הטלת הסמכות בגין פסילת רישיון

על פי תיקון לפקודת התעבורה (תיקון מס' 41), אשר פורסם בס"ח 1619, חובה לזמן נהג אשר רשיונו נלקח על-ידי שוטר לקצין משטרה תוך שלושה ימים, לצורך החלטה בדבר פסילת רשיון הנהיגה. בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 2480) נאמר, כי המשטרה נתקלה בקשיים בבואה להפעיל את סמכויות קצין המשטרה לשלול מנהלית את רשיון הנהיגה. זאת בשל העדר סמכות מפורשת בחוק המקנה לשוטר היתר ליטול את רשיון הנהיגה של נהג עבריין עד להבאתו בפני קצין משטרה, שהוא בעל הסמכות לפסול את הנהג מלהחזיק ברשיון הנהיגה. בשל כך, הוצע לקבוע במפורש בחוק כי שוטר אשר לעיניו נעברה עבירה, רשאי לדרוש מנהג כי יתלווה אליו אל קצין המשטרה, או ליטול את רשיון הנהיגה שלו ולתת בידו זימון להופיע תוך שלושה ימים בפני הקצין. במסגרת התיקון לפקודה נקבע, כי כאשר לא הופיע נהג בפני קצין המשטרה במועד שזומן אליו, רשאי קצין המשטרה לפסול אותו מלהחזיק ברשיון נהיגה בתקופות הנקובות בחוק (30 יום בדו"ח, 60 יום בתאונה רגילה ו-90 יום בתאונת דרכים קטלנית) גם בהיעדרו, ומאותו מועד יראו בנהג כמי שהובא לידיעתו שנפסל מלהחזיק רשיון נהיגה.

להוראה זו, הנחבאת בין הכלים של התיקון הדן בסמכויות הפסילה המנהלית, יש משמעות מרחיקת לכת והיא עלולה לגרום לתוצאות קשות והרסניות. עד לתיקון זה לא ניתן היה להרשיע נהג בעבירה חמורה של נהיגה בזמן פסילה בלי שהוכח שהובא לידיעתו ("הודע לו" - ראה סעיף 67 לפקודת התעבורה) כי נפסל מנהלית. בית המשפט העליון החליט בפסק דין שניתן בסוגייה זו, כי גם מי שהומצאה לו הודעה אודות הפסילה ועל ההודעה חתם אדם אחר המתגורר עמו, על פי כללי ההמצאה, תקום נגדו החזקה לפיה ידע אודות הפסילה, אלא אם כן יעלה בידו להפריכה. עם זאת, הכלל המנחה היה, שגם מי שבית המשפט או קצין המשטרה פסל את רשיונו, לא יחשב פסול בלי שהוכחה ידיעתו אודות הפסילה. דרישה זו מתבקשת כאשר מי שנכשל בעבירה של נהיגה בזמן פסילה אינו מבוטח בביטוח חובה, ואם אותו נהג מעורב בתאונת דרכים חלילה, אין לו זכות לתבוע פיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המשמעות המהפכנית של התיקון היא, כי אם הנהג שכח להופיע בפני הקצין או סבר בטעות שהזימון מיועד למועד אחר, ולאחר שנהג בתום לב ברכב נפצע בתאונת דרכים, במקרה כזה עלולה חברת הביטוח לנסות להתנער מחובתה לפצותו, וזאת בהסתמך על תיקון מספר 41 לפקודת התעבורה.

בתיקון זה נקבעה למעשה חובת השימוע, אשר לא הוכרה עד כה כאשר מדובר היה בפסילת רשיון נהיגה על-ידי קצין משטרה. מה גם שבתי המשפט ראו בתגובת הנהג לשוטר או במסירת ההודעה במשטרה, כאשר מדובר בתאונת דרכים, תגובות מספקות מבחינת הזכות להישמע. בית המשפט העליון קבע בהחלטה תקדימית, כי היעדר קיום שימוע כהלכתו מצדיק ביטול הפסילה המנהלית בלי להיכנס לשאלה אם מדובר בנהג מסוכן אם לאו, בהיות השלילה עצמה לא חוקית. באותו מקרה התייצב העורר כפי שזומן, ואז הסתבר לו כי קצין המשטרה פסל את רשיונו יום קודם בלי ששמע, מטבע הדברים, את השגותיו. ביום בו זומן העורר היה הקצין בחופשה, ומשום כך הזדרז ופסל את רשיונו קודם לכן. השופט קבע כי "עולה בעליל (מנוסח התיקון) שנהג נדרש להופיע בפני הקצין קודם ההחלטה על ידי הקצין... אין הקצין רשאי לקבל החלטה כזו טרם ההופעה בפניו."

