גריטת רכב והקלת הגודש בכבישים

כולנו חווים בשנים האחרונות גידול מסיבי בתנועת רכבים על כבישי ישראל. סקירת איגוד יבואני הרכב - תחזית שוק הרכב במדינת ישראל 2030 - מלמדת שהביקוש לרכב בישראל קשיח ועומד ביחס ישר וקבוע לגידול בתוצר הלאומי הגולמי. הביקוש הגבוה לרכב פרטי והפערים בתשתית התחבורה הציבורית בארץ, יוצרים גודש הולך וגובר בכבישים.

כפי שצוין בסקירת האיגוד בנושא גריטת כלי רכב ישנים, מזהמים ולא בטיחותיים, אחד הפתרונות החשובים מבחינת האיגוד לבעיית הגודש בכבישים חייב להיות תחת תוכנית לאומית רב-שנתית לגריעת כלי רכב מהכבישים, שכן רכבים ישנים, מזהמים ולא בטיחותיים, יהוו מפגע בטיחותי וסביבתי הולך וגובר על הכבישים, ואילו העתיד טומן אתגרים טכנולוגיים.

להלן סקירה של השפעת הרכבים הישנים, המזהמים והלא בטיחותיים ושל תרומתם לגודש בכבישים.

רכבים תקולים בצד הכביש

ניתוח נתוני רכבים תקולים במאגר המידע של נתיבי איילון מעלה, כי כלי רכב ישנים נוטים להיתקע פי שניים מכלי רכבים חדישים. כאשר משקללים את הנסועה הממוצעת הנמוכה של כלי רכב ישנים, עולה כי לרכב ישן מעל גיל 9 סיכוי להיתקע הגבוה פי 5.82 משאר כלי הרכב יחסית לנסועה. היתקעות כלי רכב בצד הכביש גורמת להאטת הנסיעה, לגודש ולנזק כלכלי מצטבר למשק של מיליארדי ש"ח בכל שנה.

תוכנית הגריטה תוריד מהכביש כל שנה 60,000 כלי רכב מיושנים, בעלי סיכוי גבוה להיתקע על הכביש, ותחליף אותם בכלי רכב חדשים בעלי סיכוי נמוך ביותר להיתקע. ככל שתוכנית זו תיושם, היא תוריד את מספר הרכבים התקולים למינימום, ונוכל למנוע כ-100 פקקים ביום, כלומר לחסוך 5-4 מיליארד ₪ מדי שנה.

חיסכון זה מתווסף לחיסכון של עשרות מיליארדים נוספים שהתוכנית תאפשר, ואשר נסקרו בסקירות הקודמות של איגוד יבואני הרכב. באיגוד מקווים כי שלוש הסקירות - תחזית שוק הרכב 2030; גריעת כלי רכב לא בטיחותיים, ישנים ומזהמים; וסקירה זו - יתנו תמונה רחבה וכוללת של מצב הנסועה בכבישי ישראל וישמשן רקע מקצועי מעמיק לקראת פתרונות אפשריים.

להורדה מאתר האיגוד:

סקירת שוק הרכב 2030     תוכנית רב-שנתית לגריעת רכבים ישנים, מזהמים ולא בטיחותיים

העומס רק יגדל

הגודש בכבישי ישראל הוא בעיה המחמירה משנה לשנה ומעמיס על האזרחים ועל המשק הישראלי. צפיפות גבוהה של כלי רכב בכבישים פוגעת באיכות החיים של האזרחים, בפריון ובצמיחה הכלכלית של המשק. הנסועה של כלי רכב פרטיים בישראל הייתה בשנת 2020 קצת יותר מ-55 מיליארד ק"מ בשנה, ועל פי הערכות משרד האוצר, השימוש ברכב פרטי בישראל גורם נזקים המוערכים ב-40 מיליארד ש"ח בשנה.

להערכת משרד האוצר, ללא התערבות הממשלה ונקיטת צעדים אקטיביים, אומדן זה צפוי לגדול ולהגיע לשיעור שנתי של 70 מיליארד שקלים בשנת 2030. בישראל, ובמיוחד במטרופולין גוש דן, אין כיום מענה מספק של תחבורה ציבורית, ויחס פיצול הנסיעות הוא מהנמוכים בעולם המערבי (אם בודקים את יחס פיצול הנסיעות בישראל, רק 20% מהנסועה הם בתחבורה ציבורית, לעומת 40%-50% במטרופולינים דומים בעולם המערבי).

אמנם משרד התחבורה מקצה משאבים רבים לעידוד תחבורה ציבורית ולבניית פרויקטים חדשים של תשתיות, אולם ההשפעות של פרויקטים מעין אלו הן בדרך כלל לטווחי הזמן ארוך ובינוני, ואילו בעיית הפקקים כבר כאן ומצריכה טיפול גם בטווחי זמן מיידיים.

