עברות תנועה חמורות

הצורך של כולנו להילחם בתאונות הדרכים ובגורמים להן, מוצא את ביטויו בפסיקת בתי המשפט. רשימה זו כוללת לקט של גזרי דין מהתקופה האחרונה, אשר עניינם עבירות תעבורה חמורות: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה בשכרות. בכולם נגזרו עונשים חמורים ומרתיעים. יובהר, כי בעת נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה תקף, ביטוח החובה אינו תקף. במצב זה, אם תתרחש תאונת דרכים עם נפגעים, ייתכן שלא יהיה מי שיפצה את הנפגעים בגין פציעתם.

קיבלו מאסר

בתיק פלילי 114/03, מדינת ישראל נגד והבה, הורשע הנאשם על פי הודאתו בחמישה מקרים שונים שבהם נהג בזמן פסילה. רישיון הנהיגה נפסל בשנת 1983. בעברו של הנאשם נרשמו עשרה מקרים(!), של נהיגה ללא רישיון. הנאשם אף ריצה 7 חודשי מאסר על נהיגה ללא רישיון.

כב' השופטת וישקין מבית המשפט השלום בפתח תקווה, פסקה כי המשך נהיגתו של הנאשם בנסיבות שפורטו מהווה זלזול בוטה בחוק, ואין לתרצו כשגגה או כטעות: "...משנוכח בית המשפט כי הנאשם כשל לפחות בעשרה מקרים קודמים בעבירה של נהיגה ללא רישיון, וכי אף ב-7 חודשי מאסר אשר ריצה בגין עבירה זו לא היה כדי לגרום לו להפיק לקחו, אין מנוס מהמסקנה שאין לנאשם תקנה, אלא במאסר בפועל..." בנסיבות אלו נגזרו על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, 30 חודשי מאסר על תנאי ו-50 חודשים של פסילת רישיון בפועל.

”  משנוכח בית המשפט כי הנאשם כשל לפחות בעשרה מקרים קודמים בעבירה של נהיגה ללא רישיון, לא היה לו מנוס מהמסקנה שאין לנאשם תקנה, אלא במאסר בפועל  “

בתיק פלילי 34/03, משטרת ישראל נגד מסארווה, הורשע הנאשם בכך שנהג ברכב פרטי כשהוא בפסילה, כשאינו רשוי לנהוג, וכמובן ללא תעודת ביטוח חובה בתוקף. לנאשם היו 7 הרשעות קודמות של נהיגה, כאשר בכל פעם נהג על אף שלא היה רשוי ומעולם לא הוציא רישיון נהיגה.

בגזר דינו קבע כב' השופט יהושוע הלוי מבית המשפט השלום בנתניה, כי העבירות שבהן הורשע הנאשם חמורות ומסוכנות, וכי למרות זאת חזר הנאשם ונהג בפסילה כשאינו מורשה כלל לנהיגה. בנסיבות אלו נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הפעיל השופט מאסר מותנה בן 12 חודשים שנגזרו על הנאשם בתיק הקודם, חלקו חופף וחלקו מצטבר (3 חודשי מאסר הצטברו למאסר שהטיל ו-9 חפפו את המאסר בפועל). בסך הכול על הנאשם לרצות 15 חודשים במאסר בפועל. בנוסף נגזר עליו עונש של שנה מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור הנאשם עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף או נהיגה בזמן פסילה. כן נגזרו על הנאשם 10 שנים של פסילה בפועל והפעלת קנס כספי בסך 5,000 שקלים.

בתיק פלילי 24/03, משטרת ישראל נגד טיכונוב, אשר נדון בפני כב' השופט הלוי מבית המשפט לתעבורה בנתניה, הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות כשרמת האלכוהול שנמצאה בדמו היתה 262 מ"ג אלכוהול. בנוסף, נהג הנאשם כשהוא פסול מלנהוג. מקור הפסילה היה תאונת דרכים שבוצעה עקב נהיגה בשכרות (וגם אז נהג הנאשם בזמן פסילה). בגין אותה תאונת דרכים, נגזרו על הנאשם 4 שנות פסילה בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי.

”  השופט קיבל את עמדת התביעה לעונש, וציין כי "...הסכנה בכביש רבה, גם כשהנהגים 'רגילים', וכאן מדובר בנהג שיכור, שנמצא בפסילה, והסיכון ממנו רב מאוד"  “

בגזר דינו קובע כב' השופט הלוי, כי בעת ביצוע העבירה "...נהג הנאשם ברכב כאשר הוא נמצא בפסילה מלנהוג וכאשר נמצאה בדמו רמת אלכוהול גבוהה ביותר - 262 מ"ג אלכוהול. נהיגה זו בוצעה כאשר 8 חודשים לפני כן הורשע הנאשם בביהמ"ש בפתח-תקוה ונגזר דינו שם, גם כן בגין אירוע שבדמו נמצאה רמת אלכוהול גבוהה. בגזר הדין הנ"ל נגזרו על הנאשם 10 חודשי מאסר על תנאי בגין נהיגה בזמן פסילה, בגין נהיגה בשכרות, וכן נגזרו עליו 4 שנים של פסילה בפועל. ולמרות גזר דין זה, כעבור 8 חודשים כאמור לעיל, הנאשם חזר לנהיגה כשהוא שוב בפסילה וכשהוא שוב שיכור..."

