אופנוע בנטאם הקטן שכבש דור שלם

קל למדי להתעלם מבנטאם (BSA Bantam), בייחוד כשהוא נמצא באותה שורה עם אופנועים גדולים ומרשימים ממנו. רוב רוכבי הדו־גלגלי מאותה תקופה החלו את קריירת הרכיבה שלהם על בנטאם. מי שלא רכב עליו בתחילת דרכו, רכב עליו בדרך כלל לעבודה, או שלפחות בן משפחה עשה זאת. לכן לא מפתיע שלרבים יש זיכרונות מ־BSA הצנוע. אם להאמין למקורות, בין 250 אלף ל־500 אלף יחידות יצאו מפסי הייצור של BSA במשך 23 שנות ייצור והגיעו לכל תחום ברכיבה כמעט.

מוצאו של בנטאם אינו בברמינגהם אלא בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה, בדגם RT125 של DKW. כמו תכנונים גרמניים רבים, גם זה הועבר לבעלות הברית לאחר 1945 במסגרת פיצויי המלחמה ושוחרר לשימוש חופשי. העיצוב "הוליד" אופנועים רבים: הארלי דוידסון (Harley-Davidson), ימאהה (Yamaha), WSK מפולין, ואופנועים סובייטיים כגון ווסחוד (Voskhod) ו־MZ, שקיבלו לידיהם את מפעלי DKW המקוריים וייצרו גרסאות משלהם.

הגישה של BSA הייתה אחרת. במקום לבצע התאמות קלות לדגם הקיים ולהדביק עליו סמל BSA, הם הפכו את תצורת המנוע כולה ויצרו את ההיפך מ־RT125. התכנון העביר את רגלית ההילוכים ואת רגלית ההתנעה לצד ימין - תצורה שמוכרת לרוכבים בריטים. החברה המירה חיבורים למידות אימפריאליות (מייל במקום ק"מ) והתקינה מערכת חשמל בריטית. זו הייתה התאמה אלגנטית שהפכה את העיצוב לבריטי לחלוטין, תוך שמירה על הבסיס המקורי והמוכח שלו. תיבת ההילוכים בעלת שלושת ההילוכים נשלטה ברגל, בצד ימין, ואילו בדגם DKW המקורי ההילוך היה בצד שמאל.

שדרוג האופנוע בהתאם לרמת החיים

בהתחלה יוצרו יחידות מנוע ליצוא בלבד, אך עד סוף 1948 הופיעו אופנועים שלמים שקיבלו את השם D1. לאופנוע היה מנוע בנפח 123 סמ"ק. D1 המוקדם היה פשוט בתכליתו: שלדת זנב קשיח, מכלולים בסיסיים ומערכת חשמל מינימלית. הייצור של האופנוע במפרט זה נמשך עד 1955, אף ש־BSA התחילה להרחיב את מגוון הדגמים כבר ב־1950 ו־D1 הוצע בתצורת זנב קשיח או עם מתלה משופר ועם מערכות חשמל שונות.

בנטאם היה אידיאלי למעמד הפועלים של בריטניה בסוף שנות ה־40: זול, קל, חסכוני ופשוט. לרוכבי שנות ה־50 הוא כבר לא היה מספיק: הצלקות של מלחמת העולם השנייה החלו להחלים, הייצור התעשייתי גדל, היצוא התפתח ורווחי המשק עלו. המוני בריטים היו מועסקים, השתכרו יותר, רמת החיים עלתה ורוח הצרכנות החלה לתפוס מקום. הם רצו יותר, ויכלו להרשות לעצמם יותר. בנטאם היה חייב להדביק את הקצב, ולכן הנפח עלה ל־150 ול־175 סמ״ק. האופנוע קיבל מתלה זרוע אחורית ומגוון ויוצר במגוון רחב של גרסאות.

הדבר הראשון שמבחינים בו בבנטאם הוא עד כמה הוא קטן וקל. הוא כמעט בגודל ובמשקל של אופניים. קל מאוד להתנהל איתו, גם בכניסה למוסך וביציאה ממנו. ההתנעה פשוטה באותה מידה, גם כשהמנוע חם. המנוע התניע כבר אחרי בעיטת קיק שנייה, עם נגיעה קלה בטיקלר של המאייד הקטן. ישנו מנגנון מצערת אוויר פשוט לבקרים קרים, אך אין בו מורכבות מעבר לכך.

אין שום דבר מאיים בבנטאם, ובדגם D1 זה בולט עוד יותר. גם אם היו בו סימני של שימוש ארוך שנים, לא הייתה שום פעולה שהצריכה מחשבה שנייה. המצמד היה קל, ההילוכים נקלטו היטב, הבלמים היו מספקים ופעולתם תקינה, והמנוע סיפק כוח כדי לעמוד בקצב התנועה העירונית המודרנית ולרכוב לאורך כבישים בבטחה וברוגע.

דגם D1 יוצר משנת 1948 ועד 1963 - תקופת הייצור הארוכה ביותר מבין דגמי בנטאם. הוא עדיין מסוגל לעמוד בקצב בתוך העיר ונוח בכבישים כפריים, אך כנראה עדיף להימנע מכבישים ראשיים עמוסים. אמינות, פשטות וחסכוניות הן התכונות שבזכותן בנטאם היה כה נפוץ ושימושי בשנות הזוהר שלו. הוא נהפך לכלי עבודה שאפשר לסמוך עליו בכל העולם כמעט, כי הוא פשוט עשה את העבודה בלי בעיות. דוורים, עובדים ורוכבים מתחילים יכלו לסמוך על BSA הקטן. כיום, בשל אותן תכונות בנטאם הוא נכס אידיאלי כקלסיקה.

לפרטים נוספים

צילום: Gary Chapman