משרד החקלאות מוביל תוכנית לאומית לביטחון המזון

משרד החקלאות, בשיתוף משרדי ממשלה נוספים, מוביל את גיבוש התוכנית הלאומית לביטחון מזון של ישראל עד שנת 2050 עם יעדי ביניים לשנים 2030 ו-2040. הצעה להחלטת הממשלה בנושא תוגש על ידי שר החקלאות להצבעת הממשלה. לפי הצעת המחליטים, תגובש ותובא לאישור הממשלה תוך 180 יום תוכנית לאומית בנושא ביטחון המזון, בהובלת משרד החקלאות ובשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים. המטרה היא להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומית ואספקת מזון סדירה של מזון בריא ובר-השגה לטווחים בינוני וארוך, בכמות, באיכות, במגוון ובנגישות פיזית וכלכלית שיאפשרו אורח חיים בריא לכל האוכלוסייה בישראל, תוך קידום חקלאות, תעשיות מזון מקומיות ומערכות מזון מקיימות ומותאמות אקלים.

במסגרת ההצעה, משרד החקלאות, כמשרד אשר מוביל את המהלך, יביא לאישור של שינוי שמו של המשרד, לצורך מיקוד פעילותו בנושא, והוא ייקרא מעתה "משרד החקלאות וביטחון המזון". כדי לגבש את התוכנית יוקם צוות עבודה בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד החקלאות ובהשתתפות נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, בהם המטה לביטחון לאומי, משרד הבריאות, משרד הכלכלה והתעשייה, המשרד להגנת הסביבה, משרד השיכון והבינוי ומשרד הרווחה.

שר החקלאות, ח"כ אבי דיכטר: "מדובר במהלך חסר תקדים. משרד החקלאות מוביל תהליך של היפוך מגמה - מיבוא לייצור מקומי, מתוך מחויבות מלאה לביטחון המזון של האזרחיות והאזרחים של ישראל ולצמצום התלות של ביטחון המזון במדינות זרות. השמירה על ביטחון המזון של מדינת ישראל תתאפשר רק אם ננקוט מדיניות ארוכת טווח של טיפוח החקלאות כמשאב לאומי, נייצר חקלאות על פי פוטנציאל ייצור ולא על פי תכתיבים והגבלות, ונאפשר ודאות וכדאיות כלכלית לחקלאים."

אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות: "גיבוש תוכנית לאומית לביטחון המזון במדינת ישראל והטלת האחריות על משרד החקלאות כמשרד מתכלל, הם בשורה אסטרטגית לאזרחי מדינת ישראל. מהלך זה הוא כורח המציאות, ויבטיח לראשונה מאז תקומת מדינת ישראל את ביטחון המזון הלאומי. שינויי האקלים, משברים גאו-פוליטיים ומצבי חירום עלולים לגרום הפרעות בשרשראות האספקה ולביטחון המזון. במהלכה של מלחמת 'חרבות ברזל' אנו מתמודדים כל העת עם איומים ממשיים על ביטחון המזון של אזרחי ישראל. בכלל זה פגיעה ביכולת הייצור החקלאית, משבר אדיר בכוח אדם בחקלאות, הצהרות של מדינות כי יעצרו את היצוא לישראל וחשש ממשי לסגירת נמלי הכניסה לישראל.

"במסגרת התוכנית ייקבעו יעדי התוכנית הלאומית תוך הגדלה ממשית של ייצור המזון הגולמי בישראל בשלושת העשורים הבאים באופן מתוכנן, והתייחסות לגורמי ייצור כגון מים, קרקע, כוח אדם ומחקר ופיתוח."

להצעת ההחלטה המובאת לממשלה קדמה עבודת מטה יסודית בשיתוף גורמי המקצוע במשרדים הרלוונטיים שנועדה למצוא את הגורם הרלוונטי והמוסכם בממשלה לתכלול הנושא. את עבודת המטה הוביל היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל, והיא סוכמה בדיון בראשותו ב-20.2.2024. נקבע כי לנוכח האיומים, המגמות והאתגרים האחרונים, גוברת החשיבות לחזק את העצמאות של החקלאות והתעשייה המקומית בראייה לאומית, ויש להתניע הליך גיבוש תוכנית לאומית בהובלת משרד החקלאות, בתהליך שיתופי רב-מגזרי.

