אלרגיה לחלב לעומת סבילות לחלב

אלרגיה לחלב היא תגובה חיסונית לא תקינה לחלבוני חלב. זו תופעה שכיחה יותר בילדות. ילד אלרגי לחלב פרה, בדרך כלל אלרגי גם לסוגי חלב אחרים. חלק מהתינוקות אלרגיים לכל סוגי החלב, כולל חלב אם, ואז הם זקוקים לפורמולה מיוחדת, וחלק יונקים חלב אם ללא בעיה למרות האלרגיה. התגובה האלרגית מופיעה בדרך כלל זמן קצר לאחר צריכת המוצרים המכילים חלב. הטיפול - הימנעות מכל סוגי החלב ומוצריו.

הסימפטומים עשויים להיות בדרגות קושי שונות, והם כוללים אורטיקריה (סרפדת, כמו פגיעה מסרפד), נפיחות, אודם, כאבים בעור, סביב הפה, נפיחות של השפתיים, הלשון או הגרון, שיעול וקוצר נשימה, הקאות. בשלבים יותר מאוחרים עשויים להתפתח שלשול, לעיתים עם דם, כאבי בטן ועיניים דומעות. לתינוקות עשויות להיות עוויתות בבטן.

בקיצור, הבעיה לא פשוטה, ולעיתים מצריכה אשפוז. ההתקף האלרגי עלול להיהפך לשוק אנפילקטי, הגורם לחנק. שוק אנפילקטי שמקורו אלרגיה לחלב מתקרב בשכיחותו לשוק כזה מבוטנים ומאגוזים.

שיעור הסובלים מאלרגיה לחלב באוכלוסייה הכללית קטן מ-1%, ואצל ילדים מתחת לגיל 3 הוא 2%-3%. אם להורים יש חשש, אפילו קל, שלילדם יש אלרגיה לחלב, עליהם להפסיק מיד מתן חלב ומוצריו ולפנות למומחה לאלרגיות לבדיקה.

במקרים רבים האלרגיה לחלב נחלשת במרוצת השנים.

רגישות או אי-סבילות לחלב/לקטוז היא תופעה אחרת לחלוטין, שאינה תגובה אלרגית ואינה מערבת את המערכת החיסונית. לקטוז הוא סוג של סוכר שנמצא בחלב, ובמצב תקין מפורק במעי על ידי אנזים בשם לקטאז לשני סוכרים פשוטים, גלוקוז וגלקטוז. רגישות או אי-סבילות לחלב, או למעשה ללקטוז, נובעת ממחסור באנזים הלקטאז האמור.

אי סבילות ללקטוז מתפתחת בדרך כלל עם הגיל, משום שכמות הלקטאז עלולה לרדת עם השנים. ישנו מגוון דרגות של אי סבילות ללקטוז, בהתאם לכמות הלקטאז המיוצר: יש אנשים שאינם מסוגלים לצרוך חלב ומוצריו כלל וכלל, יש כאלה שיכולים לצרוך חלק ממוצרי חלב פרה בכמות קטנה, יש שמגיבים טוב יותר למוצרי חלב עיזים או כבשים, ויש כאלה שמפתחים את הסימנים רק כשהם צורכים הרבה חלב.

אי סבילות ללקטוז איננה מחלה, אך תסמיניה אינם נעימים: כאבי בטן, גזים, נפיחות בבטן, בחילות, הקאות ושלשולים. הסימנים מתפתחים בדרך כלל בין חצי שעה לשעתיים לאחר צריכת חלב או מוצריו. גורמי סיכון להופעת אי סבילות ללקטוז הם גיל, גזע, מחלות מעיים וטיפולים אונקולוגיים.

יש הסובלים מתסמינים אלו וסבורים שיש להם רגישות לחלב או ספיגה לקויה של לקטוז. אבל ייתכן שיש סיבות אחרות לתסמינים אלה, וחשוב לבדוק אותן, למשל מעי רגיז. בשל ריבוי של אבחנה עצמית לא נכונה, השכיחות האמיתית של אי-סבילות ללקטוז אינה ידועה. קיימת בדיקת מימן בנשיפה לאחר שתייה של תמיסת לקטוז סטנדרטית, שבדרך כלל נעשית על ידי רופא גסטרו.

יש יותר ויותר מוצרי חלב דלי לקטוז ונטולי לקטוז (חלב, יוגורט). גם במוצרי החלב אחוזי הלקטוז שונים. למשל, בגבינה צהובה כמעט אין לקטוז, ובקוטג' יש הרבה פחות לקטוז מאשר בגבינה לבנה. כמו כן אפשר להיעזר בתכשירים המכילים לקטאז, בנוזל או בטבליות, שאותם נוטלים לפני אכילת מוצרי החלב.

* פרופ' אולגה רז - חוקרת ומרצה בכירה במחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל