הנהגים ישלמו

בשקט-בשקט, בזמן המלחמה, העבירה הכנסת את חוק "הפרות תעבורה מינהליות" - רפורמה בעלת משמעות רבה בתחום התעבורה, שצפויה להיכנס לתוקף בעוד כשנה וחצי. החוק החדש, שעבר ברוב של עשרה חברי כנסת, יעביר עבירות תנועה רבות לבית דין מינהלי, שיכריע בהליכים באמצעות ראיות בכתב, ללא צורך לזמן נהגים לבית המשפט. החוק החדש נועד לשפר את היעילות ולהפחית מאוד את העומס מבתי המשפט.

על פי החוק החדש, ההתדיינויות בכתב ייעשו מול דיין (מוגדר בחוק כ'חבר בין הדין לתעבורה'). כאשר מחלוקות יצריכו דיון, הוא יתקיים באופן מקוון ולא בין כותלי בית המשפט. רק עבירות תעבורה קשות, המשתייכות גם היום לרף החומרה העליון, כגון גרימת תאונות עם נפגעים או נהיגה בשכרות, יידונו בפני בית המשפט לתעבורה.

הרפורמה לא צמחה בחלל ריק. למעשה, האכיפה המוגברת על נהגי ישראל והאפשרות להיאבק ברוע הגזירה רק באמצעות בית משפט, יצרו עומס אדיר על בתי הדין לתעבורה. בכל יום מתנהלים בבתי הדין מאות תיקים, רובם על עבירות קנס. בשנת 2018 למשל ניתנו בישראל 1.2 מיליון דוחות תעבורה, רובם המוחלט דוחות ברירת משפט, ונפתחו כ-140,000 הליכים פליליים בבתי המשפט לתעבורה.

ההליך בבית הדין המינהלי לתעבורה

בית הדין לא יטפל בכל עבירות התעבורה כאמור, אלא רק בעבירות קנס (נקראו עד היום ברירת משפט) שייחשבו מעתה ל"הפרות" שהקנסות בגינן נעים בין 100 ל-1,500 שקלים.

מדובר בעבירות טכניות כגון פקיעת רישיון נהיגה ורכב, חניה במקום אסור ועבירות הולכי רגל, אך בית הדין החדש ידון גם בהפרות חמורות יותר כגון אי ציות לתמרורים, אי עצירה בתמרור עצור, חציית צומת ברמזור אדום או צהוב, אי ציות לחיצי נתיבים, ליקויים (שאינם חמורים) ברכב, עקיפות בצומת ואי שימוש בחגורת בטיחות.

מאחר שההגדרה משתנה ומדובר ב"הפרה מינהלית", שלכאורה היא לא עבירה (הנהג לא ייקרא "עבריין" אלא "מפר"), תעמוד לו האפשרות לערער על הדוח, אך היא תהיה מוגבלת יותר ותוכרע בערר בבית הדין, ולאחר מכן בערכאת ערעור סופית מול בית משפט השלום. הערר יוגש לבית הדין, והפנייה תיעשה באמצעות מערכת מקוונת. בית הדין יתייחס לראיות ולטענות בכתב בלבד.

המשמעות היא שלא יהיה דיון פרונטלי מול הדיין, למעט במקרים חריגים, ואז יהיה על הדיין לנמק מדוע הדיון מתקיים בנוכחות שני הצדדים.

נהגים שייפגעו מהמצב המשפטי החדש

באמצעות החוק החדש, מדינת ישראל מעבירה את האכיפה וענישת האזרח למערכת אוטומטית כמעט לחלוטין. מצלמות ורחפנים יתעדו את הנהגים, יתקבלו הודעות אוטומטיות בדואר, ויתאפשר לערער על ההחלטה רק בכתב.

כמעט מדי שנה מוכבדת הענישה על עבירות תנועה, מספר העבירות המחייבות קנס גדל, והקנסות מתייקרים. מגמה זו משרתת את הקופה הציבורית, ולמעשה האכיפה של עבירות תנועה נהפכה למקור מיסוי חדש על האזרח.

כאשר המערכת מתייעלת ונעשית רובוטית ואוטומטית כמעט, הדבר מזמין את הכבדת הסנקציות על נהגים. בתי המשפט לא יתפוצצו אם תהיה עלייה של 20% בנהגים שייתפסו בעבירות קלות, אם עניינם יידון כניירת מול דיינים שאינם שופטים. הציבור אינו מודע לתהליך המסוכן הזה, ולכן איש אינו מתנגד לו בכל תוקף.

