שיטת הניקוד פועלת - האומנם?
האם יש למחוק נקודות שנצברו לחובת נהג בעקבות עבירות תנועה שביצע
בית המשפט העליון דן לאחרונה בשאלה שהועלתה פעמים רבות בפני רשות הרישוי: האם יש למחוק נקודות שנצברו לחובת נהג על פי שיטת הניקוד בעקבות עבירות תנועה שביצע, אך תקופת הצבירה של נקודות אלה טרם חלפה? מדובר בנקודות שהוטל על הנהג בגללן "אמצעי תיקון" כגון קורס, והוא ביצע אותו במועד ולא צבר נקודות נוספות עד למועד הביצוע של הקורס. במילים אחרות, האם נקודות שצבר נהג בתקופת הצבירה הבסיסית שנמשכת שנתיים יימחקו - אם ביצע הנהג את הקורס שהוטל עליו - ולא יצטברו לנקודות שצבר לאחר סיום הקורס, אם טרם חלפה תקופת הצבירה?
המחלוקת עלתה בבית המשפט העליון מלשון ההוראה שבתקנות התעבורה, אשר לפיה תקופת הצבירה הבסיסית שבה עומדות בתוקפן נקודות שנצברו לחובת נהג היא שנתיים. אולם תקופה זו מכפילה עצמה לארבע שנים אם בתקופת הצבירה הבסיסית הצטברו לחובת הנהג עשרים ושתיים נקודות. עוד קובעות התקנות, כי כאשר הצטברו לחובתו של נהג שתים-עשרה נקודות או יותר, הן יוסיפו לעמוד בתוקפן "כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון" שהוטל עליו בגללן.
” מניתוח פסק דינו של בית המשפט העליון מתחייבת המסקנה, כי לא ניתן "למתוח" את תקופת הצבירה מעבר לארבע שנים. באשר לטיפול באותו נהג אשר הוטלו עליו אמצעי תיקון והוא לא ביצעם, נתונה בידי רשות הרישוי הסמכות להתלות את רישיונו עד שיבצעם “
בית המשפט העליון קבע כי אכן, התקנה שקובעת שהנקודות יימחקו עם ביצוע הקורס לוקה בעמימות לשונית, אך עמימות זו אינה שוללת את הפירוש שהציע משרד התחבורה, שהנקודות לא יימחקו כל עוד לא הסתיימה תקופת הצבירה. בית המשפט העליון הדגיש, כי אמצעי התיקון נועדו בעיקרם להגן על המשתמשים בדרך וליתן בידי בעלי רישיון נהיגה החוטאים שוב ושוב בנהיגה בלתי זהירה כלים שיאפשרו להם לתקן ולשפר את התנהלותם כנהגים.
למרות שגישתה של רשות הרישוי כלפי שיטת הניקוד היא כי מדובר ברשימת אמצעים שעל נהג לבצע בשל צבירת נקודות, מדובר בדרך ענישה נוספת. בית המשפט העליון קובע, כי אין מדובר בענישה פלילית, שהרי בענישה כזו ישנם עקרונות של גמול על התנהגות הנהג בעבר, אלא באמצעי חינוכי שנועד למנוע סכנה לציבור ולתקן את התנהגותו של הנהג בעתיד.
” תקופת הצבירה הבסיסית מכפילה עצמה לארבע שנים אם בתקופת הצבירה הבסיסית הצטברו לחובת הנהג עשרים ושתיים נקודות. כאשר הצטברו לחובתו שתים-עשרה נקודות או יותר, הן יוסיפו לעמוד בתוקפן "כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון" שהוטל עליו בגללן “
נוכח מטרתם זו של אמצעי התיקון, מחמיר אמצעי זה ככל שמספר הנקודות שצבר הנהג בתקופת הצבירה גדול יותר (מדרג אמצעי התיקון הוא כלהלן: קורס נהיגה בסיסי, קורס נהיגה ייעודי, פסילת רישיון לשלושה חודשים וחידושו לאחר מבחן עיוני, פסילת רישיון לתשעה חודשים וחידושו לאחר בדיקות רפואיות ומבחנים). בנקיטת אמצעי התיקון על ידי משרד התחבורה יש הגיון, קבע בית המשפט העליון, והאמצעים ל"תיקון" דרכיו של הנהג מאוזנים ומידתיים.
תכלית זו, וכן ההיסטוריה החקיקתית של תקנות התעבורה, תומכת בעמדת משרד התחבורה, לפיה יש לבחון את דרכיו של נהג המבצע שוב ושוב עבירות תנועה לאורך תקופת הצבירה שנקבעה בתקנות (שנתיים או ארבע שנים). זאת כדי לבדוק אם בתוך אותה תקופה די היה באמצעי התיקון הקל שהוטל עליו כדי להוביל לתיקון דרכיו, או שמא אין די בו ויש להטיל עליו אמצעי תיקון נוסף, בדרגת חומרה גבוהה יותר, אשר יש לקוות כי יוביל לתיקון המיוחל. מנקודת מבט זו, מחיקתן של נקודות מיד עם ביצוע אמצעי התיקון ולפני חלוף תקופת הצבירה שנקבעה בתקנות מחטיאה את המטרה שאותה ביקשה להשיג שיטת הניקוד.
ואולם בית המשפט העליון לא דן בשאלה שעומדת לעתים קרובות לפתחו של אגף הרישוי במשרד התחבורה, והיא מה יהא דינו של נהג שבתקופת הצבירה המוארכת (ארבע שנים) צבר מספר נקודות המחייב אותו לבצע קורס, לא ביצע אותו, ומעבר לתקופת הצבירה צבר נקודות נוספות שסיכומן מחייב אמצעי תיקון של פסילת רישיון. מניתוח פסק דינו של בית המשפט העליון מתחייבת המסקנה, כי לא ניתן "למתוח" את תקופת הצבירה מעבר לארבע שנים, וכי ארבע שנים הן התקופה המרבית לצבירת נקודות. באשר לטיפול באותו נהג אשר הוטלו עליו אמצעי תיקון והוא לא ביצעם, נתונה בידי רשות הרישוי הסמכות להתלות את רישיונו עד שיבצעם.