בית המשפט ביטל

לאחר שנפרצה הדרך על-ידי החלטה זו, ניתנו החלטות רבות בבתי משפט לתעבורה. חלקן אושרו על ידי בתי משפט מחוזיים, ובמסגרת אותן החלטות נקבעו כללים לגבי אופן עריכת השימוע והשאלות אשר יש להתייחס אליהן במסגרת השימוע.

בפני שופט התעבורה בתל אביב, י' ויטלסון, הוגשה בקשה לביטול צו פסילה מנהלית ל-60 יום. את הבקשה הגיש נהג חדש, אשר גרם לטענת הקצין לתאונת דרכים. לאור החלטת בית המשפט העליון, קבע השופט כי באותו עניין נפסל הנהג טרם הופעתו בפני הקצין, ויש בכך "פגם מהותי, היורד לשורש הדברים בדרך קבלת ההחלטה לפסול הרישיון מנהלית." לאור זאת בוטל צו הפסילה.

בפני השופט י' גרטי בבית משפט לתעבורה בתל אביב, נדונה בקשה של נהג מונית אשר נטען נגדו כי לא ציית לתמרור עצור וגרם לתאונת דרכים. השופט קבע, כי בדק בתיק החקירה ולא מצא כל תיעוד המעיד כי נערך שימוע למבקש או כי המבקש העלה טיעוניו בפני הקצין. מייצגת התביעה הפנתה את תשומת לב השופט כי על כריכת תיק החקירה נכתב בכתב ידו של הקצין הפוסל כי "נערך שימוע". השופט קבע כי אין די בכך, וללא תיעוד בכתב לגבי התוכן המהותי של דברי הנהג אשר את רשיונו חפצים לשלול, לא יתקיים השימוע כנדרש. לדעת השופט, צריך לערוך תרשומת ובה התייחסות לטענות הנהג לגבי ותק הנהיגה שלו והנסיבות אשר הוא חפץ להביא בפני הקצין. התביעה המשטרתית ערערה על ההחלטה לבית משפט מחוזי. השופט פטר את הסניגור מלהשיב לטיעוני המדינה. לפי בית המשפט, הרישום על כריכת התיק, אשר נערך כביכול, נעשה רק כדי לצאת ידי חובה. כן הוסיף השופט, כי לא ידוע לו מה נאמר באותו שימוע, אם התקיים, אם המשיב הודה בביצוע העבירה ואם ביקש להיות מיוצג על ידי עורך דין.

”   הלמרות שהמהירות הייתה גבוהה, הורה השופט לבטל את צו הפסילה מאחר ש"לא נערך הליך מסודר של שימוע למבקש." השופט קבע, כי "חוסר מסמך בכתב המתעד את הליך השימוע, אם היה הליך שימוע, מונע מבית המשפט לבדוק אם קצין המשטרה הפעיל את שיקול דעתו כהלכה"   “

בפני שופטת התעבורה בת"א, א' שדמי, נדונה בקשה של נהגת אשר רשיונה נפסל ל-30 יום בגין נהיגה ברכב במהירות של 146 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בכביש הערבה לכיוון אילת. לפי הרשום בדו"ח, השוטר הציג בפני הנהגת את המהירות, והיא הודתה כי נסעה מהר. השוטר זימן את קצין המשטרה למקום שבו נלכדה הנהגת והקצין שלל את רשיונה. השופטת קבעה, כי לאחר שהקצין הגיע למקום והוצגו בפניו כל הנתונים המשפטיים "הצריכים לצורך החלטתו" - מהירות הנסיעה, תגובת המבקשת שבה הודתה במהירות המיוחסת לה והרשעותיה הקודמות - ההחלטה לפסול את הרישיון הייתה כדין, וזאת באשר מוצתה בכך זכות השימוע. השופטת סמכה על החלטת בית המשפט העליון בעניין רז גוליו, השופט יעקב מלץ (הכוונה לבש"פ 513/88 - החלטת השופט מלץ ניתנה, מטבע הדברים, לפני התיקון לחוק).

