלה ואפילו לאחר שממל"ז אחד נפל ונחבט אך המשיך לתפקד במהלך הניסוי ולספק תוצאות נכונות, קבע בית המשפט באופן חד משמעי כי ההגנה לא הוכיחה בפניו שאפשר והממל"ז יכוון למטרה א' ויפגע במטרה ב' או שלא יבחין כלל בקיומו של רכב בודד בכביש כתוצאה מסטיית קרן הלייזר, וזאת גם בטווחים העולים על הטווחים המאושרים ע"י היצרן (בין 600 ל-900 מטר).

יתירה מזו, קובע בית המשפט כי הוכח בפניו מעל לכל ספק כי שני הממל"זים שהשתתפו בניסוי למרות שאחד מהם הוכרז כבלתי מכויל ע"י צוות ההגנה - משגרים קרן לייזר ופוגעים בדיוק רב במטרה אליה כוונו. עוד קובע כב' השופט כי ההגנה לא הצליחה להוכיח בפועל באמצעות הניסוי בשטח כי רעידת יד או אף סטיה קלה תוך כיוון המכשיר ללא תמיכה כלפי רכב במרחק רב, (קל וחומר כלפי רכב קרוב) - גורמת לקבלת תוצאה ספרתית שגויה או תוצאה ספרתית של רכב מקביל.

”  השופט קובע: קיים צורך לשינוי בכללי ההפעלה כדי למנוע טעויות בעקבות רעידות במיוחד במרחקים ארוכים  “

ביחס לחשש מפני "טעות בקביעת המטרה" קובע כב' השופט כי: "יש להבחין הבחן היטב בין טעות של המפעיל אשר כיוון את הממל"ז באופן לא מיוצב או כוונו כלפי רכב נוסף בטעות, (לדוגמא, כלפי רכב שני בשיירה כאשר רק חלקו הקטן של הרכב גלוי לעיניו ובאופן שנקודת המכוון האדומה פגעה בעת ההפעלה ברכב אחר) לבין מצב בו טועה המכשיר עקב רעידת יד ו"ננעל" על מטרה אחרת מזו שהמפעיל התכוון לפגוע בה ללא ידיעת המפעיל. אם יופעל הממל"ז ואך ורק כלפי כלי רכב שחלקים גדולים הימנו גלויים בפני המפעיל, כי אז אין סכנה לסטיה כלשהי עקב רעידות יד, והדברים יפים במיוחד בטווחים הרחוקים (מעל 300 מטר).

הואיל ומדובר בבעיית הפעלה טהורה, חייבת משטרת ישראל לטעמי, למצוא פתרון לא מאולתר ומקובע בנהלים לפיו יפסק הצורך לאלתר מקומות משען. השימוש בחצובה הינו אכן פתרון אפשרי המצריך בדיקה... גם כלפי הציבור, נראה מכשיר על חצובה ככלי יציב יותר והיכול למנוע טענות הנשמעות חדשות לבקרים בבתי המשפט, לאמור: "לא את רכבי תפסו אלא את הרכב שממש באותו הזמן עקף אותי במהירות".

לאור האמור לעיל קובע כב' השופט כי: "המסקנה העולה מפרק זה בנוסף על הצורך בקיבוע המכשיר הינה כי קיים צורך לשינוי בכללי ההפעלה - שינוי אשר יספק מרווח ביטחון מירבי כלפי משתמשי הדרך כדי למנוע טעויות בעקבות רעידות במיוחד במרחקים ארוכים".

בנוסף קובע כבוד השופט כי: "אין לבצע אכיפה כלפי כלי רכב שאינו ראשון בנתיב נסיעתו אלא אם כן נגלה אותו רכב לפני המפעיל כדי מלא חזיתו. במלים אחרות, אין להפעיל ממל"ז כלפי רכב מוסתר בחלקו ואף לא כלפי רכב שחלקים ממנו נראים כמשיקים לכלי רכב אחרים. יש להפעיל ממל"ז אך ורק כלפי כלי רכב שכל חלקיו הניתנים להיראות גלויים בפני המפעיל."