בנסיבות אלו קיבל כב' השופט את עמדת התביעה לעונש, וציין כי "...הסכנה בכביש רבה, גם כשהנהגים 'רגילים', וכאן מדובר בנהג שיכור, שנמצא בפסילה, והסיכון ממנו רב מאוד."

לאור זאת גזר כב' השופט הלוי על הנאשם 11 חודשים של מאסר בפועל, ובנוסף הפעיל את המאסר המותנה בן ה-10 חודשים שנגזר בתיק הקודם, מחציתו בחופף, מחציתו במצטבר, ובאופן שבו על הנאשם לרצות 16 חודשים של מאסר בפועל. כן נגזרו על הנאשם 8 שנים של פסילה בפועל.

הרישיון נפסל

בערעור פלילי 7578/03, מדינת ישראל נגד חמד, אשר נידון בפני כב' השופט רביד בבית המשפט המחוזי בירושלים, דן בית המשפט בשאלת העונש הראוי בעבירה של נהיגה בשכרות.

ערעור זה הוגש על ידי מדינת ישראל על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט יוסי רבלין), שבו הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון רכב, וכן בגין צירוף תיק של הסעת נוסע נוסף. המשיב נידון לפסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 11 חודשים ו-29 ימים, לפסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים, למאסר על תנאי של 30 יום למשך שלוש שנים ולקנס בסך 1,200 שקלים.

ערעורה של המדינה הופנה כלפי קלות העונש: רישיון המשיב לא נפסל לתקופת מינימום של שנתיים וביהמ"ש לא פירט נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק. החרטה של המשיב ומצבו הכלכלי לא היוו נסיבות מיוחדות לסטייה מהאמור בפקודת התעבורה. ערעור זה התקבל.

בפסק דינו פסק כב' השופט רביד, כי: "...סעיף 39א' לפקודת התעבורה קובע עונש מינימום של פסילה לתקופה שלא תפחת משנתיים ימים בגין נהיגה בשכרות. בסיפא של הסעיף נאמר כי ביהמ"ש רשאי בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על תקופת פסילה לתקופה קצרה יותר. לאור האמור, הכלל הוא כי פסילת מינימום של שנתיים היא עונש חובה, ורק בנסיבות מיוחדות יש מקום לסטות מהאמור. פסיקה שלפיה הכלל הוא הפוך, דהיינו שמותר לסטות מהעונש הקבוע בפקודת התעבורה כעניין שבשגרה, חוטאת לתכלית התיקון בפקודה, משום שנהיגה בעת שכרות היא עבירה חמורה ביותר. הנוהג בשכרות מסכן את עצמו ואת הציבור. ההוראה נחקקה על רקע מקרים רבים שבהם גרמו נהגים שהיו שיכורים בעת נהיגתם לתאונות דרכים קשות, ומטרת הסעיף להוריד נהגים אלה מהכביש. ענישה הקובעת עונשי פסילה הנופלים מתקופת המינימום חוטאת לתכלית זו של המחוקק..."

”   מטרת הענישה המחמירה היא להרתיע עברייני תנועה פוטנציאליים. בית המשפט מבהיר כי יעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי של הנהגים העבריינים  “

כב' השופט רביד הבהיר, כי: "...בקביעת עונש מינימום, סבר המחוקק שיש להעדיף את אינטרס הציבור וההגנה עליו על פני הפגיעה במצבו הכלכלי של מי שנוהג בשכרות, אם ייפסל לתקופה זו של שנתיים. לפיכך, השיקול של פגיעה במי שנוהג בשכרות, דינה להידחות מפני השיקולים של טובת הציבור ומניעת פגיעה בעוברי אורח. יש בעונש פסילה זה גם הרתעת ציבור הנהגים שיימנעו מלנהוג בהיותם שיכורים, ואת המסר הזה צריכים בתי המשפט להעביר לציבור הנהגים. גם הטענה שהמשיב הודה והyhzביע חרטה, אין בה משום טעם מיוחד להקטין תקופת הפסילה. גם העובדה שאך בנס לא נגרמה תאונת דרכים, אינה יכולה להישקל לזכות המשיב..."

לאור האמור לעיל קיבל כב' השופט רביד את הערעור והעמיד את עונש הפסילה של המשיב על שנתיים ימים.

לסיכום, מטרת ענישה מחמירה זו, כמו גם מטרת השינוי של שיטת הניקוד אשר בוצע לאחרונה, היא להרתיע עברייני תנועה פוטנציאליים מלבצע עבירות מסוכנות. בית המשפט שב ומבהיר כי יעדיף את האינטרס הציבורי של מניעת תאונות דרכים קשות הגורמות לנזק משמעותי, הן לנפגעים והן לכלל החברה, על פני האינטרס הפרטי של הנהגים העבריינים, על נסיבותיהם המקלות. ימים יגידו אם הושגו מטרות אלו.

הכותב הינו מומחה בתחום הנזיקין והתעבורה.