מגה בוחן: איסוזו D-Max דאבל-קבינה LSE PREMIUM 4x4 אוטומטי

ברשותכם, אפתח בהיסטוריה קצרה. לפני שנים רבות עבדתי בחברת "ליאו גולדברג", שהייתה אז יבואנית של חצי ממערך הדגמים של ג'נרל מוטורס. את החצי השני ייבאה חברת המזרח. הוותיקים שבין קוראינו יודעים בוודאי כי שנים קודם לכן, עוד לפני קום המדינה, שתי החברות האלו היו חברה אחת, שהתפצלה לשתיים, כפי שקורה די הרבה, בגלל סכסוך בין שני השותפים - ליאו גולדברג ויחזקאל עיני. שתי החברות עשו את דרכן בנפרד, אבל כעבור כמה גלגולים שעברה חברת ליאו גולדברג וכמה עשרות שנים, הן שבו וחוברו יחדיו כדי ליצור את UMI, ונכדו של יחזקאל עיני, דוד, שימש לימים יו"ר.

כשהתחלתי לעבוד ב-UMI לפני כמה עשרות שנים, אחד מתפקידיי היה הזמנות רכב מהיצרנים בחו"ל. לשם כך למדתי את כל מערך הדגמים שהחברה ייבאה אז, שנכללו בו אופל, שברולט פרטיות ומסחריות וביואיק. אחד המנהלים הסביר לי שמלבד המותגים של ג'נרל מוטורס מארצות הברית ואירופה, יש לחברה זיכיון יבוא על טנדר יפני בשם איזוצו. למרות שהייתי כבר אז עתיר ניסיון בענף הרכב, השם הזה לא היה מוכר לי. לקח כמה זמן עד שהבנתי שהכוונה ל-ISUZU, או איסוזו בעברית, אבל מכיוון שהזיכיון שלו בישראל נוהל באמצעות הסניף הגרמני של GM, אנשי ליאו גולדברג ביטאו את השם כמו שמבטאים אותו בגרמניה.

החברה לא ייבאה אז את הטנדר הזה. התקופה הייתה טרום הפריחה הגדולה של הטנדרים בארץ, ואני די בטוח שבעלי ליאו גולדברג אז לא ידעו איזה אוצר נמצא בידיהם. כי נכון להיום, ולמעשה כמעט מאז שהשוק הזה קיים בארץ, איסוזו מובילה אותו. בתחילה זה היה עם איסוזו איפון, ומשנת 2004 היא משגשגת עם ה-D-Max, שהדור השלישי שלו הושק לאחרונה בארץ.

את ההיכרות שלי עם D-Max עשיתי בתור עיתונאי, אבל למרבה הפלא לא בחנתי אותו מאז יצא הדור השני לפני עשר שנים. הסיבה הפשוטה היא שבשנים האחרונות העדפתי לבחון את הטנדרים הגדולים (סילברדו, ראם, סדרה F) עתירי הכוח והמפוארים, והתעלמתי קצת מהשוק העיקרי של הטנדרים, שהיו לטעמי - לפחות בהשוואה למפלצות האמריקניות - קטנים, חלשים ומשעממים מדי. זאת למרות שבשל המיסוי מחיריהם לא היו נמוכים בהרבה מאלה של המפלצות הגדולות. סוג של פינוק מצידי, אם תרצו.

ואז הגיע D-Max החדש. כשבאחד מביקוריי במתחם UMI בלוד ראיתי אותו בחצר, בצבע כתום יפהפה, החלטתי שהגיע הזמן להשיל את הסטיגמות, להפסיק להתפנק ולחזור למיינסטרים של הטנדרים. ואם להקדים את המאוחר, אני לא מצטער על כך.

