איגוד לשכות המסחר מסתייג מחוק קידום התחרות בענף המזון

איגוד לשכות המסחר יוצא בחריפות נגד הצעת החוק לקידום התחרות בענף המזון שאותה מוביל משרד הכלכלה. מדובר בחוק שכבר הוצא מחוק ההסדרים ואשר נועד להגביל את יכולתם של יבואנים לייצג באופן חופשי מותגים מובילים. בנייר עמדה ששלח איגוד לשכות המסחר למשרד הכלכלה נטען, כי החוק מפלה, מנוגד לעקרונות היסוד של הכלכלה החופשית, וספק אם יביא להורדת מחירים.

הצעת החוק מבקשת להגביל את הייצוג של יצרנים גדולים ובינוניים על ידי ספקים גדולים. הכלל הנורמטיבי, שמבקשים לעגן בתיקון לחוק, הוא שספק מזון גדול יכול לייצג רק יצרן גדול אחד. הצעת החוק מאפשרת חריג לכלל, ולפיו ספק מזון גדול יוכל לייצג מלבד יצרן גדול יצרנים בינוניים, ובלבד שנתח השוק של כל אחד מהיצרנים, הגדול והבינוניים אצל אותו ספק מזון גדול, לא חוצה את הרף של 50%.

בנייר העמדה של איגוד לשכות המסחר, שהוגש למשרד הכלכלה, טוען עו"ד שלומי לויה, סמנכ"ל ממשל ומשפט של האיגוד, כי הצעת החוק פגומה בשלושה מישורים: במישור העקרוני, במובן של דריסת עקרונות יסוד של שוק חופשי ומדיניות תחרותית מעבר למה שקבוע בחוק התחרות הכלכלית ובחוק המזון; במישור המעשי, שכן היא לא תקדם הורדת מחירים או הקלה לצרכן, ואולי אף להיפך; ובמישור תפיסת יסוד בסיסית של מדיניות כלכלית, שצריכה לעודד תחרות תוך הכנסת שחקנים ויצרנים רבים יותר במקום הכיוון המוצע בהצעת החוק, של הגבלה של מספר השחקנים ומספר היצרנים. יש להסתפק בעקרונות החלים כבר היום על פי חוק התחרות וחוק המזון.

באיגוד אומרים, כי התיקון המוצע הוא חלק מתפיסה קיצונית פופוליסטית, שתוצאתה היא אי הפעלת הוראות חוק קיימות וחיפוש דרכים פסולות להשגת מטרה ראויה.

באיגוד לשכות המסחר טוענים, כי הצעת החוק מתעלמת לחלוטין מהמאפיינים הייחודיים של שוק המזון והטואלטיקה בישראל (דרישות רגולציה ייחודיות, כשרות ועוד), ואינה מביאה בחשבון את עצם הדבר שבמרבית המקרים המחירים בישראל מוכתבים על ידי היצרנים הזרים כחלק מתמחור גיאוגרפי בינלאומי שמבצע היצרן בחו"ל. "הצד החזק במערכת היחסים בין היצרן הזר לבין היבואן המקומי הוא היצרן הזר. היצרנים בחו"ל מבצעים עבודת מחקר יסודית גלובלית לפני שהם מתמחרים את מחיר המכירה לנציג שלהם בכל אזור גאוגרפי" כותבים באיגוד.

באיגוד לשכות המסחר אומרים, כי הצעת החוק פוגעת קשה בזכות הקניין של החברות, שההסכם שלהן לייצוג יצרנים הוא קניינם. "מדינת ישראל מבקשת לפגוע בקניין זה שלא על פי מבחני פסקת ההגבלה (שכן אפשר להשיג את האמצעי - הורדת יוקר המחיה בתחום המזון והטואלטיקה - בדרכים אחרות, פוגעניות פחות), על כן דין הוראה רגולטורית זו הוא בטלות. הוראת חוק רגילה לא יכולה לפגוע בהוראת חוק יסוד, שלה מעמד נורמטיבי עליון הימנה. אין בהצעת החוק שום אזכור לפיצוי שלו זכאים אותם ספקים גדולים בגין אותה פגיעה קשה בזכות הקניין. מי יפצה אותם על השקעה רבה בפרסום, פיתוח, שיווק והפצה של המוצר? במקרים רבים אותם עסקים בנו בישראל את המוניטין של המותג הרלוונטי בהשקעה כספית לא מבוטלת. עתה מבקשים להוריד את השקעתם או חלק ממנה לטמיון ללא כל פיצוי. אין זה צודק, אין זה סביר, אין זה הגיוני.