הגורמים לפקקי התנועה

לפקק תנועה יש שני גורמים: עומס על הכביש או שינויים במהירות הנסיעה (עצירות והאצות פתאומיות). ככל שהעומס במקטע כביש מסוים גדל, כך גדלה ההסתברות לפקק. בשעות מסוימות ביום (בעיקר בשעות הבוקר והערב בצירי תנועה ראשיים ובכניסות ליישובים ולערים) ישנם פקקים "קבועים" בגלל עומס במקטעי כביש מסוימים.

בהשאלה מהמינוח הרפואי, אפשר לראות בפקקים אלו "מחלה כרונית", אשר הטיפול בה מצריך שילוב של טיפול בתשתיות, יצירת אלטרנטיבות תחבורתיות וניהול ביקושים על ידי מערכות תמריצים כלכליות לעובדים ולמעסיקים (אגרות גודש, עידוד תעסוקה מהבית בחלק מימי השבוע ופריסת שעות עבודה על פני כל שעות היממה).

פקקים רבים נוצרים בעקבות אירוע מקומי המייצר פקק בשעות ובמקומות לא צפויים, או מגדיל פקק קיים מעבר לגודלו ה"טבעי". אם נמשיך את ההשאלה מהעולם הרפואי, אלו הם "אירועים אקוטיים" (תאונה, תקלת רכב, עבודות בכביש) אשר גורמים במישרין להיווצרות רבים מן הפקקים, הנמשכים כל עוד "האירוע האקוטי" נמשך.

עם אירועים אלו אפשר להתמודד בדרכים שונות מההתמודדות עם "פקקים כרוניים", על ידי מניעה של הדבר שגרם להם, או לפחות צמצומו באופן ממשי או יצירת תשתיות שיפחיתו את השפעתו על הנעשה בכבישים. אפשר להשתמש בנתונים הרבים הנאספים כיום בכבישים כדי לעקוב אחרי אירועים אקוטיים ולייצר כלים להפחתתם בזמן קצר.

קשה מאוד להעריך את שיעור הפקקים הנובעים מהפרעות בצד הכביש מתוך כל הפקקים. בהסתמך על מודל שפותח באיגוד יבואני הרכב (ראה בהמשך) והמבוסס על נתונים הנאספים בנתיבי איילון, אפשר להעריך כי כ-20% מהפקקים בישראל נוצרים או מתארכים בגלל אירועים אקוטיים (תאונות, היתקעות לצד הכביש, עבודות בכביש). הפחתתם תוכל להפחית באופן ניכר את הנזק הכלכלי הנגרם מפקקים בישראל.

כיום, האירועים בכבישים אשר גוזלים את זמן הטיפול הממוצע הגבוה ביותר הם תאונות, עבודות בכביש ואירועי רכב יחיד (כגון רכב תקוע או נטוש). אירועים אקוטיים אפשר למזער על ידי התערבויות מקומיות, פעולות לשינוי איכות צי הרכב והורדה מהכביש של כלי רכב מיושנים, בעלי סיכוי גבוה לתקלות משביתות, כך שיפחת הסיכוי להיתקעות רכבים בנסיעה.

מכוניות ישנות, מזהמות ועם רמת בטיחות ירודה, הן מכשול בדרך. על פי נתונים שנאספו במערכות המידע של נתיבי איילון בשנת 2021, הסיכוי של רכב בגיל 9 ומעלה להיתקע בכביש ולייצר פקקים (יחסית לנסועה שלו) הוא כמעט פי שישה מהסיכוי של רכב חדיש.

לתוכנית גריטה חכמה יש תועלת בצמצום הגודש על ידי הורדת ההסתברות להיווצרות פקקים. על פי המודל הכלכלי שפיתח האיגוד, תחלופת צי הרכב והורדת כלי רכב מיושנים מהכביש והחלפתם בכלי רכב חדישים, תוכל לצמצם פקקים ב-20% ולחסוך למשק כל שנה עד שבעה מיליארד ש"ח.

הגורמים להפרעות תנועה בישראל

נתיבי איילון הם עורק תנועה מרכזי בישראל, לפיכך נתייחס לנתוניהם כאל מקרה מבחן - כ-45 ק"מ המרכזים את התנועה בין צפון גוש דן לבין דרומו. בכל חודש עוברים כשבעה מיליון כלי רכב בכל אחד מכיווני הנסיעה (בסך הכול כ-14 מיליון בממוצע בכל חודש). התנועה מנוטרת באופן קבוע על ידי מצלמות, וסיירים מוזנקים לאירועים חריגים. נתיבי איילון משמשים לצורך נייר זה מעין דגימה טבעית של תנועה בישראל.

