איך נמדד טווח מהירויות של אופנועים
למה בענף האופנועים לא מודדים את מהירות ההאצה של כלי הרכיבה בטווח של 0 ל-100 קמ"ש? הרי לגבי מכוניות זה דבר סטנדרטי. לכל מנוע חדש, בין שהוא מותקן ברכב עירוני קומפקטי ובין שהוא משתמש מכונית ספורט מפלצתית, מופיע ברשימת הנתונים הטכניים שלו הזמן שלוקח לו להגיע מאפס ל-100 קמ"ש. היום כמעט כל אופנוע סטנדרטי מסוגל להגיע למהירות של 100 קמ"ש, אם כן למה הסטנדרטים המספריים האלו לא הגיעו לתחום הדו-גלגלי?
מדד האצה "מאפס למאה" או ליתר דיוק מאפס לשישים מייל לשעה, הוגדר לראשונה על ידי עיתונאי הרכב האמריקני טום מקהיל (Tom McCahill), אי שם בשנות החמישים של המאה העשרים. ההגדרה צברה פופולריות כשיטה מהירה ופרימיטיבית למדי להשערה של יכולות ביצועים טכניים ומהירות של כלי רכב. היום כבר התרגלנו שהאצה מהירה מאפס למאה מלמדת על עוצמה מרשימה או יחס טוב בין עוצמת המנוע למשקל. אבל גישה כזאת לאו דווקא עובדת לגבי אופנועים מודרניים.
ניקח לדוגמה שני אופנועים בעלי עיצובים טכניים שונים זה מזה במידה רבה. בצד אחד - BMW M1000RR. מולו, טריומף רוקט 3R (Triumph Rocket 3R). ה-BMW הוא אחד האופנועים העוצמתיים ביותר שנבנו אי פעם. יש לו עוצמה של 209 כ"ס במשקל של 192 קילוגרמים. היחס בין עוצמת המנוע למשקל הוא 1,089 כ"ס לטונה. טריומף רוקט הוא אופנוע כביש בנפח 2.5 ליטרים ובמשקל של 322 קילוגרמים המספק 165 כ"ס. כאן היחס של משקל לעוצמה הוא 512 כ"ס - כמעט חצי מהנתון של BMW.
איזה אופנוע מזנק מהר יותר?
מסתבר שדווקא הקרוזר הגדול והכבד של טריומף. אנחנו יודעים את זה כי היצרנים סיפקו את הנתונים באופן רשמי. בסוף שנת 2019 הודיע יצרן טריומף כי האופנוע החדש שלו מאיץ מאפס למאה תוך 2.7 שניות. הנתון נקבע כשיא פנימי של אופנועי טריומף בכל הזמנים.
BMW הוא אחד ממותגי האופנועים המעטים שעדיין רושם את נתוני המהירות בפורמט של 100-0, אולי מתוך הרגל שעבר מהמכוניות. M1000R, האופנוע המפלצתי של החברה הגרמנית, מגיע ל-100 קמ"ש בתוך 3.1 שניות, למרות שיש לו יותר עוצמה ויחס של עוצמה למשקל של כמעט פי שניים. נראה שסיבי הפחמן של BMW מפסידים לכרום של טריומף.
חוק התנועה השני של ניוטון אומר, כי האצה תלויה בשני משתנים עיקריים: כוח ומשקל. אופנועים קלים למדי, לפיכך הם לא מצריכים יותר מדי עוצמה להאצה מהירה. פוטנציאל דחיפה והאצה לאופנועים בוודאי לא חסר. מה שכן חסר זה יכולת לספק אותן. יש לכך שתי סיבות עיקריות: אחיזה בכביש וסיבוב גלגלים. האחיזה היא דווקא הבעיה הפחות משמעותית. האופנוע מגיע לסף כשהצמיג האחורי מקבל יותר מומנט ממה שהאחיזה המכנית יכולה לעמוד בו. מקדם הגרירה נשבר, הצמיג מסתובב והמנוע לא מצליח לדחוף את האופנוע קדימה. כל מה שצריך זה לחמם את הצמיג וליצור גרירה ואחיזה קבועות בכביש.
זה משאיר אותנו עם סיבובי גלגלים - הגלגל מסתובב בחופשיות ואינו משפיע על עוצמת הדחיפה של האופנוע. זה קורה כשהגלגל מנסה להניע את האופנוע מתחת למרכז הכובד שלו. כוחות האינרציה גורמים לגלגלים להסתובב בכיוון ההפוך. יש כמה פתרונות לבעיה הזאת: להאריך את רוחק הסרנים של האופנוע או להוריד את האופנוע קרוב יותר לקרקע.
בדיוק מהסיבה הזאת לאופנועי ספורט מקצועיים שמשתתפים במרוצים בכירים כגון MotoGP יש מערכות שמורידות אותם לקרקע לפני הזינוק מהקו. וזאת בדיוק הסיבה שאופנוע טריומף הנמוך והכבד יותר מזנק מהקו מהר יותר מ-BMW הקטן והזריז. לכן יצרני אופנועים מעדיפים לא להתמקד בנתוני האצה מאפס למאה - הם לא מגלים הרבה על היכולות הטכניות של האופנועים מלכתחילה.