נטען כי הצעת החוק מפלה בין יבואנים לבין יצרנים מקומיים, שעה שהיא מאפשרת לספק גדול שהוא גם יצרן בינוני לספק הן את מוצרי היצרן הגדול והן את המצרכים שהיצרן המקומי מייצר בעצמו. ואילו יבואן שהוא ספק גדול מוגבל לאספקת מוצרים של יצרן גדול אחד. אפליה זו יוצרת תחרות בלתי הוגנת בין היצרנים המקומיים לבין היבואנים. למעשה, הצעת החוק מבקשת לפורר את ההתנגדות במגזר העסקי באמצעות אפליה בין הסגמנטים שלו.

בנייר העמדה כותב עו"ד לויה, כי "מדובר בחקיקה פרסונלית, שמטרגטת חברות ספציפיות במשק. עקרונות בסיסיים של חקיקה הם שהיא איננה ייעודית לחברות כאלו או אחרות, אלא קובעת נורמה כללית שאמורה לחול על כולם. החקיקה המוצעת תלכוד ברשתה לכל היותר 3-2 חברות גדולות במשק, ועליהן תשפיע במיוחד, ותפגע בהן מתוך אמונה שהגבלת יבואנים ופירוקם מהמותגים המצליחים שלהם היא הכלי היחיד שיביא בהכרח לכניסת יבואנים אחרים, שבאמצעותם יוזל המחיר לקמעונאי ובהמשך לצרכן. הנחה זו, ספק רב אם עומדת במבחן המציאות."

ההצעה עלולה להביא להקטנת מגוון המוצרים שזורם לישראל. היצרן הבינלאומי בחו"ל איננו מוכן להעביר את הייצוג של מכירת מוצריו לכל יבואן. יש לו רשימה של דרישות מהנציג המקומי, וייתכן שיהיה קשה מאוד ליבואן קטן או בינוני לעמוד בהם. למשל, היצרן הזר דורש מהיבואן המקומי להחזיק מגוון ומלאי רחב של מוצרים של היצרן, לא רק מוצרים בעלי נתחי המכירות הגבוהים ביותר. כמו כן החברות הבינלאומיות דורשות מהיבואן הישראלי להחזיק מלאי ולהתחייב למינימום של הזמנות. היבואן המקומי מחויב בהשקעה גדולה של מערכות CRM ושירות לקוחות, אוטומציה, בקרת איכות ועוד. כל אלו מתרגמים לעלויות של מיליוני שקלים. לא כל אחד יוכל לעמוד בהשקעה כבדה כזו. החברות הבינלאומיות לא מוכנות לעבוד עם כל יבואן מקומי, והתוצאה עלולה להיות פגיעה במגוון המוצרים לצרכן הישראלי.

הצעת החוק גם מתעלמת כליל משליטת הייצור המקומי במרבית השווקים במזון וטואלטיקה. למעשה, היצרנים המקומיים והמותג הפרטי הם כ-90% מהמכירות של 100 המותגים הנמכרים ביותר, ללא מזון טרי. "לא ראינו תקדים להצעה מסוג זה ולהתערבות כה גסה של הרגולטור בשוק הפרטי. המדינה לא אמורה לחלק את מותגי המגזר הפרטי לקווטות ולקבוע איזה נתח שוק יחזיק כל עסק. המדינה צריכה לעודד את התחרות, לטפל ברגולציה שתהיה יותר תחרותית, אבל היא לא יכולה לקבוע רף של הגבלת ייצוג של יצרנים", אומרים באיגוד.