בסקירה זו נעשה שימוש בנתוני נתיבי איילון המתפרסמים מעת לעת לגבי אירועים חריגים בתנועה בכביש, מתוך דיווחי הסיירים של נתיבי איילון. תיעוד זה הוא לאירועים חשובים בלבד שאליהם מוקפץ סייר, ולכן יש להניח כי אירועים רבים של הפרעות לתנועה כלל אינם מתועדים על ידי נתיבי איילון.

עם זאת מדגם בסיסי זה המביא בחשבון את מכלול האירועים הקריטיים, מציג תמונה המעלה מספר תובנות בעלות משמעות לגבי מאפייני ההפרעות לתנועה וכיצד אפשר להפחית אותן (יש להניח שבפועל, ככל שהיה תיעוד לכל המקרים ולא רק לאלה הקריטיים, הייתה מצטיירת תמונה חמורה יותר).

על פי דו"ח הבקרה החצי שנתי של נתיבי איילון לשנת 2021, האירועים הנפוצים ביותר שגרמו להפרעה בתנועה הם רכב תקוע (2,045 מקרים), תאונות (601 מקרים) ורכב נטוש (335 מקרים). לאירועים אלו, אשר הצריכו הקפצת סייר, יש פוטנציאל גבוה ליצור פקק או להחריף פקק קיים.

האירועים המתועדים הם אירועים אקוטיים, זמן הטיפול בהם ממושך והפרעתם לתנועה ממושכת ומשמעותית. האירועים שהיו המטרד הגדול ביותר לפי זמן הטיפול בשנת 2021 הם תאונות (2.38 שעות בממוצע), עבודות בכביש (2.35 שעות בממוצע) ואירועי "רכב יחיד", בהם רכב תקוע (2.14 שעות בממוצע).

נתיבי ישראל העבירו לידי איגוד יבואני הרכב קובץ של נתונים ייחודיים המקבץ את ההפרעות לתנועה המדווחות על ידי סיירים ב-20 הקילומטרים הצפוניים של נתיבי איילון לאורך שנת 2021. דיווחי הסיירים כוללים בסך הכול 2,367 רישומים, מתוכם 1,498 כוללים את שנתון הרכב. כל רישום כולל תאריך ושעה שבהם התרחש האירוע, שנת הייצור של הרכב וסיבת האירוע (רכב תקוע / נטוש / תאונת דרכים / סיבות אחרות).

מההתפלגות עולה, כי כלי רכב מיושנים מעל גיל 9 (שאליהם מכוונת תוכנית הגריטה) נתקעים בממוצע פי שניים מכלי רכב חדישים. נתון זה מרשים במיוחד עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שעל פיהם הנסועה הממוצעת של כלי רכב עד גיל 9 בישראל גבוהה פי 2.91 מזו של כלי רכב בגיל 9 ומעלה. כלומר לפי מדגם זה, הסיכוי של כלי רכב מיושן להיתקע בצד הכביש ולגרום לעומסי תנועה, גבוה פי 5.82 מהסיכוי של רכב חדיש.

כמובן, מדובר במדגם בלבד, שכולל רק מקרים שהצדיקו התערבות סייר ואשר נרשמו במערכת הדיווחים, ואשר נרשם בהם שנתון הרכב. עם זאת יש כאן אינדיקציה חשובה לגבי הפער בין רכב חדש לישן מבחינת הפוטנציאל לייצר הפרעות לתנועה ופקקים.

עד כמה שכיחים אירועים מעין אלו?

אין כיום גוף האוסף נתונים על כל התקלות לצד הדרך, אולם אפשר לקבל אינדיקציות עקיפות:

אינדיקציה ראשונה: נתיבי איילון. הנתונים נמדדו לאורך 20 ק"מ בנתיבי איילון שבהם נעים כשבעה מיליון כלי רכב בחודש בכל כיוון (בנסועה ממוצעת לרכב של עשרה ק"מ לכיוון). הנסועה השנתית הכוללת היא 7.1 מיליארד ק"מ, שהיא 3% מהנסועה של רכב פרטי בישראל.

אם בנתיבי איילון יש 2,367 אירועי היתקעות חריגים (6.5 מקרים ביום), אפשר להניח שבכל ישראל יש 212 אירועי היתקעות רכב ביום ו-77,500 בשנה. עם זאת מדובר בהנחת חסר, שכן בנתיבי איילון יש כמובן מקרים שאינם מצריכים סיירים ועדיין מייצרים פקקים.