על החלטת השופטת הוגש ערר לבית משפט מחוזי בתל אביב, אשר קיבל את הערר והורה על ביטול הפסילה. בנימוקי ההחלטה כתב השופט, כי אכן לא נערך שימוע, אלא שביום הדיון הציגה בפניו נציגת המשטרה מסמך בחתימת הקצין (נערך יום לפני שמיעת הערר), על פיו אכן נטען כי השימוע נערך כהלכתו. השופט קבע כי אומנם טענת הסניגור, לפיה מסמך בכתב הוא תנאי לקיום השימוע, אינה מעוגנת בחוק, אך "יש לצפות מקצין משטרה שיעלה בכתב את הפעולות שהוא עושה, שכן אין לצפות שקצין משטרה יזכור את הפעולות אשר הוא עושה." השופט קבע, כי אומנם מדובר בנהגת מסוכנת ודין הערר להידחות, מה גם שהוכח בדיעבד כי השימוע התקיים, אך "כדי להביע את מורת רוחי מאי עריכת מסמך בכתב (במקום - א. א.), אני מורה שהפסילה המנהלית תסתיים היום."

השופט י' גרטי דן בבקשה נוספת לביטול פסילת רשיון נהיגה של מבקש אשר הואשם בנהיגת רכב במהירות 147 קמ"ש במקום 90 בכביש הערבה. השופט הורה לקצין הפוסל המשרת במתנ"א דרום בבאר שבע, להתייצב בפניו לחקירה אודות השימוע. השופט הורה לבטל את צו הפסילה, ונימק את החלטתו באומרו כי ההליך היה פגום בבחינת "נעשה ונשמע", לאמור: קודם ניתנה החלטה ולאחר מכן נערך השימוע. השופט השתכנע, כי אכן כך היה וזאת על פי הסדר הכרונולוגי של הרישום שערך השוטר. בנוסף, קבע השופט, הקצין לא ידע פרטים מזהים על הנהג טרם שהחליט לשלול את רשיונו. השופט פסק כי השימוע צריך להיערך לא רק כאשר בפני הקצין פרושים פרטי העבירה אלא גם עברו התעבורתי של הנהג. עוד קבע, כי לגוף העניין מדובר בנהג מסוכן, אך כיוון שהפגם בתהליך קבלת ההחלטה יורד לשורש העניין, ההחלטה בטלה מעיקרה ולאור זאת בוטל צו הפסילה.

בבית משפט לתעבורה בחיפה נדונה עתירה של נהג אשר הואשם בנהיגת רכב במהירות של 185 קמ"ש במקום 90. למרות שהמהירות הייתה גבוהה, הורה השופט, ש' יציב, לבטל את צו הפסילה מאחר ש"לא נערך הליך מסודר של שימוע למבקש." השופט קבע, כי "חוסר מסמך בכתב המתעד את הליך השימוע, אם היה הליך שימוע, מונע מבית המשפט לבדוק אם קצין המשטרה הפעיל את שיקול דעתו כהלכה." המשטרה הגישה בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום, והבקשה נדחתה בלי שנציג המשיב נדרש להופיע לדיון. בהמשך עתרה התביעה המשטרתית לבית המשפט המחוזי בחיפה על מנת לשנות את החלטת בית משפט השלום. בין לבין חלפו יותר מ-30 יום מהמועד שבו נפסל הנהג על ידי קצין המשטרה. שופט בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הסניגור לפיה עבר זמנה של הפסילה, ובכל מקרה לא ניתן להחיותה. לאור זאת פטר את הסניגור מלהופיע לדיון וערר המדינה נדחה על הסף.

הכותב עוסק בתחום התעבורה