כך המדינה מייעלת את הרשעת הנהגים העבריינים, אך מצד שני אינה מעלה את הדרישות מגופי האכיפה. למעשה, ברבות מהעבירות קיימת עדיין תלות בהצהרת השוטר שרשם את הדוח, שלו מייחסת המערכת אמינות רבה. כאשר המערכת מתבססת על חומר כתוב בלבד, בלי להתרשם מהצדדים ובלי לאפשר לנהג לומר את דברו או לזמן את השוטר כדי להפריך את גרסתו, הכוח של גרסת השוטר גובר באופן בלתי מידתי.

לא חסרות דוגמאות לשוטרים ש"הדביקו" עבירות שלא היו לנהגים תמימים. מח"ש פתחה לא מזמן בחקירה נגד שוטרת שנהגה לבדות עבירות ולכתוב בגינן דוחות שלא היה להם שום בסיס במציאות. לא חסרים גם שוטרים שלא טורחים לעמוד בנהלי האכיפה המחייבים בעת מילוי דוח.

למעשה, ברבות מעבירות התעבורה כיום, אם יתקיים עליהן דיון ענייני בבית הדין, צפוי הנהג לתיקון כתב האישום ולהמתקת עונשו הצפוי.

מאות אלפי ישראלים תלויים ברישיון הנהיגה שלהם לפרנסתם. מיליוני ישראלים נעים כל יום בכבישים למקום העבודה, ואחרים משמשים כנהגים או חייבים להתייצב לפגישות עבודה במיקומים גיאוגרפיים רבים. כל מי שנסמך על רישיון הנהיגה לפרנסתו, אינו מודאג בהכרח מהקנסות הכספיים. לכל קנס מצטרפות נקודות, וכאשר לנהג נצברות רבות מהן, הוא עלול לאבד את רישיונו. שלילת רישיון הנהיגה, ואפילו באופן זמני, עלולה לגדוע את מקור פרנסתם של מאות אלפי עובדים במשק.

עניין הנגישות קריטי ממש. ידוע שהגברת השימוש בטכנולוגיה מדירה ציבורים שלמים מגישה לשירותים חיוניים. אפשר לומר שרוב הפנסיונרים בישראל מתקשים מאוד בהתנהלותם הטכנולוגית. הדבר ניכר בהתנהלות של ציבור זה מול הבנקים, שם הטכנולוגיה הפכה אותם לציבור מוחלש ומודר.

הגישה לערכאות היא הבסיס למדינת חוק דמוקרטית, והרפורמה החדשה דורסת ברגל גסה ציבורים גדולים מאוד המאותגרים טכנולוגית. ככלל, אנשים פחות טכנולוגיים לא יידעו להגיב בזמן לדוחות, וגם כאשר ייעשה להם עוול משווע, רבים מהם יוותרו מראש על הגשת הערר, בוודאי כשיבינו שבית הדין ישמע אותם רק באופן מקוון.

לסיכום, על המחוקק הישראלי לספק פתרון מאזן לרפורמה החדשה. חייבת להיות מונהגת חובת תיעוד של עבירות באמצעים טכנולוגיים (מאושרים על ידי המדינה) שעל דיוקם אין עוררין. אסור במקרה כזה להסתמך על מילתו של שוטר או על דוח שמילא ללא תיעוד מצולם. כמו כן כנסת ישראל חייבת להנהיג מגבלה שנתית, בדומה לתחום הארנונה, למידת העמקת האכיפה המינהלית נגד נהגים עבריינים בישראל. הגיע הזמן שנהגי ישראל יפסיקו להיות הכספומט הנדיב של אוצר המדינה.

עו"ד חנה דוד, hanna-david.com, עוסקת בתחום המשפט הפלילי ובדיני תעבורה, כולל עבירות מהירות, נהיגה בשכרות, נהיגה בהשפעת סמים, ביטול פסילות מינהליות, תאונות דרכים, ייצוג נהגים חדשים וניהול תיקי גרימת מוות ברשלנות. בעברה הייתה שוטרת, חוקרת ותובעת באגף התנועה.