הפרת תנאי רישיון
תביעה נגד אגד: אוטובוסים ציבוריים לא עוצרים בכל התחנות לאורך קווי השירות שלהם
לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט לתעבורה בירושלים, בו הורשעה חברת אגד בהפרת תנאי רשיונה. בכתב האישום נטען, כי באופן תדיר לא אספה נוסעים בתחנות מסוימות לאורך קו השירות. השאלה, כפי שהעמיד בית המשפט בפסק דינו, קשורה לבעיה שנוסעים רבים בתחבורה הציבורית נתקלים בה לא פעם: האוטובוסים אינם מגיעים בתכיפות לתחנה, וכאשר הם מגיעים, הם עמוסים לחלוטין, עוצרים במרחק מה מהתחנה, מורידים מספר נוסעים וממשיכים הלאה בלא לאסוף את נוסעי התחנה.
הפרדוקס במשפט זה היה, שמי שהגיש את כתב האישום היה משרד התחבורה, והנאשמת הטילה את האחריות לטענות נגדה על משרד התחבורה עצמו. כידוע, משרד התחבורה מעניק רשיונות לקווי שירות באוטובוסים ובהם מפורטים תנאי הרישיון. החוק קובע, כי על בעל רשיון קו להפעילו בהתאם לתנאי הרישיון, ובין היתר על בעל הרישיון להפעיל את הקו לפי לוח זמנים ולפי תנאים אחרים שנקבעו בתקנות התעבורה.
” על משרד התחבורה לבחון מדי פעם את השירות שמספק בעל הרישיון לציבור ולשנות בהתאם את תנאי הרישיון כדי להתאימו לצרכי הזמן, אחרת, בעתיד עלולים להיות מוגשים כתבי אישום נגד חברת אל על על כי אינה מגבירה את קצב טיסותיה או מגדילה את מספר המושבים בתקופות שיא בתיירות “
כתב האישום שהוגש נגד אגד שייך לתחום המשפט הפלילי. כלל ידוע הוא כי אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו. זוהי לשון סעיף 1 לחוק העונשין. כלל ידוע ונוסף הוא, כי אם ניתן דין פלילי לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין.
אל מול הוראות אלו עומדת הוראת החוק הקובעת, כי בעל רישיון חייב לפעול על פי תנאי הרישיון, אם כי תנאים אלו אינם חלק מהוראות החוק. אם כך, עולה השאלה מהי נפקותן המשפטית של הוראות ברישיון שאינן כתובות בחוק כלל. האם הפרתן היא הפרה של חוק פלילי? ויותר מכך, האם פרשנותן של הוראות ברישיון תהיה כפופה לכלל האמור לפיו הפרשנות המקלה עם הנאשם היא היא שתוביל?
כמה כמה?
בית המשפט לתעבורה בירושלים קובע את גדר השאלות המונחות לפניו. הראשונה והמרכזית שבהן היא כיצד יש לפרש את תנאי הרישיון של קו השירות בתחבורה הציבורית, ובמיוחד, במידה שצריכות לצאת מספר נסיעות בפרק זמן מסוים, מה צריך להיות גודלו של כלי הרכב - האם די במיניבוס? באוטובוס רגיל? באוטובוס מפרקי? האם די באוטובוס אחד או נדרשים מספר אוטובוסים?
בית המשפט משיב, כי את תנאי הרישיון של הקו יש לפרש בהתאם לתכלית החוק, קרי, במטרה לספק תחבורה ציבורית יעילה וטובה לציבור, אשר מספקת פיתרון הולם לצרכיו. אך מה קורה כאשר משרד התחבורה אינו מפרט תנאים מסוימים ברשיון הקו ואינו נטפל לכל נקודה ונקודה? מהי החובה המוטלת על בעל הרישיון?
בעניינה של אגד באותו כתב אישום אין חולק כי היא הייתה צריכה לבצע חמש נסיעות בקו בשעות הרלוונטיות. אולם כמה אוטובוסים צריכים היו לצאת בכל נסיעה? ומה גודלם? בנושא זה לא נמצא די פירוט ברישיון.
