ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני רישיונות נהיגה אינו חסר סיכוי
המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) בודק את כשירותם של נהגים לנהוג בסוג הרכב שאושר להם או לבחון את בקשתם לסוג רכב נוסף
המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) בודק את כשירותם של נהגים לנהוג בסוג הרכב שאושר להם או לבחון את בקשתם לסוג רכב נוסף. על החלטת המכון הרפואי אפשר לערער בפני ועדת ערר לענייני רישיונות נהיגה בראשות שלושה רופאים בכירים. על החלטת ועדת הערר אפשר לערער בערעור מינהלי לבית המשפט המינהלי.
רבים נוטים לחשוב כי מדובר בערעור חסר סיכוי, שכן סמכותו של בית המשפט המינהלי צומצמה לדון בעניינים משפטיים בלבד. אם יבקש המערער מבית המשפט המינהלי לבחון את שיקול הדעת של ועדת הערר מבחינה רפואית ולהעדיף את מסמכיו וחוות הדעת מטעמו על אלו של הוועדה, קרוב לוודאי שערעורו יידחה.
” על אף שהסיבה לפסילת המערער הייתה נוירולוגית בלבד ונימוקי הוועדה נגעו רק למצבו הנוירולוגי של המערער, איש מחברי הוועדה לא היה מומחה בנוירולוגיה. בית המשפט קבע שראוי שיהיה בוועדה רופא אחד לפחות שהוא מומחה בתחום הרפואה העיקרי הרלוונטי “
אך עוד לפני שמגיע המערער לדיון בערעורו, ועוד לפני שנבחנו טענותיו אם בכלל עומדות הן בתנאי הסף של טענות משפטיות גרידא, מחויב המערער לשלם את אגרת הערעור ולהפקיד בקופת בית המשפט ערבון כספי להבטחת הוצאותיהם של המשיבים בערעור, שהם בדרך כלל משרד הבריאות ומשרד התחבורה.
נכון ליום כתיבת מאמר זה, מקובל לחייב את המערערים בהפקדת ערבון בגובה של עשרת אלפים שקלים. אם כך, המחוקק מציב מחסומים רבים, כספיים ומשפטיים, בפני מערער המבקש למצות את זכותו ולהביא לבחינה משפטית את ההחלטות שנעשו בעניינו וגרמו לו עוול. ואם לא די בכך, הרי בתי המשפט נוטים לא להתערב בהחלטות ועדת הערר או המכון הרפואי, כדי לא לשים את שיקול דעתם במקום שיקול דעת מקצועי של רופאי המכון הרפואי או רופאי ועדת הערר.
מעשה שהיה
המקרה המפורט להלן ממחיש כי לא הכול אבוד, וכי קיים סיכוי שבית המשפט יורה על מתן רישיון למערער או החזרתו, בניגוד לעמדה של המכון הרפואי או ועדת הערר.
מדובר בערעורו של אדם הסובל משיתוק מוחין מולד, חשוך מרפא. המוסד לביטוח לאומי קבע למערער נכות בשיעור 100% ומוגבלותו בניידות היא בשיעור 80%. חרף מחלתו תפקד המערער היטב בכל תחומי החיים, ונהג ברישיון קרוב לעשרים שנה תוך שימוש באמצעי עזר. כשביקש להחליף את רכבו הופנה המערער למכון הרפואי, ולאחר בדיקתו נקבע כי לפי התרשמות רופאי מרב"ד, המערער אינו כשיר לנהיגה עקב תנועות בלתי רצוניות, תוך סיכון גבוה לאבד שליטה באביזרי הנהיגה שמשמשים אותו. הובא לידיעת המערער כי רישיונו נפסל מסיבה נוירולוגית, וכי יהיה רשאי להגיש בקשה מחודשת לרישיון בעוד שנה מיום החלטת המכון הרפואי על פסילת רישיונו.
המערער ערער לוועדת הערר לענייני רישיונות נהיגה על החלטת המכון הרפואי, אך זו דחתה את ערעורו. המערער ערער בערעור מינהלי לבית המשפט המינהלי. בית המשפט חזר על ההלכה הידועה, כי גדר ההתערבות במעשי המינהל והחלטותיו, כפי שנקבע בפסיקה, מצומצם הוא. בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות, וככל שהרשות שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, לא שקלה שיקולים זרים, והחלטתה איננה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, לא יתערב בה בית המשפט, גם אם נראה לו כי אילו היה העניין מובא בפניו, הוא היה מחליט אחרת.
” המחוקק מציב מחסומים רבים, כספיים ומשפטיים, בפני מערער המבקש למצות את זכותו ולהביא לבחינה משפטית את ההחלטות שנעשו בעניינו וגרמו לו עוול. ואם לא די בכך, הרי בתי המשפט נוטים לא להתערב בהחלטות ועדת הערר או המכון הרפואי “
בית המשפט הדגיש את ההבדל בין סירוב להעניק רישיון לבין ביטולו של רישיון קיים. משקל הנימוקים כאשר רשות שוללת מידי אדם רישיון שניתן לו כדין, צריך להיות כבד מהנדרש לשם סירוב להעניק רישיון מלכתחילה. אין בכך כדי לומר שהרשות אינה מוסמכת לסרב לחדש רישיון או לבטל רישיון קיים. אין חולק כי זכותה של רשות לבטל רישיון שהוענק כדין, בפרט במקרים של שינוי נסיבות, אולם במקרה כזה על הרשות להקפיד לבחון את העובדות והנתונים, ורק כאשר קיימת סיבה של ממש, כגון סיכון ממשי לציבור, רשאית היא לקחת רישיון תקף מידי מי שאוחז בו כדין.
הרישיון הוחזר למערער
במקרה הנוכחי החליטה רשות הרישוי לפסול למערער רישיון קיים. בית המשפט מצא פגמים בהתנהלותם של המכון הרפואי ושל ועדת הערר.
לגבי בדיקת המכון מצא בית המשפט פגמים בהתנהלותו בעת בדיקת המערער. לגבי הבדיקה של ועדת הערר מצא בית המשפט ארבעה פגמים עיקריים: שגיאות עובדתיות בהתייחסות הוועדה לחוות דעת מומחה שהגיש המערער; התעלמות הוועדה מקביעת רופאים מטעם המערער, לפיה לא חל שינוי במצבו הרפואי; אי ביצוע בירור נוסף, על אף שלשיטת הוועדה עצמה, לא היה בפניה מידע נדרש; הרכבה של הוועדה.
אשר לפגם האחרון, בית המשפט מצא בין היתר, כי על פרוטוקול ועדת הערר חתומים מומחה לאורתופדיה ושני מומחים לרפואה פנימית. על אף שהסיבה לפסילת המערער הייתה נוירולוגית בלבד, ועל אף שנימוקי הוועדה נגעו רק למצבו הנוירולוגי של המערער, איש מחברי הוועדה לא היה מומחה בנוירולוגיה. אמנם התקנות שלפיהן קמה ועדת הערר לא נקבו במומחיות של הרכב הוועדה, אך בית המשפט קבע שראוי שככל האפשר יהיה בוועדה הדנה בעניינו של אדם רופא אחד לפחות שהוא מומחה בתחום הרפואה העיקרי הרלוונטי.
בשל נימוקים אלו ונימוקים אחרים, הורה בית המשפט על החזרה מיידית של רישיון הנהיגה למערער.