ביחס לטענה כי מכשיר הממל"ז אינו מדייק בקביעת מהירויות של כלי רכב ארוכים בעיקול קובע כב' השופט כי: "לא ראיתי לפסול תוצאות מדידת כלי רכב ארוכים בעיקול שכן התייחסותו של היצרן לסוגיה, בצירוף דעתו של אינג' הופמן ואף של מומחה ההגנה, פרופ' בן יוסף, כולן מוליכות למסקנה לפיה, גם אם מדידת רכב ארוך בעיקול תספק תוצאה שגויה, תהא תוצאה זו נמוכה מן המהירות האמיתית של כלי הרכב הנמדד, וכך אין חשש כלשהו לעווות דין או גרימת אי צדק למי ממשתמשי הדרך".

תנאי הפעלת הממל"ז

בסיכומו של דבר עדיין מחויבת התביעה בהוכחת מיומנותו של המפעיל, כשירותו של המכשיר וכן כי המכשיר הופעל בתנאי שטח המבטיחים שהתוצאה שתתקבל על גבי צג המכשיר - נכונה היא.

כב' השופט מרכז את מכלול נהלי ותנאי ההפעלה הנכונים של הממל"ז והכוללים את הנהלים אשר הצטברו עד למועד פסק הדין ואת אלו החדשים אשר נפסקו בפסק הדין כדלקמן:

1. הפעלת המכשיר בקו ראיה נקי מהפרעות ובדיקה כי בקו הראיה לא יהיו מכשולים פיזיים כגון עצים, בניינים וכיו"ב.

2. המכשיר לא יופעל מעבר לשמשת רכב.

3. טווח ההפעלה לא יעלה על 600 מטר, וכעת גם לא ירד מ-30 מטרים.

4. בעת ההפעלה יהא המפעיל בנקודה קבועה.

5. הממל"ז לא יופעל בעת גשם או שלג.

6. בהפעלת לילה:

א. הממל"ז יופעל בקטע דרך מואר במלואו.

ב. רכב המטרה יהא בודד בכביש.

ג. מרחק רכב המטרה ממקום עמידת המפעיל לא יעלה על 300 מטר.

בנוסף לתנאים אלו הוסיף כב' השופט את כללי הפעלה הבאים:

7. עם הלחיצה על מתג ההפעלה יקפיד המפעיל כי הממל"ז ישאר מיוצב וללא תנועה עד לקבלת צליל תוצאה.

8. אין להפעיל ממל"ז כלפי כלי רכב המוסתרים בחלקם על ידי רכב או עצם אחר ואף אין להפעילו כלפי רכב שחלקים ממנו נראים לעיני המפעיל כמשיקים לרכב אחר. יש להפעיל ממל"ז אך ורק כלפי כלי רכב שכל חלקיו הניתנים להראות גלויים לעיני המפעיל.

9. ניתן להפעיל את הממל"ז כלפי רכב ראשון בשיירה גם כאשר אחריו מצוי רכב גדול ממנו, (באופן שהמפעיל מבחין בחלקים מחזית הרכב השני מעל ו/או בצדדי הרכב הראשון), אך אין לבצע הפעלה במצב זה במרחק העולה על 300 מטר גם כלפי הרכב הראשון אם המכשיר אינו מיוצב (בשלב זה אפילו בשיטות התמיכה הקיימות).

10. מן המהירות הרשומה על גבי צג המכשיר, יש להפחית 4 קמ"ש. השוטר יציין דבר ההפחתה בדו"ח עצמו.

11. השוטר יראה לנהג רכב, את המרחק והמהירות של רכבו כפי שהינם מופיעים בצג הממל"ז, אלא אם כן מסרב הנהג לחזות בתוצאות.

בסופו של יום הרי שפסק דין זה מבסס את עליונותו וכשירותו הטכנית של הממל"ז כמכשיר אמין להוכחת מהירות נסיעתם של כלי הרכב בכביש ותוך הפחתת סיכויי ההגנה העתידיים להוכחת חוסר אמינותו של הממל"ז.

במצב דברים זה כל שנותר לציבור הנהגים הוא לשמור על מהירות נסיעתם כקבוע בחוק. סעו בזהירות.

הכותב הינו מומחה בתחום הנזיקין והתעבורה.