מפסולת חקלאית למהפכת אופנה בת-קיימה

בנגלדש, אחת המעצמות הגלובליות בתחום הטקסטיל, ניצבת בפני צומת אסטרטגית - המפגש בין חקלאות לאופנה עשוי להיהפך ממקור בעיה לפתרון סביבתי רחב היקף. מצד אחד, תעשיית הבגדים במדינה אחראית לפליטות מזהמות רבות, ומצד שני, המגזר החקלאי העצום מייצר יותר מ־36 מיליון טונות פסולת אורגנית מדי שנה - רובם הולכים לאיבוד.

המפתח לשילוב המהפכני הזה טמון בהמרת פסולת חקלאית לסיבי טקסטיל. כיום, כ־63% מהבדים מבוססים על סיבים סינתטיים שמקורם בדלק מאובן, ו-26% - על כותנה. לשתי האפשרויות השפעה סביבתית גבוהה. למעשה, כרבע מפליטות גזי החממה בתעשיית האופנה נובעות מהפקת חומרי גלם.

המעבר לסיבים ממקורות ביולוגיים - בעיקר משאריות גידולים - עשוי לשנות את התמונה. סיבים ממקור חקלאי עשויים לכלול סיבים סינתטיים ביולוגיים, סיבים צמחיים או סיבים תאיתיים מלאכותיים (MMCF). בדרום אסיה ובדרום־מזרח אסיה - שמשם מגיעה יותר מ-50% מאספקת הסיבים העולמית ו־63% מערך התפוקה החקלאית - קיימת הזדמנות לייצר מודל כלכלה מעגלית שיחבר בין שני הענפים.

חומרי גלם פוטנציאליים הם גזעי בננה, עלי אננס, קליפות תירס, גבעולי לוטוס, קש דגן ואפילו קשקשי דגים. אך כדי שהם ייהפכו לסיבים איכותיים נדרשת אחידות באורך, במרקם ובעמידות. תנודות אקלימיות, שונות באיכות הקרקע ותנאי אחסון, עשויים להשפיע רבות על הכמות והאיכות. גם מבחינת התחושה, הרכות והגמישות עדיין לא משתוות לאלה של הסיבים המסורתיים ומצריכות השקעה נוספת בטכנולוגיה.

בדרך כלל, רק 10 עד 20 אחוזים מהחומר היבש של עלי אננס למשל מתאימים לייצור בגדים. כדי למנוע בזבוז, יש להפנות את שארית הביומסה לדשנים אורגניים, ולוודא שהשימוש בסיבים אינו פוגע בבריאות הקרקע של החקלאים.

פרויקטים כגון "Untapped Agricultural Waste Project" ביוזמת Fashion for Good מלמדים שהתחום מתפתח ואינו מאומץ עדיין בהיקף רחב. לפי תרחישי עתיד שבחנו את הנושא, גורמי מפתח להצלחה הם מעורבות בעלי עניין והיקף הייצור. יוזמות מקומיות של קואופרטיבים חקלאיים לצד שותפויות בינלאומיות עשויות להוביל את השינוי.

הממשלות המקומיות נקראות לפתח מרכזים לאיסוף ועיבוד של פסולת חקלאית במקום לשרוף שאריות שדה. המטרה: להקים מיתקן תעשייתי עם קיבולת שנתית של חצי מיליון טונות לפירוק תאית. משרד החקלאות נדרש להקים קואופרטיבים חקלאיים־טקסטיליים ולחבר חקלאים קטנים ליצרני סיבים באמצעות פלטפורמות דיגיטליות שיאפשרו גישה למידע, לציוד ולטכנולוגיה.

לצד זאת נחוצה רגולציה גלובלית: תקני שקיפות, סימון ירוק, דרישות אחריות ליצרנים ותמריצים כלכליים למעבר מחומרים בתוליים לחומרים ממוחזרים או ממקורות מתחדשים. סוכנות בינלאומית תחת האו"ם לתחום הטקסטיל תוכל לקדם סטנדרטיזציה עולמית.

המהלך הזה אינו רק מהפכה טכנולוגית אלא שינוי תפיסתי עמוק: לראות בפסולת הזדמנות, להפוך את האופנה ממזהמת לפתרון ולמצב את בנגלדש כמובילה גלובלית באופנה בת-קיימה.

לפרטים נוספים