הפקדת רישיון נהיגה לאחר פסילה. גם עורכי הדין מבולבלים
רישיונו של נהג נפסל על ידי בית המשפט והוא אינו בידו. האם יימנו ימי הפסילה? וממתי? בשאלה זו מתחבטים בתי המשפט לתעבורה לעתים מזומנות.
רישיונו של נהג נפסל על ידי בית המשפט והוא אינו בידו. האם יימנו ימי הפסילה? וממתי? בשאלה זו מתחבטים בתי המשפט לתעבורה לעתים מזומנות.
שפע של מצבים מזדמנים לבית המשפט, שבהם עולה שאלה זו במיני אופנים. כך נהג שרישיונו נפסל בבית משפט אחד, בעוד רישיונו מופקד בשל פסילה אחרת בבית משפט אחר, או אפילו באותו בית משפט אך בתיק אחר. או נהג שרישיונו נפסל בבית המשפט אך הוא מוחזק במשטרה בשל פסילה מנהלתית שהוטלה עליו על ידי שוטר, אם במסגרת אותו תיק אם במסגרת תיק אחר, וכן נהג אשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה או נהג אשר תוקף רישיונו פג והוא לא חידשו. בכל אחד מהמצבים המתוארים עלול הנהג למצוא עצמו לאחר שנים במצב שבו תקופת הפסילה טרם חלפה בשל כישלון טכני אשר בגינו לא הפקיד את הרישיון או חלף רישיון (תצהיר המצהיר על מצב הרישיון של אותו נהג) במזכירות בית המשפט שפסל אותו.
במשך השנים הוכרעו מצבים כגון אלו בבית המשפט העליון. במקרה אחד קבע בית המשפט העליון, כי פסילת רישיונו של מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה תחל מיום גזר הדין. במקרה אחר קבע בית המשפט העליון, כי נהג שהיה בעל רישיון נהיגה שתוקפו פג, אף אם חלפו שנים רבות מאז היה בתוקף, יהיה חייב בהפקדת חלף רישיון. הדבר נומק בין השאר בחשש כי מי שנפסל יוסיף לנהוג שלא כדין, תוך שהוא מתחזה באמצעות הרישיון שנותר בידו למי שנהיגתו מותרת. סכנה דומה כרוכה ברישיון שתוקפו פקע, הואיל ובעל הרישיון המוסיף להחזיק בו עלול לשנות בו פרטים שיציגוהו כאילו הרישיון תקף. בית המשפט אף מצא כי ישנו טעם חינוכי בחיובו של נהג להפקיד רישיון או חלף רישיון בכל פעם שנפסל רישיונו.
מי סופר?
לאחרונה הובא לפתחו של בית המשפט העליון עניינו של נהג אשר הורשע בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ולאחר ערעור נידון בין השאר לפסילת רישיון ול-24 חודשי מאסר בפועל. מתברר כי עם מעצרו נלקח רישיונו על ידי המשטרה ולא הוחזר לו. משסיים לרצות את עונש המאסר פנה הנהג למשרד הרישוי לשם הוצאת רישיון נהיגה, אך נענה כי הוא מנוּע מלחדש את רישיונו משום שעדיין לא הפקיד אותו במזכירות בית המשפט, וגם לא מסר תצהיר חלף רישיון כדרישת תקנות התעבורה.
” בית המשפט העליון מעניק סמכות שיפוטית לפקידי משרד הרישוי הנעדרים כל ידע וניסיון בתחום. מבחן המציאות מגלה, כי המחוקק העניק סמכויות בעלות אופי שיפוטי לרשות הרישוי ולפקידיה, אך אלו ממעטים להפעילה, אם בכלל “
בית המשפט העליון קבע אמנם כי מי שרישיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה אין לחייבוֹ בהמצאת תצהיר על הפקדת הרישיון, אך הפתיע כאשר קבע כי הסמכות לחשב את מניין הימים של פסילת רישיון הנהיגה על פי גזר דין מסורה לרשות הרישוי, וכי הביקורת השיפוטית על החלטת רשות הרישוי נתונה בידי בית המשפט לעניינים מנהליים. יצוין, כי עד כה היה נהוג לפנות לבית המשפט לתעבורה בבקשה לחישוב פסילה.
הטעם להחלטה זו מנומק כך: כשם ששירות בתי הסוהר מחליט בעניין חישוב ימי המאסר, כך ראוי להפקיד את מלאכת החישוב של ימי הפסילה של רישיון הנהיגה בידי רשות הרישוי. גם אין טעם בהליך אזרחי מסורבל של בקשה למתן סעד הצהרתי או בנקיטת הליך חדש בבית משפט השלום לתעבורה. המקום הטבעי הוא רשות הרישוי, היא הגורם המקצועי שאצלו מצוי כל החומר הצריך לעניין, הן מומחיות הן ניסיון.
מה שהיה הוא שהיה
בית המשפט העליון קבע, כי הטעמים שהיו נכונים למועד פסיקותיו הקודמות אינם קיימים עוד. כיום עומד לרשותו של כל שוטר תנועה מסוף ממוחשב, ובאמצעותו נבדק בזמן אמת כל רישיון נהיגה שמוצג לו. ממילא קשה עד בלתי אפשרי להערים על שוטר תנועה באמצעות הצגה של רישיון נהיגה שנפסל.
גם לטעם החינוכי שניתן בזמנו אין עוד תוקף היום שכן ביודענו כי נתוני אמת בדבר תוקף רישיון הנהיגה זמינים בכל אתר ואתר, בכל מסוף אצל כל שוטר תנועה, פוחתת ההשפעה הפסיכולוגית של עצם מסירת הרישיון. בעידן של מדיה דיגיטלית מפותחת, מתמעט בתודעתנו משקלו של רישיון נהיגה מנייר או רישיון מפלסטיק, ואפקט ההרתעה הנובע ממסירה פיזית של הרישיון כבר אינו פועל כבעבר.
גישה חדשנית או הליך מסורבל?
נימוקי בית המשפט, בגישתו החדשנית והליברלית לעניין הטעמים הטכנולוגיים והחינוכיים, אמנם עומדים במבחן המציאות, אך מתן הסמכות לרשות הרישוי לחשב את ימי הפסילה ולקבוע קביעות בעלות אופי שיפוטי עלולים להתגלות בעתיד שגויים. בית המשפט העליון מעניק סמכות שיפוטית לפקידי משרד הרישוי הנעדרים כל ידע וניסיון בתחום. מבחן המציאות מגלה, כי המחוקק העניק סמכויות בעלות אופי שיפוטי לרשות הרישוי ולפקידיה, אך אלו ממעטים להפעילה, אם בכלל.
” במקרה אחד קבע בית המשפט העליון, כי פסילת רישיונו של מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה תחל מיום גזר הדין. במקרה אחר קבע בית המשפט העליון, כי נהג שהיה בעל רישיון נהיגה שתוקפו פג, אף אם חלפו שנים רבות מאז היה בתוקף, יהיה חייב בהפקדת חלף רישיון “
כך לדוגמה מסוּרה סמכות השימוע וההחלטה לפקידי רשות הרישוי בעניין מתן רישיון נהיגה על פי תקנה 15ב לתקנות התעבורה ברשימה של מקרים המפורטים בתקנה, אך רשות הרישוי אינה מפעילה כלל שיקול דעת. כך גם בהחלטותיה על הטלת אמצעי תיקון על פי שיטת הניקוד או אימוץ המלצת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לעניין רישיון נהיגה של מבקש רישיון. בהיעדר הפעלת שיקול דעת יופנו הנהגים לבית המשפט המנהלי, אך שם ייחסמו בחיפושם אחר הסיוע של בית המשפט, מאחר שלא כמו הפנייה לבית המשפט לתעבורה, שזו פנייה קצרה ומהירה שאינה כרוכה באגרה והכללים לדיון בה אינם נוקשים, פנייה לבית המשפט המנהלי כרוכה בתשלום אגרה, בכללים נוקשים, בפנייה בפרק זמן קצוב מיום שקמה העילה ובהליך מסובך שבאחריתו סיכון לחיוב בהוצאות משפט מרובות אם העתירה תידחה.
בית המשפט העליון נאחז אמנם בקדמה כדי להקל על נאשמים בחישוב פסילת רישיונם, אך עם זה חסם את דרכם לקבל סעד מבית המשפט.
