פסילת רישיון בגין התפרעות
אור ירוק לנהג הלא אחראי
רשויות האכיפה מרימות כל אבן ונאחזות בכל אמצעי כדי להילחם בתאונות הדרכים. הן ממלאות את כנסת ישראל בהצעות חקיקה שונות, ולעתים אף משונות, ולא תמיד קל לעקוב אחר קצב חקיקה כה אינטנסיבי. בבולמוס החקיקה הזה צצה ועלתה לה הוראת חוק נושנה, שעד כה נמנעו רשויות הביצוע מלעשות בה שימוש.
סעיף 56 לפקודת התעבורה קובע, כי במידה שהייתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה פרוע או מופרע (כך לשון החוק), רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מלהחזיק ברשיון נהיגה. סעיף 56 מצטרף לרשימת סעיפי חוק המקנים לרשות הרישוי סמכות לפסול או להתלות רישיון מטעמים שונים. כך העניק המחוקק סמכות לפסול רשיונו של אדם אם הרשות משוכנעת שאין הוא ראוי לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי, או שהיא סבורה שיש בנהיגתו משום סכנה לבטיחות התנועה. סמכות פסילה או התליה זו של רשיון הנהיגה, מצטרפת לסמכויות נרחבות שהעניק המחוקק לרשות המבצעת לפסול רשיונו של אדם או שימוש של אדם ברכב, ולו אף לתקופות קצובות. כך יכול שוטר לפסול רשיונו של אדם עד לתקופה של 90 יום עוד בטרם נערך משפט, ואף לתת לו הודעה לגבי איסור שימוש ברכב ואחסונו עד לתקופה של 60 יום.
לאחרונה, כאמור, ביקשה הרשות לעשות שימוש בסעיף 56 לפקודת התעבורה ולפסול את רשיונם של נהגים שהרשות סברה כי יש בנהיגתם סכנה למשתמשים בדרך, או שהם "פרועים או מופרעים", כלשון החוק. רשות הרישוי זימנה אליה נהגים שצברו מספר רב מאוד של הרשעות תעבורה, הודיעה להם על כוונתה לפסול את רשיונם למשך שנים ארוכות, ולאחר מכן הביאה את החלטתה לאישורו של בית המשפט, כפי שמחייב החוק.
בית המשפט לא מיהר לאשר
לראשונה הובאו בקשות כאלה בפני השופטת אילונה אריאלי בבית המשפט לתעבורה בנצרת. רשות הרישוי ביקשה מהשופטת לאשר פסילה של שלושה נהגים שנפסלו על ידה לתקופות של שלוש, חמש ושבע שנים. השופטת אריאלי בחנה את הסמכות שניתנה לרשות הרישוי לפסול נהגים וקבעה כי סמכות זו אכן קיימת ומן הראוי כי ייעשה בה שימוש, אולם אין לעשות שימוש בסמכות זו בצורה דרסטית ובלי שתיבחן סבירות ההחלטה לגופה. לדעת השופטת אריאלי, אל לו לבית המשפט לשים עצמו בבואו לבחון את ההחלטה במקום הרשות, שכן אין הוא יושב כערכאת ערעור על החלטה כזו. תפקיד בית המשפט לבחון את סבירות ההחלטה, שמא לוקה היא בחוסר סבירות מהותי.
השופטת קבעה, כי הואיל ומדובר ב"סמכות על" שניתנה לרשות הרישוי כשלא פורטו פרטי הסמכות, הרי שאין מקום להפעילה בבת אחת, בלי שגובשו קריטריונים ברורים ומדויקים להפעלת הסמכות, דהיינו, קביעת תנאים שבקיומם תופעל סמכות הפסילה ותקופות הפסילה שייקבעו. לדידה של השופטת אריאלי, החלטת הרשות לפעול בטרם נקבעו ופורסמו קריטריונים ברורים להפעלת הסמכות, אינה סבירה. בבחנה את החלטות הרשות אחת לאחת לגבי כל אחד מהנהגים שנפסלו, קבעה השופטת, כי לא די בעיון בגיליון הרשעותיו של הנהג, במניית כמות ההרשעות ובעיון במספר הנקודות שצבר על פי שיטת הניקוד, כדי לבסס החלטה כה קיצונית של פסילת רישיון. על הרשות לבחון את מלוא הנתונים המצויים בידה ולנתחם כדבעי.
ימים מועטים לאחר החלטת השופטת אריאלי החליט בעניין דומה השופט ד"ר אברהם טננבוים מבית המשפט לתעבורה בירושלים. השופט דחה בקשות דומות של הרשות לפסילת נהגים לשנים ארוכות עקב צבירת הרשעות תעבורה רבות. באמצו את החלטת השופטת אריאלי, סקר השופט טננבוים את ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף, וקבע כי למרות קיומו של הסעיף במתכונתו הנוכחית 46 שנים, לא נעשה בו שימוש כלשהו, וגם הרשות עצמה טענה בעבר כי אין לעשות בו שימוש. יתרה מזאת: בשנת 2004 עתרה התנועה להגינות שלטונית לבג"צ כנגד רשות הרישוי, וביקשה כי בג"צ יחייב את הרשות לעשות שימוש בסעיף 56 המוזכר לעיל, אלא שדווקא המדינה התנגדה לעתירה וטענה כי סמכותה לפסול רשיונם של נהגים עבריינים מופעלת הלכה למעשה באמצעות שיטת הניקוד. דברים אלו אומצו על ידי בית המשפט העליון, שקבע שהסמכות בסעיף 56 היא סמכות על ושיטת הניקוד היא שיוצקת תוכן לתוכה.
