נהג האוטובוס סבל מכאבים בעמוד השדרה. האם רעידות הנסיעה גורמות למחלת עבודה?
בית המשפט הארצי לעבודה דן לאחרונה בתביעה שהגיש נהג אוטובוס כנגד המוסד לביטוח לאומי, בתביעה להכרה בליקוי בעמוד השדרה המותני - כפגיעה בעבודה.
הנהג טען לפגיעה שהתרחשה במשך שנים רבות, מכוח המיקרוטראומה. בתיק מונו שני מומחים מטעם בית הדין. הנהג טען שיש למנות מומחה אחר, או מומחה נוסף מתחום הרפואה התעסוקתית, ולחלופין מתחום האורתופדיה.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור ופסק שההנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים קובעות כי ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת.
מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה ביה"ד מומחה נוסף או אחר.
עוד נקבע בהנחיות כי ביה"ד רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לביה"ד שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים.
בנוסף, נקבע בהנחיות כי מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. על כן, לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים שבגינם מחליט ביה"ד על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש.
בין הטעמים למינוי מומחה אחר: המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שקבע ביה"ד למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; המומחה מתנגד לאסכולה הרפואית שעליה מבוססת פסיקת בתי הדין בתחום הפגימה הרלוונטי; נפל פגם אישי במומחה; או טעם אחר שיירשם.
במקרה זה אין הצדקה למינוי מומחה אחר או נוסף. ראשית, בקשת הנהג למינוי מומחה נוסף כבר נענתה בתחילת הדרך וגם המומחה הראשון שמונה, שחוות דעתו לא נפסלה הגיע למסקנות זהות לאלו אליהן הגיע המומחה הנוסף שמונה.
שנית, עיון בחוות דעתו של המומחה השני מלמד כי לא הגיע למסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי אך ורק נוכח המועד הראשון בו הועלו תלונות מצד המערער או בשל סוגו הספציפי של הכיסא עליו ישב תוך כדי נהיגתו באוטובוס ומאפייניו, אלא בשל מכלול הנתונים הרלוונטיים.
זאת ועוד, בשל טענות אלו של הנהג התקבל בחלקו ערעור קודם, ועניינו הוחזר לביה"ד האזורי לעבודה לצורך השלמת התשתית העובדתית, וממילא לא ניתן כיום לשוב ולחזור לאותן טענות שכבר נדונו.
בחוות דעתו המשלימה של המומחה השני לא נמצא שהיא מלמדת על "התבצרות" מצד המומחה בעמדתו הראשונית, אלא על הבהרה ברורה מצדו כי גם אם הנהג חש ברטט ורעד כל תקופת עבודתו, אין בכך כדי לשנות מחוות הדעת המקורית ואין בכך כדי ללמד על קיומו של קשר סיבתי בהתחשב בכל הפרמטרים הרלוונטיים.
במקרה זה, המומחה הרפואי נתן את חוות דעתו לפי מיטב שיפוטו המקצועי, בהתבסס על כל החומר הרפואי ולאור כל התשתית העובדתית (לרבות המעודכנת) שהועברה אליו על ידי ביה"ד, מבלי שנמצא כי מתקיימת הצדקה למינוי מומחה שלישי.