לקביעתו של בית המשפט, חובה על בעל הרישיון להפעיל שירות קו תקין, יעיל, נוח ומותאם לצרכי הציבור. התחשבות בצרכי הציבור כוללת, בין השאר, את החובה להתאים את מספר האוטובוסים, מספר הנסיעות וסוג האוטובוס למספר הנוסעים המשתמשים בו. כך למשל, בקו שירות עם תדירות שימוש נמוכה, אשר אינה עולה על עשרה אנשים, מוצדק יהיה לקבוע נסיעות מועטות בלבד ליעד ולהוציא בכל נסיעה אוטובוס אחד בלבד. מובן כי אין הצדקה להעמיד בקו זה אוטובוס דו-מפרקי וכי ניתן להסתפק במיניבוס. מנגד, כאשר מדובר בקו שירות המוביל ליעד מרכזי, כאשר מספר המשתמשים בו גבוה, יהיה זה ראוי להפעיל נסיעות בתדירות גבוהה.
” לקביעתו של בית המשפט, חובה על בעל הרישיון להפעיל שירות קו תקין, יעיל, נוח ומותאם לצרכי הציבור. התחשבות בצרכי הציבור כוללת, בין השאר, את החובה להתאים את מספר האוטובוסים, מספר הנסיעות וסוג האוטובוס למספר הנוסעים המשתמשים בו “
במילים אחרות, לקביעתו של בית המשפט, על בעל הרישיון - אגד, במקרה הנוכחי - להפעיל את הרישיון בהתאם לתנאיו, אך עליו להיות קשוב לצרכי הציבור ולהתאים את השירות שהוא נותן לצרכים המשתנים ובין היתר להתאים את מספר האוטובוסים וגודלם.
מוסיף בית המשפט וקובע, כי בעל רשיון ייצא ידי חובתו האמורה ככל שיוודא כי כשגרה יהא מקום לכלל המשתמשים בקו האוטובוס, ואלה יוכלו להסתמך על כך כי ככל שיחפצו ויבקשו להשתמש בתחבורה הציבורית יהיה להם מקום.
בסופו של דבר הרשיע בית המשפט את אגד בעבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום והטיל עליה קנס של עשרים אלף שקלים, וכן חייב אותה לפצות את האזרח שהתלונן כנגדה בסכום של חמש מאות שקלים תוך שהוא מציין כי הקנס לדידו מתון יחסית, והדבר נובע מהזמן הרב שחלף ומכך שמדובר בהרשעה חדשה יחסית. בית המשפט הוסיף שאם יתברר שהתופעות אינן נעקרות מהשורש, לא יהיה מנוס מהטלת קנסות ראויים יותר ואולי אף הטלת אחריות אישית על המנהלים.
סוף דבר
אני סבור כי בית המשפט הרחיק לכת עם הנאשמת וחרג מגבולות המותר בחוק הפלילי. לדידי, לא ניתן להרשיע בעבירה על הוראות שאינן מצויות כלל בספר החוקים, ובוודאי שלא ניתן להרשיע רק בשל פרשנות דווקנית של בעל הרישיון להוראות הרישיון בלי שסיגל לעצמו פרשנות מרחיבה הרואה את טובת הציבור כעיקרון על.
הפתרון מצוי בפיקוח של הרגולטור - משרד התחבורה. עליו לבחון מדי פעם את השירות שמספק בעל הרישיון לציבור ולשנות מדי פעם את תנאי הרישיון כדי להתאימו לצרכי הזמן. על פי גישתו של בית המשפט, בעתיד עלולים להיות מוגשים כתבי אישום נגד חברת אל על על כי אינה מגבירה את קצב טיסותיה או מגדילה את מספר המושבים שהיא מציעה בתקופות שיא בתיירות, או נגד תאגיד שירות מוניות שנהגיו אינם מורידים את נוסעיהם בדיוק במקום בו הם מבקשים וכיוצא בזה, והכל כשטובת ציבור המשתמשים בתחבורה, באשר היא, תעמוד אל מול עקרונות יסוד משפטיים.
