איילון: תביעות מנופחות בניהול מוסכים

חברת הביטוח איילון מתריעה, במסגרת ערעור שהגישה על פסק דין שניתן נגדה, על מנגנון שיטתי של תביעות ב"מיקור חוץ" - תביעות המוגשות בשם צד שלישי תוך שימוש בשמאי חסר עצמאות, בהסתמך על חוות דעת מנופחות. הכול נועד לגבות כספים מחברת הביטוח ללא כל סיכון ללקוח וללא מעורבותו הממשית.

לטענת איילון, התביעה נשוא הערעור - שהוגשה נגדה ונתקבלה בבית המשפט - נגעה לנזק ברכבו של תובע, שלטענתו נגרם בתאונה. נטען שהתביעה הוגשה למראית עין על ידי מבוטח, אך נוהלה, מומנה והופעלה מראשיתה ועד סופה בידי המוסך שתיקן את הרכב. לטענת החברה, המוסך הוא שהזמין את השמאי, קבע את מסגרת התיקון, יצר את הקשר עם עורך הדין, מימן את התביעה ואף גבה את כספי הפיצוי ישירות מהמבטחת.

לדברי איילון, המבוטח ששמו מופיע כתובע לא יזם את ההליך, לא נשא בעלויותיו, לא העביר גרסה בזמן אמת ולא התכתב עם חברת הביטוח. לדבריה, עצם הדבר שהמבוטח לא שילם דבר בעבור שמאות, תיקון או ייצוג משפטי, מלמדת על מבנה ההליך. מערכת היחסים שתוארה כוללת שרשרת כלכלית סגורה: סוכן־מבוטח־שמאי־עו"ד. המבוטח משמש כתובת טכנית בלבד, ואילו הכספים מועברים ישירות מן המבטחת למוסך.

משכך, איילון סבורה כי יש להעמיד את השאלה העקרונית במרכז הדיון: האם אפשר להותיר על כנו פסק דין בתביעה שנוהלה בפועל על ידי מי שאינו התובע, כאשר העד המרכזי אינו המבוטח, חוות הדעת לא נערכה בהתאם לדרישות הדין ואין כל תיעוד מהימן להתרחשות התאונה? אם התשובה שלילית, יש לבטל את פסק הדין ולדחות את התביעה ללא קשר לשאלת מבנה ההליך בלבד.

עוד טוענת איילון, כי הערעור עוסק בשגיאות מהותיות במסקנות המשפטיות של פסק הדין, תוך התעלמות מכשלים ראייתיים חמורים, בהם אי עמידה בדרישות הדין להוכחת מקרה ביטוחי, הכשלת בירור החבות וניהול ההליך על ידי המוסך בניגוד לעקרונות השמאות ותקינות ההליך השיפוטי.

איילון מדגישה, כי המקרה ממחיש את תכליתו של סעיף 22 לפקודת הנזיקין, האוסר המחאת זכות בתביעות נזיקין. הוראה זו נועדה למנוע מצב שבו צד ג' - כגון מוסך או שמאי - רוכש לעצמו, במישרין או בעקיפין, זכות תביעה תוך שימוש בשם הניזוק, ומנהל את ההליך מטעמו בלי שהניזוק עצמו מעורב בו מהותית.

לדברי איילון, האיסור נועד להבטיח שתביעות נזיקין יתנהלו על ידי הנפגע בפועל, מתוך אינטרס אישי אמיתי, ולא ייהפכו להליך טכני או מסחרי שמיועד למקסום רווחים כלכליים. במקרה זה, נטען, מדובר בפעולה עקיפה לעקיפת ההוראה באמצעות שימוש בשמו של המבוטח לצורך הגשת תביעות סדרתיות שכל מטרתן היא העשרת המוסך, ללא מעורבות ממשית של המבוטח.

בסיכום הערעור נאמר, כי שיטה הפסולה הולכת ומתרחבת, ובמסגרתה מוסכים נוטלים לעצמם את ניהול ההליך כולו מתוך אינטרס ישיר לגבות כספים מחברות הביטוח, תוך עקיפת מנגנוני הפיקוח שנועדו להבטיח כי רק תביעות מבוססות וכנות יזכו לפיצוי. כך, נטען, נוצרת מערכת של "תביעות סיטונאיות" המנוהלות בפועל על ידי גורמים כלכליים ולא על ידי בעלי הפוליסות.

לדברי איילון, חומרת התופעה מתחדדת כאשר המוסך אינו מחייב את לקוחותיו בתשלום כלשהו בגין שמאות, תיקון או ייצוג משפטי, אלא גובה את מלוא הסכום מחברת הביטוח. מצב זה מנתק את הקשר הישיר בין המבוטח למבטחת, פוגע ביכולתה של חברת הביטוח להתמודד עם תביעות מופרכות ומערער את יסודות ההגינות הדיונית. עוד נטען, כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט ובהעברת זכות תביעה מוסווית, בניגוד לדין.

אילוסטרציה