לגבי פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות, נטען כי הצעת החוק מבקשת להתערב בדיעבד בכלכלת השוק, דהיינו פירוק חברות ממותגיהן, ויהיה עליהן לבחור איזה מותג של איזו חברה הן מעדיפות להמשיך לייצג ועל איזה לוותר. לא בכדי הרף הקיים להתערבות בדיעבד, להבדיל מהתערבות מראש (כגון בדיקת מיזוגים), גבוה בהרבה הן ברמה הכלכלית והן ברמה המשפטית. ההסכם עם היצרן הוא זכות קניינית של העסק. עתה מבקשים לגדוע זכות זו, ואין כל ביטחון שהמהלך יביא להוזלת מחירים.

יש פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק כשלא מאפשרים לשחקנים במגזר העסקי להגשים ולממש את חופש העיסוק במלואו, ומותירים אותם עם חופש עיסוק נכה (מכסה שאותה אין לעבור), וזאת עוד בהוראת חוק רגילה שסותרת הוראת חוק עליונה ממנה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמטרה - הוזלת יוקר המחיה - איננה מובטחת, ובאיגוד אף חושבים שתגרור עליית מחירים בלתי רצויה. זו לא פחות מרעידת אדמה למספר חברות עסקיות מצליחות בישראל.

נטען גם כי הרפורמה המוצעת עומדת בניגוד להסכמי הסחר הבינ"ל שמדינת ישראל צד להם. ההגבלות הדרקוניות המוצעות בהצעת החוק, בהיותן מפלות לרעה את היבואנים וכפועל יוצא מכך את היצרנים הבינלאומיים לעומת השחקנים המקומיים, הן לפיכך אמצעי מגביל במישרין או בעקיפין על היבוא לישראל. הגבלות אלה הן אמצעי שווה ערך להגבלות כמותיות האסורות במסגרת הסכמי הסחר החופשי של ישראל עם מדינות רבות.

כיצד להגביר ולטפח את התחרות?

באיגוד לשכות המסחר אומרים כי יש להמשיך לצמצם רגולציה מיותרת, שהיא חסם סחר ליבוא, ולפשט רגולציה קיימת. הפחתת הרגולציה תחולל תחרות חזקה, ותוצאותיה מוכחות גם בישראל ברפורמת הקורנפלקס, בהפחתת תקנים ועוד.

נוסף על כך יש לייעל את המונופולים המוחלטים בבעלות המדינה, שממשיכים להשית עלויות יתר על המגזר העסקי בישראל עם דגש בנמלי הים. חובה שתהיה הפעלה מלאה בלתי מוגבלת בזמן של כל רציפי הנמל בישראל. אין להשאיר שום רציף שומם ובלתי מנוצל.

באשר ליצרנים מקומיים, כל השוואת עלות של מחירים שנעשית בישראל מול חו"ל צריכה להתחיל במוצרים המיוצרים בישראל, בשל היותם בעלי יתרון אל מול היבוא, בוודאי מאירופה (שכן נחסכות להם עלויות). לדוגמה, מחיר אבקת כביסה בייצור מקומי אל מול מחיר אבקת כביסה במדינות אחרות באירופה. מחירים אלו יהיו בסיס המחיר לעומת המחיר של המוצר בחו"ל.

באיגוד לשכות המסחר אומרים, כי כדי למנוע מצב שהממשלה ממסה את ההוצאות הקשורות ביבוא מוצרים לישראל, מעבר לחיובי מיסי היבוא מהערך לצורכי מכס (CIF) לערך הסחורה מנמל המוצא (FOB), יש לבטל כליל את המכס על יבוא מוצרי מזון. כיום כבר קיים מכס בשיעור של 12% על שימורי מזון. קיים שיעור גבוה יותר על גבינה, ושיעור של 40% על חלב. יש לפעול כך שהרפורמה ביבוא מוצרים תבוצע תוך הקלות ביורוקרטיות אמיתיות, ולא תוך כדי יצירת חסמים נוספים, שהלכה למעשה מסכלים את הרפורמה.