ההגדרה המקובלת של ביטחון המזון היא מצב שבו לכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות פיזית, חברתית וכלכלית לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, המתאים להעדפותיהם ולצורכיהם התזונתיים והתרבותיים, והמאפשר חיים פעילים ובריאים. הגדרה זו כוללת זמינות (כמות, איכות ומגוון המזון הזמין) ויציבות (רציפות האספקה תוך התמודדות עם סיכונים חיצוניים כגון נזקי אקלים, מלחמות, תנודות מחירים ושיבושים בייצור ובשינוע). הזמינות והיציבות נשענות על ארבעה רכיבים מרכזיים: ייצור מקומי, יבוא, מחסני חירום וניטור השינויים בייצור ובשרשרת האספקה.

במרוצת השנים האחרונות עלה לסדר היום נושא ביטחון המזון בעקבות שינויים עולמיים כגון משבר האקלים והשפעתו על הגידולים, גידול באוכלוסיית העולם ושיבושים באספקה העולמית בעקבות משבר הקורונה והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה. מגמה זו נמשכה גם בשבועות האחרונים לנוכח האתגרים שהתגלו במלחמת "חרבות ברזל", שחידדו את הצורך לבחון את הסיכונים לאספקת מזון לאוכלוסיית ישראל ולגבש כלים להתמודדות עם מצבי קיצון לטווח הארוך וברמה הלאומית. על פי נתוני משרד החקלאות, כ-60% מסך האספקה הקלורית לאוכלוסייה המקומית הוא מיבוא, ורק 40% מייצור מקומי (18% מוצרים מן החי המצריכים יבוא של דגנים להזנת בעלי החיים, 22% מוצרים צמחיים). החקלאות המקומית מספקת את מרבית המזון הטרי. עם זאת לישראל פוטנציאל רב להגדלת הייצור המקומי על בסיס הגדלת הזמינות של מי הקולחין להשקיה, בד בבד עם גידול האוכלוסייה, השקעה בחדשנות ומעבר לייצור אינטנסיבי יותר.

הנחיצות בתוכנית ביטחון מזון מתחזקת עוד יותר על רקע האירועים בשנים האחרונות ועל רקע הנתונים שאסף משרד החקלאות, שעל פיהם האספקה העולמית של מוצרים מרכזיים שאנו מייבאים ריכוזית מאוד. 12 מדינות בלבד אחראיות ל-80% מהיצוא העולמי של תפוחי אדמה ועגבניות; 11 מדינות בלבד - על 80% מייצוא מוצרי חלב; 9 מדינות בלבד מייצאות 80% מהשומשום; 8 מדינות בלבד מייצאות 80% מהחיטה וגרגירי החומוס; 6 מדינות בלבד מייצאות 80% מהאורז; 4 מדינות בלבד מייצאות 80% מהתירס ועוד.

בשעות משבר, מדינות מגבילות את היצוא. כך קרה במשבר הקורונה, כאשר 20 מדינות הגבילו את היצוא בשיא המשבר, ובמלחמת אוקראינה, 25 מדינות הגבילו את היצוא בשיא המשבר.

דוגמה נוספת היא בענף שמן הזית: ספרד אחראית על כ-50% מהייצור ומהיצוא העולמי של שמן זית. בספרד הייתה בצורת בשנתיים האחרונות, בשנת 2022 ייצור שמן הזית ירד ב-56%; בשנת 2023 הייתה התאוששות קלה אך היצוא נותר נמוך ב-50% בערך בהשוואה לכמות היצוא בשנת 2021, ובהתאמה חלה עלייה ממשית במחירים, ל-8 אירו בערך לק"ג שמן בספרד.

ריכוזיות ביצוא העולמי מגבירה את הסיכון להפרעות באספקה