נהיגה ושימוש מותר בקנביס רפואי
החוק קובע בפירוש כי שיכור הוא מי שבגופו מצוי סם מסוכן גם אם אינו מצוי בהשפעת הסם
במדינת ישראל ישנם יותר מעשרים אלף איש אשר רשאים להשתמש בסם הקנביס לצרכים רפואיים. רבים מהם מחזיקים ברישיונות נהיגה. קנביס הוא סם פסיכו-אקטיבי המופק מחלקים של צמח הקנביס, והכוונה היא בדרך כלל לפרחי הצמח. סם הקנביס קיים במגוון צורות עיבוד, וצריכתו מתבצעת בדרך של עישון ושאיפה, אידוי או אכילה (לאחר עיבוד). השפעתו אורכת לרוב מספר שעות.
פקודת התעבורה קובעת מי נחשב שיכור. קיימות מספר חלופות: מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב, מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה ומי שנתון להשפעת משקה משכר או להשפעה של סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות התעבורה.
אם כך, החוק קובע בפירוש כי שיכור הוא מי שבגופו מצוי סם מסוכן גם אם אינו מצוי בהשפעת הסם, ולהבדיל מאלכוהול, אין משמעות לכמות הסם הנמדדת. אם באלכוהול קבע המחוקק סף מרבי לשימוש, ועד אותו סף לא ייחשב הנהג שיכור, הרי ככל שהדבר נוגע לסמים גילה המחוקק "אפס סובלנות". אם נמצאו תוצרי לוואי של סם בגופו של נהג, הוא ייחשב שיכור בלי לדון בשאלה אם הוא מצוי בהשפעה פסיכו-אקטיבית של הסם.
” בית המשפט ראה את הקושי הרב בסתירה שמצד אחד מעניק משרד הבריאות רישיון לשימוש ממושך בסם בידיעה שהשימוש יהיה יומיומי ולפיכך תוצרי הסם יופיעו בשתן באופן קבוע, ומצד שני משרד הרישוי אינו נוטל ממקבלי הרישיון הרפואי את רישיון הנהיגה “
ככל הנראה האבחנה בין אלכוהול לסמים מסוכנים נוצרה בשל האיסור הקיים ממילא בפקודת הסמים המסוכנים, האוסר נטילת סמים מסוכנים. לכן הניח המחוקק בקביעה בסיסית, כי כל מי שמצוי בגופו סם מסוכן ממילא עובר על החוק בעצם נטילתו, ומכאן נגזר חוסר הסובלנות כלפי מי שבגופו יימצאו תוצרים של סם מסוכן, ללא קשר לשאלה אם אכן יש בכמות להעיד על השפעה פסיכו-אקטיבית של הסם בעת הנהיגה.
קנביס כתרופה
הנחה זו של המחוקק יפה כל עוד הסם המסוכן אסור לשימוש של אותו נהג. אלא שבשנים האחרונות שונתה התפיסה באשר לשימוש בקנביס לצרכים רפואיים. בשל השינוי בתפיסה ניתנים רישיונות רפואיים להחזקה ולשימוש עצמי בסם במקרים רפואיים קשים מסוימים. מספר הרישיונות לשימוש בקנביס לצרכים רפואיים מגיע היום לרבבות.
פקודת הסמים המסוכנים קובעת, כי לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברישיון מאת המנהל. העובר על הוראות סעיף זה, דינו מאסר עשרים שנים או קנס, ואם החזיק בסם או השתמש בו לצריכתו העצמית בלבד, דינו מאסר שלוש שנים או קנס. קנביס הוא סם מסוכן ואסור בשימוש על פי פקודת הסמים המסוכנים, אלא אם ניתן היתר להשתמש בו כחוק.
מעשה שהיה
משתמשי הקנביס הרפואי משתמשים בו ברישיון שניתן להם מאת משרד הבריאות, אך אסור להם לנהוג כל עוד מצוי הסם בגופם, אף אם מדובר בשאריות שאינן משפיעות כלל.
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה בירושלים, טען נהג שבגופו התגלו תוצרי לוואי של סם הקנביס, כי בהדרכה שקיבל בשנת 2010 בבית החולים אברבנאל, עת קיבל רישיון להשתמש בקנביס, נמסר לו כי הוא יכול לנהוג לאחר שחלפו שש שעות מנטילת הסם.
מי שהיה חתום על תעודת הרישיון זומן להעיד בבית המשפט והבהיר, כי הן הרישיון לשימוש בקנביס והן ההדרכה ניתנים מבחינה רפואית ולא מבחינה חוקית, ומבחינה רפואית, לאחר שש שעות אין לקנביס השפעה פסיכו-אקטיבית גם אם תוצרי הסם נותרים בשתן שלושה שבועות לאחר מכן.
” המחוקק הניח כי כל מי שמצוי בגופו סם מסוכן ממילא עובר על החוק בעצם נטילתו, ומכאן נגזר חוסר הסובלנות כלפי מי שבגופו יימצאו תוצרים של סם מסוכן, ללא קשר לשאלה אם אכן יש בכמות להעיד על השפעה פסיכו-אקטיבית של הסם בעת הנהיגה “
בית המשפט התעמק בסתירה שבין ההנחיות שניתנו למשתמשי הקנביס לבין הוראות פקודת התעבורה, וקבע כי למרות שמדובר ברישיון רפואי בלבד, המדינה אינה יכולה להתעלם משאלות שמעבר לתחום הצר של המלצות רפואיות. עליה לתת הנחיות ברורות למי שקיבל רישיון רפואי ליטול קנביס באשר לאסור ולמותר מבחינה חברתית ותעבורתית.
בית המשפט ראה את הקושי הרב בסתירה שמצד אחד מעניק משרד הבריאות רישיון לשימוש ממושך בסם בידיעה שהשימוש יהיה יומיומי ולפיכך תוצרי הסם יופיעו בשתן באופן קבוע, ומצד שני משרד הרישוי אינו נוטל ממקבלי הרישיון הרפואי את רישיון הנהיגה. יש בכך משום מעשה של "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שכן המדינה יודעת היטב שעליה לפסול את רישיונו של אדם אשר משתמש בסם בהיתר לתקופת ההיתר, ולהמשיך לפסול את רישיונו כל עוד רישיונו הרפואי בתוקף, כפי שהיא עושה למי שידוע לה שסובל מבעיה רפואית שאינה מאפשרת נהיגה. זו אחריותה של המדינה ואין להתנער מכך. אין להותיר את שיקול הדעת ואת מרווח הטעות האפשרי למשתמש היחיד, שכן טעות בשיקול הדעת עלולה לעלות ביוקר לא רק למי שקיבל הרישיון אלא לציבור ככלל. מדובר באינטרס ציבורי מובהק.
במקרה הנוכחי קבע בית המשפט כי מדובר בטעות כנה ואמתית מצד הנאשם, וכי אין לצפות ממנו לברר אם שגה המדריך עת הסביר לו שמותר לנהוג לאחר שחלפה השפעת הסם כעבור שש שעות. לפיכך מצא בית המשפט לנכון לזכות את הנאשם מהאישום שהוגש כנגדו בהתאם להגנות הקבועות בחוק העונשין.