בנתחו את המקרים שהובאו בפניו, קבע השופט טננבוים כי הסתמכות הרשות על גיליון הרשעותיו של נהג ועל כמות ההרשעות המצוינת בו אינה קריטריון כשלעצמו לקבוע אם מדובר בנהג מסוכן. לדידו של השופט טננבוים, גם רישום ההרשעות עצמו לא תמיד מדויק: לעתים הוא משקף עבירות שנרשמו לאדם עקב בעלותו ברכב בלי שעבר למעשה את העבירה בעצמו, ולעתים משקף עבירות שאינן בעלות אופי תעבורתי כלל. ממילא, לגרסת השופט טננבוים, כמות מרובה של הרשעות אינה לבדה קריטריון למסוכנותו או למופרעותו של נהג.
” ההשופט ויטלסון סבר, כי אכן עומדת לה לרשות הרישוי שיטה שמטרתה לטפל באופן ממוקד בעברייני תנועה קשים, אלא שבצד כל אמצעי התיקון שמטילה הרשות במסגרת שיטת הניקוד, ישנם מקרים חמורים מאוד, בהם בכל שנעשה עד כה לא היה כדי למנוע מהנהגים מלחזור לסורם “
השופט טננבוים אינו מקל ראש במטרה אשר לשמה פועלת הרשות - מניעת הקטל בכבישים והעלאת בטחון המשתמשים בהם - אולם לעמדתו לא ייתכן לפעול שלא על בסיס חוקי מתאים, ללא קריטריונים ברורים וללא פרסום והודעה מראש. לכן דחה השופט את כל בקשות רשות הרישוי לפסילת רשיונם של אותם נהגים, ואף חייב את המדינה בהוצאותיו של הנהג בסך 2,000 שקלים.
ימים מועטים לאחר החלטתו של השופט טננבוים ניתנה החלטה נוספת באותו עניין, הפעם על ידי השופט ישראל ויטלסון בבית המשפט לתעבורה בתל אביב. שם הביאה רשות הרישוי לאישור החלטה לפסול נהגת לעשר שנים. שלא כמו קודמיו, סבר השופט ויטלסון כי אכן עומדת לה לרשות הרישוי שיטה שמטרתה לטפל באופן ממוקד בעברייני תנועה קשים, היא שיטת הניקוד, אלא שבצד כל אמצעי התיקון שמטילה רשות הרישוי במסגרת שיטת הניקוד, ישנם מקרים חמורים מאוד, בהם בכל שנעשה עד כה - כגון פסילת רישיון מנהלתית לחודשים ספורים בלבד - לא היה כדי למנוע מהנהגים מלחזור לסורם ולהמשיך לסכן בנהיגתם הפוחזת את כלל עוברי הדרך. אי לכך, רשאי ציבור הנהגים לצפות מרשות הרישוי לעשות ככל שביכולתה כדי למנוע תאונות דרכים ולנקוט צעדים תקיפים נגד נהגים המתעלמים באופן בוטה מהוראות כל חוק. ביישמו את הדברים, בחן השופט ויטלסון את הרשעותיה של הנהגת שהובאה בפניו, והחליט לצמצם את תקופת הפסילה שהוטלה עליה על ידי רשות הרישוי מעשר שנים לשנתיים.
פסילת רישיון? רק בהליך הוגן
רשות הרישוי לא הרפתה וערערה על החלטת השופטת אריאלי לבית המשפט המחוזי בנצרת. השופט אברהם אברהם, שדן בערעור, קבע כי פסילת רשיון נהיגה היא פעולת ענישה, וככזו יש לה אופי שיפוטי מובהק, ולכן ראוי לה בדרך כלל, כי תיעשה בידי הרשות השופטת ולא בידי הרשות המנהלית. הפעלת הסמכות בידי הרשות השופטת מבטיחה קיומו של הליך הוגן, הכולל התדיינות ראויה בטרם ענישת הנהג, ערכאת ערעור שתסייע בתיקון טעויות הערכאה הדיונית, ועוד כאלה סממנים של ההליך המשפטי המבטיחים הליך הוגן. לפיכך, בית המשפט המחוזי בנצרת אימץ את החלטת השופטת אריאלי ודחה את הערעור.
אם כך, נכון להיום, כל אותם נהגים שצברו לחובתם כמות הרשעות תעבורה גדולה וחששו כי ייחשבו לנהגים "פורעים ומופרעים" בעיני הרשות - שתבקש לפסול את רישיונם לתקופות ארוכות - יכולים לחסות בצל הגנתו של בית המשפט.
