מגה בוחן: טויוטה היילקס

ישנם מוצרים שהמותג המוביל בהם נעשה שם גנרי למוצר עצמו. הוותיקים ביניכם זוכרים שפעם קראו למקרר פריג'ידר, למגבוני נייר קוראים עדיין לפעמים קלינקס, ולצילום מסמך זירוקס - כל אלה הם שמות של חברות או שמות מסחריים של מוצרים שלהן. מלים דומות אחרות שנמצאות בשימוש יומיומי הן תרמוס, פריזבי וג'קוזי. בעידן המודרני נהפכו שמות של חברות לפעלים: לגגל מלשון גוגל, לעשות פוטושופ וכו'. אפשר להמשיך כך עוד ועוד.

בענף הרכב יש שם אחד שהוא גם שם של מותג וגם שם גנרי למוצר. הכוונה היא כמובן לג'יפ, שבמקור היה הכינוי של רכב 4x4. הרכב שימש את הצבא האמריקני במלחמת העולם השנייה (עד היום הדעות חלוקות לגבי המקור של השם הזה), ולאחר מכן נרשם כשם מסחרי על ידי חברת אמריקן מוטורס, שנרכשה לימים על ידי קרייזלר, שהפכה אותו למותג עם מערך מוצרים שלם.

על בסיס הג'יפ תוכננו ויוצרו שני רכבים אייקוניים: לנד רובר הבריטי וטויוטה לנד קרוזר, שתוכנן על בסיס ג'יפ אבל קיבל את שמו דווקא מלנד רובר. רכב זה עזר לבסס את טויוטה כאחת היצרניות המובילות של רכבי שטח קשוחים, ולימים סייע לה גם לבסס את הפיק-אפ שלה, טויוטה היילקס, כאחד מדגמי הפיק אפ המובילים בעולם. השם שלו אמנם לא נעשה שם גנרי, אבל במדינות רבות שמו הוא שם נרדף לפיק אפ קשוח.

ההצלחה שלו הייתה כלל-עולמית. הוא נמכר עד היום ביותר מ-18 מיליון יחידות, ומשמש חקלאים, משלחות מחקר - כולל משלחות לקוטב הצפוני והדרומי - וגם צבאות וכוחות גרילה ברחבי העולם. באוסטרליה, לדוגמה, מדינה שבה פיק אפ הוא כלי התחבורה המועדף, טויוטה היילקס הוא לא רק הפיק אפ הנמכר ביותר, אלא כלי הרכב הנמכר ביותר באופן אבסולוטי בכל היבשת.

ההיילקס יוצר לראשונה לפני יותר מ-50 שנה, אבל שמר על מעמדו לאורך השנים. הדור השמיני שלו, שעבר ריענון לפני קצת יותר משנה, זכה בתואר "הפיק אפ הבינלאומי של השנה" לשנת 2022. הזכייה הזו היא הזדמנות טובה לקחת אותו שוב למבחן.

הגרסאות

טויוטה היילקס מגיע לישראל בשלוש רמות גימור. רמת הגימור הבסיסית נקראת Active ויש לה שלוש תצורות: 4x2 אוטומטי, 4x4 ידני ו-4x4 אוטומטי. לשלוש הגרסאות מנוע טורבו דיזל D-4D בנפח 2.4 ליטרים המפיק 150 כוחות סוס ב-3,400 סל"ד ומומנט מרבי של 40.8 קג"מ בין 1,600 ל-2,000 סל"ד.

המנוע הזה משמש גם ברמת הגימור הגבוהה יותר, Adventure, אך זו מוצעת גם עם מנוע 2.8 ליטרים, שמפיק 204 כוחות סוס בין 3,000 ל-3,400 סל"ד ומומנט מרבי של 51. 0 קג"מ בין 1,600 ל-2,800 סל"ד. הגרסה המאובזרת ביותר היא Sahara, שמגיעה רק עם מנוע ה-2.8 ליטרים.

