משטרה מאחורי הסורגים

האם ראוי להטיל אחריות בנזיקין על המשטרה בגין אי מניעת מעשים פליליים? בשאלה זו דן בימים אלה בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של חמישה שופטים.

בע"א 1678/01 היו הנסיבות כדלקמן: משפחת וייס התגוררה בסמוך לישיבה בבני ברק. למרבה הצער, התגלע סכסוך בין משה וייס, אבי המשפחה, לבין בצלאל פנחסי, שהיה רב הישיבה, עקב בנייה ללא היתר. כתוצאה מסכסוך זה סבלו בני משפחת וייס ממסכת התנכלויות והתעללויות בלתי פוסקת מצד תלמידי הישיבה, אשר כללה צעקות, איומים וגידופים, הטרדות טלפוניות זריקת אבנים, שפיכת סוכר למכל הדלק של מכוניתם, ניסיון להצתת חנותם, מודעות השמצה על גבי החנות ובכל רחבי העיר, מכתבי איום ועוד.

”  המשטרה חייבת לטפל בתלונות שאדם מגיש על מעשי עבירה שנעשו בו בעבר, שנעשים בו בהווה, או שהוא חושש שייעשו בו בעתיד  “

משפחת וייס התלוננה שוב ושוב במשטרה בגין מעשים שונים שפגעו בגופם, ברכושם ובכבודם. משה וייס הגיש עשרות תלונות למשטרת ישראל. הוא הצביע על קבוצת החשודים הספציפית שהתעללה בו ובמשפחתו, ואף מסר את מקום הימצאם של החשודים למשטרה. באחד המקרים אף צירף וייס תמונות של זורקי האבנים בשעת מעשה, ואולם תלונות אלו לא טופלו ברובן, וחלקן טופל בצורה שניתן להגדירה לכל הפחות כרשלנית. למשל, המשטרה הקליטה את ההטרדות והאיומים הטלפוניים אך הקלטת נעלמה; המשטרה איתרה שיחה של מטריד וכתובתו של המטריד נמסרה לשוטרי הסיור, אך השוטרים ניגשו לכתובת אחרת...

תבעה את המשטרה

לאחר מסכת תלאות זו, עקרה משפחת וייס לעיר אחרת, לאחר שמכרה את דירתה בבני-ברק בהפסד כספי ניכר. בגין כל זאת הגישה תביעה נזיקית נגד אלה שהתנכלו לה, ואליהם הוסיפה גם את משטרת ישראל.

בכתב הגנתה טענה המשטרה כי אינה חבה חובת זהירות כלפי תושבי המדינה, וכי אין לה האמצעים והמשאבים הנדרשים להתמודד עם כל סכסוכי השכנים.

בית המשפט המחוזי חייב את המשטרה לפצות את משפחת וייס שכן היא הפרה את חובותיה כלפיה, וקבע כי המשטרה עוולה כלפי המשפחה הן את עוולת הרשלנות והן את עוולת הפרת חובה חקוקה.

ערעור שהוגש בגין פסיקה זו נדחה על ידי בית המשפט העליון אשר אישר את התוצאה. פסק דין ראשוני אשר ניתן על ידי הרכב של חמישה שופטים, קבע כי המשטרה לא תהיה חסינה מתביעות רשלנות במידה שלא תקבע נכון את סדרי העדיפות בטיפול במשימותיה השונות.

בפסק הדין אשר כתבה כבוד השופטת דורנר, נאמר:"למשטרה נתון מתחם רחב של שיקול דעת, אך מתחם זה אינו בלתי מוגבל. המשטרה אמונה על שמירת ביטחונם הגופני והרכושי של תושבי המדינה. עליה לאכוף את שלטון החוק. המשטרה אינה זכאית לחסינות בגין נזקים שגורמים פעולות או מחדלים רשלניים שלה."

הזכות להיות מוגן

כבוד השופטת דורנר קובעת, כי הזכות של כל אדם להגנה על חייו, גופו וכבודו, נקבעה במפורש בסעיף 4 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כל רשות מרשויות השלטון, לרבות המשטרה, חייבת לכבד זכות זו.

המשטרה חייבת לטפל בתלונות שאדם מגיש על מעשי עבירה שנעשו בו בעבר, שנעשים בו בהווה, או שהוא חושש שייעשו בו בעתיד. למשטרה נתון שיקול-דעת רחב בדבר אופן הטיפול, ובידיה המומחיות הנדרשת להחליט על קו הפעולה המתאים. אלא שאין הדין מותיר למשטרה שיקול-דעת בדבר עצם הטיפול בתלונה. המשטרה אינה רשאית להתעלם כליל מתלונה, וכאמור, החלטתה שלא לחקור צריכה להתקבל מתוך שיקול-דעת ולהיות מנומקת.

”   השופטת דורנר: במקרה שלפנינו התרשלה המשטרה, משום שמשפחת וייס התלוננה במשטרה תלונות רבות ומגוונות במשך שנים, ואף הצביעה על קבוצה של חשודים אשר מקום הימצאם היה ידוע  “

אין ויכוח כי המשטרה סובלת ממחסור במשאבים, אך בית המשפט העליון קבע כי דבר זה אינו פוטר אותה כליל מהאחריות להגנה על תושבי המדינה. בנוסף, פוסקת כבוד השופטת דורנר, יש להישמר מפני הטלת חובות כבדות מדי על כתפיה של המשטרה, ומפני הרתעת יתר שלה. עמדה כזו מסוכנת - היא עלולה להוביל להססנות מצד מקבלי ההחלטות, והיא עלולה לגרור אחריה הצפה של בתי המשפט בתביעות של אזרחים כנגד המשטרה. כבוד השופטת דורנר קובעת: "אלא ששיקולים אלה אינם שוללים את חובת הזהירות של המשטרה. הם מעצבים אותה."

כבוד השופטת דורנר קבעה, כי במקרה שלפנינו התרשלה המשטרה בטיפולה רשלנות חמורה. זאת משום שמשפחת וייס התלוננה במשטרה תלונות רבות ומגוונות במשך שנים, ואף הצביעה על קבוצה מצומצמת וספציפית של חשודים אשר מקום הימצאם היה ידוע. עוד מוסיפה כבוד השופטת, כי אין לקבל את הגישה כי המשטרה, עמוסה ככל שתהיה, עומדת חסרת אונים כנגד שרשרת התנכלויות חמורה וממושכת של קבוצה ידועה ומצומצמת כלפי משפחה אחת. דרך הטיפול בתלונות של משפחת וייס, ההשלמה עם פגיעות העבר ועם הפגיעות הצפויות בגופה וברכושה של המשפחה, שלבסוף אילצוה לנוס על נפשה מביתה, כל אלה מצביעים בבירור על טיפול רשלני חמור.

בסופו של יום נפסק כי על המשטרה ועל גורמי הנזק הישירים לפצות את משפחת וייס על נזקיה, במשותף.

הכותב הינו מומחה בתחום הנזיקין והתעבורה.