סרב לתת דגימת דם. האם יחשב שיכור?
בית המשפט המחוזי בחיפה דן לאחרונה בערעור על פסק דין, הקשור לקביעתו של בית משפט השלום, כי הנהג סירב לבצע בדיקת דם ויש לראות בו כמי שנהג ברכב בהיותו שיכור ולהרשיעו בעבירת נהיגה בשכרות.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ופסק כי טענת הנהג כי הסירוב לבדיקת הדם "הושג" רק מאחר ונמנעה זכותו להיוועץ בעורך דין, ובנסיבות אלה יש להרשיעו בעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
כב' השופט פסק שאין לקבל טענה זו. במקרה זה, נוסף על סירובו של הנהג להיבדק, ניתן היה להסיק שהנהג נהג ברכב בהיותו שיכור. הנהג אמר לשוטר כי הוא שתוי. כמו כן, נדף מפיו של הנהג ריח חריף של אלכוהול. התנהלותו של הנהג בכללותה אמרה שכרות.
חשוב מכך, טענת הנהג כלל לא הועלתה לפני בית משפט השלום. הנהג העלה במשפטו טענות עובדתיות שונות, חלקן סותרות, העלה טענות סותרות גם לגבי שכרותו, אך לא טען דבר וחצי דבר ביחס לשאלה באם הובאה לפניו האפשרות להיוועץ בעורך דין אם לאו.
בנסיבות אלו, מטבע הדברים, בית משפט השלום כלל לא נדרש לשאלה ולא קבע בגינה קביעות עובדתיות או משפטיות.
בשקלול הנתונים והנסיבות, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום. עם זאת, על המשטרה לגבש נהלים ברורים וסדורים, ככל שטרם גובשו, ביחס ליידוע חשודים הנתונים במעצר בדבר זכות ההיוועצות ומימושה, במצבים כמו זה. כמו כן עליה להטמיע נהלים אלה בקרב שוטריה העושים במלאכה.
