עִסקה שלא הייתה
הסדרי טיעון וביטולם
עם הגשת כתב אישום נגד נהג בגין עבירת תעבורה שביצע, קמה לו האפשרות להידבר עם התביעה המשטרתית או עם יחידה תובעת אחרת (פרקליטות, מחלקת תביעות משרד התחבורה) כדי להגיע להסדר טיעון או "עסקת טיעון" כפי שהיא מכונה בידי רבים. "עסקה" זו היא הסדר פשרה בין הנאשם לתביעה, שבו כל צד מביא בחשבון את מערך הסיכונים והסיכויים שבניהול התיק, ובסופו מגיעים הצדדים להסכמות. ההסכמות עשויות להיות שינוי של עובדות כאלה ואחרות בכתב האישום, הפחתה או שינוי של סעיפי האישום והוראות החיקוק שבהן מואשם הנאשם בכתב האישום, וכן עונש המוסכם על הצדדים. בהסדרים שבין הצדדים על העונש, אפשר להסכים על העונש בכללו, או על מרכיב אחד ממרכיבי הענישה ולהותיר מרכיבים אחרים לשיקול דעתו של בית המשפט, או להסכים על טווח ענישה (עונש מרבי ועונש מזערי) שבתוכו יגזור בית המשפט את העונש.
כשהצדדים מציגים את ההסדר המוצע בבית המשפט, עליהם לשכנעו בצדקת ההסדר ובהיותו עומד בסטנדרטים מקובלים. כאשר מוצע טווח ענישה, כל צד משכנע את בית המשפט לגזור את העונש בתוך הטווח. התביעה תכוון לרף העליון וההגנה תכוון לרף התחתון.
הסכם לא מחייב
האם חייב בית המשפט לאמץ את ההסדר שהונח בפניו ככתבו וכלשונו? האם מי מהצדדים יכול לחזור בו מהסכמתו? ואם כן, מתי? ומהן ההשלכות לחזרה זו?
בית המשפט העליון כבר פסק כי עסקת הטיעון נעשית בין התביעה לבין הנאשם, ואין היא מחייבת את בית המשפט. על בית המשפט להבהיר זאת לנאשם כל אימת שמובאת לפניו עסקת טיעון, ועליו גם להשתכנע שהנאשם מבין שהעונש המוסכם או המומלץ בעסקת הטיעון אינו מחייב את בית המשפט, ובכל זאת הוא מודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.
בית המשפט פסק, כי עסקת הטיעון אינה מחייבת את בית המשפט. מחובתו של בית המשפט, בבואו לגזור את דינו של נאשם, לגזור לנאשם את עונשו לפי מיטב שיקול דעתו ומצפונו ולפי כלל הנסיבות הרלוונטיות. כדי לסייע לו למלא תפקידו זה, על הצדדים להביא לפני בית המשפט את עיקרי העובדות הנחוצים לקביעת העונש, ובכלל זה אלה שהביאו לעסקת הטיעון ושלדעת התביעה הצדיקו אותה. במסגרת שיקוליו ייתן בית המשפט משקל לעסקת הטיעון, ובדרך כלל יתחשב בה, אלא במקרים חריגים, שבהם יגיע למסקנה שאין לאמצה, שכן היא חורגת מענישה ההולמת את נסיבות המקרה ופוגעת באינטרס הציבורי.
חתמו והתחרטו
במקרה אחר נדונה השאלה אם יכולה התביעה לחזור בה מהסדר טיעון שחתמה עליו יומיים קודם לכן. התביעה חזרה בה מההסדר לאחר שנוכחה לדעת כי המידע שעליו התבססה העסקה היה שגוי, ויומיים לאחר החתימה נודעו לה עובדות חדשות שלא היו ידועות לה קודם לכן.
בית המשפט הכריע לטובת התביעה, וקבע כי עסקת טיעון היא הסכם בין התביעה לבין הנאשם, שבו מתחייבת התביעה לוותר על חלק מן האישומים, או להחליף אישום חמור באישום קל, או לוותר לנאשם ויתור אחר או לתת לו הקלה אחרת, וזאת תמורת הודאת הנאשם בבית המשפט בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו. מקובל הוא, כי הנאשם עצמו רשאי לחזור בו מהבטחתו, תוך שהוא עומד על כך כי זכותו או חפותו יוכרעו על בסיס ניהול משפט פלילי מלא, ותוך שיוצגו לפני בית המשפט מלוא הראיות, ובית המשפט יקבע על פיהן את העובדות, יפעיל על פיהן את הדין ויכריע בשאלת האשמה או החפות.
” התביעה חזרה בה מההסדר לאחר שנוכחה לדעת כי המידע שעליו התבססה העסקה היה שגוי, ויומיים לאחר החתימה נודעו לה עובדות חדשות שלא היו ידועות לה קודם לכן. בית המשפט הכריע לטובת התביעה, וקבע כי עסקת טיעון היא הסכם בין התביעה לבין הנאשם “
בניגוד לנאשם, התביעה אינה יכולה להשתחרר מהסכם הטיעון סתם כך. העיקרון הוא כי המדינה והתובע רשאים להשתחרר מעסקת הטיעון אם טובת הציבור דורשת זאת. לשם בחינתה של טובת הציבור, יש להביא בחשבון מספר שיקולים, ובראשם שלושה: אמינות השלטון, הגשמת המטרות של המשפט הפלילי, והאינטרסים של הנאשם.
באותו מקרה קבע בית המשפט העליון, כי הפגיעה בנאשם היא מזערית והאינטרס הציבורי מוביל למסקנה כי יש להיעתר לחזרת המאשימה מהסדר הטיעון.
לאחרונה נדון בבית המשפט לתעבורה מקרה דומה, שבו חזרה בה התביעה מהסדר הטיעון שעה לאחר שהגיעה להסכמה עם סנגורו של הנאשם. באותו תיק הואשם הנאשם בנהיגה בשכרות. התביעה נימקה את חזרתה מההסדר בטענה כי התבססה על גיליון הרשעות של נאשם אחר בשעה ששקלה את הצעתה במו"מ בין הצדדים.
בית המשפט התיר לתביעה לחזור בה מהסכמתה להסדר, תוך שהוא קובע כי האינטרס הציבורי והגשמת מטרות המשפט הפלילי גוברים על האינטרס בשימור אמינות השלטון לקיום הבטחותיו, וכי הנזק שיגרם לנאשם בשל חזרת התביעה מהסכמתה מתגמד אל מול האינטרס הציבורי במיצוי הדין בעבירה שהיא מהחמורות שבעבירות התעבורה.