השיפור ניכר

בדור האחרון של ה-D-Max נעשתה קפיצת מדרגה ממשית הן מבחינת הנוחות, הן מבחינת האבזור, הן מבחינת העיצוב ובעיקר מבחינת הבטיחות. אתחיל בבסיס, כלומר בשלדה. מדובר בשלדת סולם, שהיא הבסיס לכל רכב עבודה רציני. השלדה החדשה של ה-D-Max קשוחה יותר מזו של הדור היוצא, הן הודות לקורות אורכיות מסיביות יותר והן הודות לתוספת של קורת רוחב. השינויים האלו הניבו קשיחות פיתול גבוהה יותר ב-20% וקשיחות אורכית שגדלה ב-26%, נתונים שמשפרים את התנהגות הכביש והתנהגות והשטח של הרכב.

אשר למתלים, המתלים הקדמיים עצמאיים עם עצמות עצה כפולות וקפיצים ספירליים, והמתלים האחוריים הם קפיצי עלים, אלא שמספר העלים בהם הוקטן לשלושה, לשיפור נוחות הנסיעה.

המנוע נותר ללא שינוי. זהו מנוע דיזל ארבעה צילינדרים בנפח של 1.9 ליטרים, שמפיק 163 כוחות סוס ומומנט מרבי בשרני של 36.7 קג"מ, שזמין בין 2,000 ל-2,500 סל"ד. המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית בעלת שישה הילוכים, ויחד הם מעניקים ל-D-Max ביצועים נאים כשהוא ריק ויכולת נשיאת מטען של כמעט 1.1 טונות - הגבוהה ביותר בקבוצה.

מבחינת הממדים החיצוניים, ל-D-Max החדש רוחק סרנים גדול יותר בשלושה ס"מ מקודמו והוא ארוך יותר בארבעה ס"מ בערך. מרבית הגידול באורך נוצלה לטובת תא הנוסעים, שמתהדר בדלת אחורית ארוכה יותר לנוחות הכניסה והיציאה של היושבים מאחור.

כפי שכבר רמזתי, רשימת אבזור הבטיחות של ה-D-Max ארוכה להפליא, בוודאי יחסית לרכב מסחרי. בין אביזרי הבטיחות המתקדמים נמצאים התראת התנגשות קדמית, בלימת חירום אוטונומית במהירות נמוכה, שבע כריות אוויר, התראה על סטייה מנתיב, מניעת סטייה מנתיב, שליטה אוטומטית בפנסים הראשיים למניעת סנוור, חיישני חגורות בטיחות מלפנים ומאחור, התראה על עייפות הנהג, מערכת לזיהוי הולכי רגל ורכב דו-גלגלי כולל בלימה אוטומטית וכמובן מערכות בטיחות אקטיבית מוכרות יותר כגון סיוע בבלימת חירום, מערכת עזר לזינוק בעלייה, בקרת נסיעה במורד, בקרת יציבות, בקרת אחיזה ובקרת יציבות בזמן גרירה. כל אלה כבר מזכים את ה-D-Max בחמישה כוכבי בטיחות של Euro NCAP, אבל בדגם המפואר ביותר, שאותו בחנתי, נוספו כרית אוויר (ממוקמת בין הנהג לנוסע הקדמי), התראה על רכב בשטח מת, חיישני חניה מלפנים ומצלמת מבט לאחור.

מבחינת המותרות, רשימת האבזור הפנימי כמעט אינסופית. ברמת הגימור הגבוהה ביותר מסך מולטימדיה תשעה אינצ'ים עם ממשק Android Auto ו-Apple CarPlay (המערכת בהתקנה מקומית, ומה לעשות, הדבר מורגש, בוודאי בהשוואה למערכות מקוריות), ריפודי עור וכיוון חשמלי לשמונה כיוונים במושב הנהג, פתחי מיזוג מאחור, כניסה ללא מפתח, התנעה באמצעות כפתור, גלגל הגה מצופה עור המתכוונן לרוחק ולגובה עם מתגי שליטה במגוון מערכות, שישה מחזיקי ספלים, בקרת אקלים עם פתחי אוויר מאחור ועוד.

