סטייה מהנתיב וגרימת תאונה

כאשר נהג סוטה מנתיב נסיעתו וגורם תאונת דרכים, חל לגביו "כלל הדרך". זהו אותו כלל שקבע כבר לפני שנים בית המשפט העליון, ולפיו רכב אינו סוטה או מאבד שליטה ללא סיבה, וחזקה היא שהנהג הוא שהתרשל ולמעשה נטל ההוכחה כי לא התרשל רובץ לפתחו של הנהג. במילים אחרות, נהג שנמצא סוטה מנתיב נסיעתו, יימצא בדרך כלל אשם בתאונה שנגרמה עקב סטייה זו, אלא אם יוכיח במידת ההוכחה הראויה כי סטייתו נגרמה על ידי גורם אחר, שאינו בשליטתו, וכי מלכתחילה לא הכניס עצמו בנהיגה רשלנית או לא חוקית למצב שבו גורם אחר גרם לסטייתו.

מעשה שהיה כך היה

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה, הואשם הנאשם כי נהג ברכבו ברשלנות, סטה עם רכבו בחדות ימינה ופגע באופנוע שנסע מימינו. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב האופנוע חבלות של ממש בדמות חבלת ראש קשה עם שברים מרובים בחלקי הגוף השונים והיה מורדם ומונשם בבית חולים פרק זמן ארוך.

טענת ההגנה היחידה של הנאשם הייתה, כי סטה משום שרכב מסוג מונית פגע בדופן השמאלי האחורי של רכבו וגרם לו לסטייה לא רצונית. גרסתו הראשונית של הנאשם כלל לא כללה טענה כי סטה עקב פגיעה מאחור של רכב אחר. רק לאחר שראה סרטון מצלמות אבטחה, העלה השערה כי מונית שפגעה בו מאחור גרמה לסטייתו.

לחיזוק עמדתו של כל צד הביאו התביעה וההגנה חוות דעת של מומחים. בית המשפט קבע, כי מצפייה בסרטון אי אפשר להבחין כי היה מגע בין רכב הנאשם לרכב המונית, כנטען. ברם בעזרת מומחי הצדדים אפשר ללמוד, כי קיימות אינדיקציות המעידות פוזיטיבית על אפשרות זו.

לאחר שחזר וצפה בסרטון קבע בית המשפט, כי אי אפשר לקבוע שהיה מגע בין המונית לבין רכב הנאשם, אך אפשר לקבוע כי הנאשם סטה באופן חד מיד עם התקרבותה של המונית, ומיד עם סטיית הנאשם סטתה גם המונית אל עבר הנתיב השמאלי, על אף שמגמתו של נהג המונית הייתה לעבור אל עבר הנתיב הימני.

כדי להשלים את התמונה מצופה כי אם אכן היה מגע בין המונית לבין רכב הנאשם, אמורים היו להבחין במכה או בשפשוף ברכבו של הנאשם, בחלק האחורי-שמאלי. בתמונה שצילם הבוחן המשטרתי, של חלקו האחורי של רכב הנאשם, אפשר להבחין בשפשוף של ממש בצבע זהה לצבע המונית, אשר נמצא על גבי הכנף האחורית-שמאלית, סמוך לדלת האחורית-שמאלית של רכב הנאשם. הבוחן המשטרתי קבע כי מדובר במכה ישנה משום שאין עליה ניגוב אבק, אך בית המשפט דחה את מסקנתו בעניין זה, שכן קבע שהטענה לא נבחנה כראוי על ידי הבוחן, הפגיעה לא צולמה מקרוב ואין התייחסות רצינית לטענה זו של הנאשם.

בית המשפט תקף את קביעת הבוחן בעניין זה וקבע, כי במקרה זה מצופה היה מהבוחן מיומן לזהות את הטענה ולבחון את המכה מצד שמאל של רכב הנאשם באופן שאינו מותיר ספק לגבי תיקוף המכה.

דברים אלו מתווספים לכך שלא נעשה ניסיון לאתר את המונית, ולמעשה הבוחן המשטרתי מצא לנכון לא לחקור כלל אפשרות של פגיעה או מעורבות של המונית באירוע. אם היה מתעד את המכה ברכב הנאשם באופן שבית המשפט היה יכול להתרשם ולקבוע באופן ודאי שלא המונית היא זו שגרמה לסטייתו, היה מסייע לבחינת התאונה על ידי בית המשפט. איתור המונית, חקירת נהגה ובחינת המונית עצמה מבחינת הפגיעות בה, היו יכולים לסייע בבחינת שאלת האחריות לתאונה, אלא שהדבר לא נעשה. מבחינתו של בית המשפט, במחדל זה יש לחזק ולהוסיף נדבך לגרסת ההגנה בקשר לאופן ההתרחשות של התאונה.

ועוד זאת, הוכיח הנאשם כי מדובר ברכב ליסינג אשר הגיע לידיו חודש לפני התאונה. הנאשם אף הביא ראיות שבעת קבלת הרכב על ידו לא נמצאו פגיעות ברכב, לפחות לא אותה פגיעה בכנף שמאלית-אחורית, אותה פגיעה המיוחסת למונית שנטען שגרמה לסטייתו של הנאשם.

משנקבע כי גרסת ההגנה לתאונה היא גרסה מסתברת בנסיבות הראיות הקיימות בתיק, נותר לבחון אם להרשיע את הנאשם באחריות לתאונה בשעה שרכב אלמוני סטה לעברו, פגע ברכבו ועקב כך סטה הנאשם לימין ופגע במעורב.

כאשר נהג מכניס את עצמו למצב מסוכן, קרי נוהג במהירות מופרזת וקיצונית ועובר על חוקי התנועה באופן שיוצר סיכון כלפי המשתמשים אחרים בדרך, או אז, לא משנה איזו פעולה נקט כדי לצאת מהמצב שאותו הכניס הוא את עצמו אליו אף אם בחוסר תשומת לב, בית המשפט ירשיעו. ברם כאשר לא הנהג הוא שהכניס את עצמו למצב המסוכן אלא נהג אחר, כפי שקרה במקרה דנן, הרי שפעולתו של הנאשם, אשר סטה ימינה בעקבות פגיעה ברכבו על ידי נהג אחר, לא היא תרמה לפגיעה זו, והאחריות צריכה לרבוץ לפתחו של הנהג אשר החל בשרשרת ההתרחשויות שהביאו בסופו של דבר לפגיעה במעורב.

מסקנות והכרעה

במצב דברים כזה, בשעת דחק של מלכוד, אין מדקדקים עם נהג שלא נותרה לו בחירה חופשית לפעולה שקולה, גם כאשר המעשה שעשה, בכורח הנסיבות ובהחלטה רגעית, לא היה בו למנוע את התאונה, שאת הבסיס לה הניח המזיק הראשון.

קנה-המידה שלפיו נבחנת התנהגותו של נהג הנקלע לתוך מצב פתאומי שונה מזה שלפיו נבחן נהג הנקלע לתוך מצב מסוכן שאינו מפתיע, והמותיר בידו זמן תגובה שדי בו כדי להתחמק מן המצב הזה.

עקב כל האמור, משהוכח שקיימת האפשרות כי סטיית הנאשם נגרמה בשל תגובה אינסטינקטיבית למצב מסוכן שיצר נהג אחר, לא ניתן לקבוע שהנאשם התרשל עת הגיב בסטייה ימינה, ולפיכך זוכה מהאשמה.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה. sgilad-Law.co.il