אינדיקציה שנייה: חברות החילוץ. חברת שגריר הנסחרת בבורסה מדווחת, כי היא מחזיקה צי של כ-100 רכבי חילוץ שאחראים ל-58% מפעולות החילוץ של כלי רכב תקועים בצד הדרך. נוסף על כך יש קבלני משנה עם גוררים וניידות חילוץ, המופעלים דרך קבע ואחראים ל-42% מהפעילות. כלומר צי נוסף של 70-60 כלי רכב הפועלים בד בבד עם צי הרכב של שגריר.

על פי דיווחי החברה, היא אחראית בערך לשליש מן החילוצים בכבישי ישראל. אם כך, לא מוגזם יהיה להניח, כי בישראל פועל בכל יום צי של כ-500 רכבי חילוץ לכלי רכב פרטיים ומסחריים בשל מיני תקלות, תאונות וכדומה.

אם כל רכב מבצע חילוץ 3 פעמים ביממה, מדובר בערך ב-1,500 חילוצים ביום ובחצי מיליון חילוצים מדי שנה. גם אם רק אחד מכל חמישה חילוצים מבוצע מנקודה אשר גרמה פקק, מדובר ב-300 כלי רכב תקועים מדי יום. זהו סדר גודל של 300-200 פקקים ביום, הנגרמים מכלי רכב תקועים.

לפקק משמעות כספית

ככל שיותר מכוניות מאיטות ליותר זמן, הפקק גורם נזק כלכלי גדול יותר. לשם החישוב נניח שקיימת הפרעה המתמשכת שעה, המייצרת טור מכוניות שנע במהירות של עשרה קמ"ש בממוצע במקום 80 קמ"ש. במהירות של עשרה קמ"ש המרווח בין מכוניות הוא שמונה מטרים.

במשך שעה יעברו על פני נקודת ההפרעה בממוצע 1,250 מכוניות. כל רכב יעבור מרחק זה בשעה (כי הוא נוסע במהירות של עשרה קמ"ש) במקום ב-7.5 דקות (הזמן שהיה לוקח לו אם היה נוסע במהירות 80 קמ"ש). על כן הוא יאבד 52.5 דקות בפקק זה. בסך הכול הפקק יגרום לאובדן של כ-1,100 שעות עבודה/פנאי.

עלות השעות האלו בתוספת עלות זיהום האוויר והגדלת הסיכון הבטיחותי, מביאה לעלות משקית של כ-10,000 ש"ח לפקק של שעה, שנגרם מרכב שנעצר בצד הדרך.

כמה מהפקקים נגרמים מסיבות אקוטיות?

לפי התחשיב לעיל, 212 פקקים ביום ייצרו נזק משקי של כ-23 מיליון ₪ ליום וכ-8.5 מיליארד ש"ח לשנה. אם תחשיב האוצר מדבר על נזק כולל של 40 מיליארד ש"ח בשנה מפקקים, אפשר להעריך כי כ-20% מהנזק המשקי שנוצר מכך הוא מפקקים אקוטיים ולא מפקקים כרוניים.

תוכנית גריטה ומצב הפקקים

כפי שמראים הנתונים מנתיבי איילון, רכב חדש עד שנתו הרביעית כמעט לא נתקע בכביש. לעומת זאת לרכב ישן (שגילו עולה יותר מ-9 שנים) סיכוי גבוה פי שישה כמעט להיתקע. ואכן, מדי שנה נתקעים כ-80 אלף כלי רכב בכבישים, כשני שלישים מהם מיושנים ובעלי סיכוי גבוה לתקלות.

תוכנית הגריטה תוריד מהכביש מדי שנה 60,000 כלי רכב מיושנים בעלי סיכוי גבוה להיתקע על הכביש, והם יוחלפו בכלי רכב חדשים, בעלי סיכוי אפסי להיתקע. בתוך שנים מעטות התוכנית תאפשר להוריד את רוב כלי הרכב המועדים לפורענות מהכביש, ואת מקומם יתפסו כלי רכב חדשים, בעלי סיכוי נמוך מאוד להיתקע.

כיוון שהתוכנית מתמשכת ורב-שנתית, רכבים שיזדקנו בכל שנה יוכלו להשתתף בה ולא יגיעו למצב של היתקעות וחסימת תנועה בכביש באופן סיסטמתי. אם התוכנית תוריד את מספר האירועים האלה למינימום, נוכל למנוע 50%-60% מהפקקים האקוטיים בישראל, כלומר לחסוך 5-4 מיליארד ש"ח מדי שנה. בני אדם צפויים להינצל בעשור וחצי הקרובים מתאונות שלא יתרחשו.

איגוד יבואני הרכב בישראל