הגרסה שבחנתי היא ברמת הגימור הנמוכה ביותר, Active. כמקובל כיום בתחום הרכב המסחרי, גם הרמה הבסיסית ביותר אינה בסיסית באמת, אבל בהשוואה לרמות הגימור האחרות היא אכן דלה במקצת. ההבדלים הבולטים הם למשל מערכת השמע, שבגרסה הזו היא בהתקנה מקומית, לעומת הגרסאות היותר גבוהות, שמגיעות עם מערכת Toyota Touch 2 הכוללת צג מגע שמונה אינץ', מצלמה אחורית וממשק Apple CarPlay.

הגה הכוח החשמלי מתכוונן בכל הגרסאות לעומק ולגובה, אך בגרסאות הגבוהות ביותר הוא מצופה עור, ובגרסת Sahara הוא גם מחומם. בכל הגרסאות אפשר לשלוט במערכת השמע ובדיבורית מגלגל ההגה.

מערכות נוספות שלא קיימות בגרסה הבסיסית הן מערכת בקרת שיוט, שבשתי הגרסאות הגבוהות היא אדפטיבית, מראה פנימית מתכהה אוטומטית שקיימת רק בגרסה הגבוהה ביותר, כוונון גובה למושב הנהג, משענת יד אחורית עם מחזיקי ספלים ומושב אחורי מפוצל ביחס 60:40. מערכת מיזוג האוויר היא ידנית, לעומת מערכת בקרת אקלים מפוצלת בשתי הרמות הגבוהות.

אבזור ועיצוב

מבחינת האבזור החיצוני, קיפול חשמלי של מראות הצד זמין רק ברמות הגימור הגבוהות, וכך גם השמשות האחוריות הכהות. מדרגות צד וחישוקי סגסוגת קלה מגיעים בגודל 17 אינץ' ברמת Adventure ובגודל 18 אינץ' ב-Sahara. גם חיישני חניה קדמיים ואחוריים ומערכת כניסה חכמה מופיעים ברמת הגימור הגבוהה ביותר בלבד.

גם מבחינת העיצוב החיצוני קיימים הבדלים רבים למדי. השבכה הקדמית, מראות הצד, ידיות הדלתות והארגז והפגוש האחורי מגיעים כולם בצבע שחור בגרסה הבסיסית, ומצופים ניקל ברמות הגבוהות יותר. הפנסים הקדמיים והאחוריים הם פנסי הלוגן, מלבד הגרסה המפוארת ביותר שמגיעה עם פנסי LED, גם לתאורת יום.

העיצוב החיצוני נאה בהחלט, והצבע הלבן של רכב ההדגמה לא עושה איתו מספיק חסד: בצבע כהה הוא נראה ממש קרבי. לעומת זאת העיצוב הפנימי מיושן מעט. אני אמנם לא חסיד גדול של לוחות המחוונים המודרניים עתירי צגי המגע, שגורמים לך להרגיש שאתה יושב בקונסולת משחקים ולא במכונית, אבל הצג של מערכת השמע בהיילקס קטן יחסית למקובל כיום, והתפעול של מערכת מיזוג האוויר הידנית נראה ממש בטעם של פעם.

סך השמש של הנהג אינו כולל מראה. זו קיימת בצד הנוסע, אך אינה מוארת. עם זאת, איכות ההרכבה גבוהה - מדובר בטויוטה, אחרי הכול. החומרים, למרות שאינם רכים למגע, נראים אלגנטיים, ונעשה שימוש רב בקישוטי שחור פסנתר. מול פני הנהג נמצאים מד מהירות ומד סל"ד אנלוגיים, וביניהם לוח LCD צבעוני שנשלט מגלגל ההגה.

תא הנהג מכיל שפע של מקומות אחסון, כולל אפשרות אחסון מתחת למושב האחורי. מושב הנהג נמוך למדי, ובגרסת האקטיב הוא כאמור לא מתכוונן לגובה. נהגים נמוכי קומה יתקשו לראות את קצה מכסה המנוע, והדבר יקשה מעט את התמרון. בין המושבים הקדמיים נמצאת משענת יד, שמתחתיה תא אחסון. היציאה מהרכב והכניסה אליו נוחות, הודות לידיות אחיזה בשני הצדדים, האחת על עמוד A והאחת מעל לדלת.