רכב ההדגמה היה מצויד, כמקובל, בשפע של אבזור נוסף: קשת ספורט דקורטיבית (יפה מאוד לטעמי, אך מפריעה במקצת לשדה הראייה ביציאה ממקום חניה מאונך לכביש, ובמילים אחרות, טובה למתבונן מבחוץ, אבל לא טובה למסתכל מבפנים), מדרך צד בצבע אפור, חיפוי קשתות גלגלים, מצלמות תיעוד נסיעה לפנים ולאחור, איתוראן, מרים שמשות וקיפול מראות, התקן גרירה + תפוח נשלף וסט מיגון מלא. כל אלה מסתכמים ב-19 אלף ש"ח בערך כולל מע"מ. לפיכך מחירו של רכב ההדגמה הוא כ-286 אלפי ש"ח.

ואיך הוא נוסע?

בכביש הנסיעה נעימה יחסית לטנדר, אבל לא מאפשר לך לשכוח שהוא מיועד לנשיאת מטען. כשהוא ריק, החלק האחורי קופצני במקצת, למרות המעבר למתלה אחורי רך יותר שמשפר את נוחות הנסיעה. תנוחת הנהיגה טובה, ואפשרויות הכוונון המרובות של המושב וההגה מאפשרים לכל נהג למצוא תנוחת נהיגה טובה. הביצועים סבירים - לא חורכי אספלט, אחרי הכול הוא מצויד באחד המנועים החלשים בקבוצה, שצריך לשנע משקל עצמי של יותר משתי טונות, אבל הוא לא עושה בושות. הוא מסוגל להשתלב יפה בתנועה, הן בעיר ביציאות מהרמזור והן בכביש המהיר, שם הוא גם מספק איכות שיוט נעימה.

גם בשטח לא קשה במיוחד. הנסיעה נעימה למדי. לא בחנתי את הרכב בשטח קשה, במיוחד אחרי שנציג UMI שמסר לי את הרכב הראה לי את השריטות על המרכב שהותירו קודמיי, אבל עם זוויות מרכב משופרות, מרווח גחון סביר, ובגרסה המפוארת נעילת דיפרנציאל אחורי, מי שירצה להשתמש ב-D-MAX בתור רכב שטח מלבד היותו רכב עבודה, לא ייתקל בקשיים מרובים.

נסיעת המבחן שלי התקיימה בתנאים ידידותיים למשתמש: בלי עומס, בלי נסיעה ב-4x4 בשטח קשה, נסיעה בינעירונית מרובה. תצרוכת הדלק הייתה 8.5 ק"מ לליטר - לא נתון מזהיר, ונמוך בהרבה מהנתון שמספק היצרן, שהוא 10.9 ק"מ לליטר במסלול משולב.

ה-D-Max משווק בארץ בגרסאות חד-קבינה ודאבל-קבינה, עם הנעה 4x2 או 4x4, תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית, שלוש רמות גימור ומחירים הנעים מ-195 אלף שקלים לדגם חד-קבינה ידני ועד 267 אלף שקלים לדגם דאבל-קבינה ברמת גימור LSE PREMIUM 4x4 אוטומטי. כאמור, מחיר הדגם שנבחן הוא 286 אלף ש"ח. לא מעט, אבל לא הרבה בהשוואה למתחרים ולרמות האבזור והבטיחות.

סיכום

ל-D-Max יש כל היתרונות של טנדר: יכולת נשיאה מעולה ויכולות מעולות בשטח. אלה משולבים עם רמת אבזור גבוהה, רמת אבזור בטיחותי גבוהה עוד יותר ועם עיצוב שובה את העין. לאחר שנים רבות שבהן התנזרתי מהטנדרים הקטנים, ה-D-Max הוא טנדר שבהחלט הייתי שמח שיעמוד בחניה שלי. מן הסתם, אני לא לבד. אין ספק שהדור החדש יסייע לטנדר של איסוזו לשמור על מעמדו המוביל בשוק.

המחירים לחלפים מקוריים בלבד ואינם כוללים מע"מ, נמסרו מהיבואן ונכונים ל-8 ביוני 2021.
טל"ח