מפרט בטיחות

נסכם את נושא המפרטים במפרט הבטיחותי. גם כאן רמת הגימור הבסיסית אכן בסיסית. היא כוללת אמנם 7 כריות אוויר, אחת מהן לברכי הנהג, וכן מערכת סיוע לבלימת חירום, מערכות בקרת יציבות ואחיזה, ובהן בקרת יציבות בעת גרירה ועזר לזינוק בעלייה, אבל כל אלה היו ממקמים את ההיילקס במקום טוב לפני 10 שנים. כיום הורגלנו למערכות בטיחות מתקדמות, שנולדו כחלק מההתקדמות לכיוון הרכב האוטונומי, אבל אלה זמינות בצורתן המתקדמת רק ברמות הגימור הגבוהות.

ברמות הגימור הגבוהות תקבלו מערכת Toyota Safety Sense 2 שכוללת מניעת סטייה מנתיב, בלימת חירום, זיהוי הולכי רגל, זיהוי תמרורים ובקרת שיוט אדפטיבית. רמת הגימור הבסיסית מצוידת במערכת הבטיחות המוכרת של מובילאיי בהתקנה מקומית, כולל התרעה על אי שמירת מרחק והתנגשות ברכב מלפנים, זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים, התרעה על סטייה מנתיב וזיהוי תמרורי מהירות.

רכב לצרכי עבודה

מרבית דגמי ההיילקס כוללים הנעה 4x4 שמופעלת באמצעות כפתור בורר מצבי הנעה עם שלושה מצבים: 4x2, 4x4 ו-4x4 Low. בנסיעת המבחן שלי השתמשתי רק בהנעה לשני גלגלים, מכיוון שהיא התנהלה רובה ככולה על הכביש. לא בדקתי את יכולות השטח, מכיוון שאני חושב שכלי הרכב האלה כבר לא משמשים תחליף זול לרכבי שטח אמיתיים, כפי ששימשו בעידן שהמיסוי עליהם היה נמוך יותר, ומי שרוכש אותם עושה זאת לצרכי עבודה, לא לצרכי פנאי.

אבל זה שהוא רכב עבודה לא הופך אותו לרכב לא נוח. מערכת המתלים רכה יחסית לטנדר, לא קופצנית יותר מדי ומתמודדת היטב עם פסי האטה. התוצאה היא נסיעה חלקה ושקטה מאוד. אין כמעט רעשי רוח, כך שאם אתה לא שם לב, אתה מוצא את עצמך משייט במהירות לא חוקית בעליל.

נסיעת המבחן שלי התקיימה בעיקר מחוץ לעיר, ותצרוכת הדלק הייתה 9.6 ק"מ לליטר - לא רחוק מהנתון שהחברה מכריזה עליו: 10.3 ק"מ לליטר.

נקודה שבדרך כלל איננו מתייחסים אליה במבחני הדרכים: טיפולים. שגרת הטיפולים של טויוטה היילקס היא אחת ל-10,000 ק"מ. הנתון חריג קצת בימינו, שבהם מרבית כלי הרכב מסתפקים בטיפול כל 20,000 ק"מ. זה אומר שהרכב צריך לבלות (קצת) יותר במוסך, וגם העלות גבוהה יותר.

סיכום

טויוטה היילקס הוא רכב עבודה אולטימטיבי, והגרסה האחרונה שלו ממשיכה את המסורת. בניגוד למתחרה המוביל שלו בארץ, איסוזו די-מקס, בגרסה הבסיסית הוא לא מגיע עם מערכות הבטיחות המתקדמות "בילט-אין", והדבר תורם לתחושה מיושנת מעט שהוא מעניק, שמחוזקת על ידי העיצוב הפנימי. אבל את העבודה שלו הוא עושה, הנסיעה בו נוחה והאיכות של ההרכבה והייצור גבוהה, כך שאת הסחורה הוא ממשיך לספק, כמו שהוא עושה כבר יותר מחצי מאה.

המחירים לחלפים מקוריים בלבד ואינם כוללים מע"מ, נמסרו מהיבואן ונכונים לתאריך 14 ביולי 2022
טל"ח