אחריות רפואית לגבי שימור פוריות

פסק דין מרעיש שניתן (19.12.2025) בבית משפט השלום בבת־ים, מציב אבן דרך של ממש בשאלת חובת היידוע של נשים בנוגע לשימור פוריות, ומסרטט גבולות ברורים לאחריותן של קופות החולים ורופאיהן. ההכרעה, שניתנה על ידי השופטת שרי סנדר מקובר, עוסקת בתביעתה של א', בת 44 כיום, נגד שירותי בריאות כללית, ומקורה במהלך משפטי רחב בהרבה, שהחל כתביעה קבוצתית נגד כל קופות החולים.

שורשי הפרשה נטועים בשינוי רגולטורי משנת 2010, כאשר המדינה אפשרה לראשונה לנשים להקפיא ביציות גם מסיבות שאינן רפואיות כדי לשמר את פוריותן שנים קדימה. בעקבות תיקון התקנות פורסם בשנת 2011 חוזר מטעם מנכ״ל משרד הבריאות, שבו צוין כי הושק מסלול חוקי מסובסד ומוסדר בקופות לשימור פוריות לנשים בגילים 30 עד 41.

בפועל, כך נטען, רופאי נשים, רופאי משפחה ורופאים מקצועיים אחרים מכל קופות החולים לא קיימו שיח מסודר עם הפציינטיות שלהם לגבי התקדמות הגיל ומשמעותו על רמת הפוריות, ולא הציגו להן את האפשרות להקפיא ביציות בשלב שישפר עד מאוד את סיכוייהן להרות בעתיד.

לדברי עורכת הדין עדי וייס, המסלול של שימור פוריות שלא מסיבות רפואיות נשמר לאורך שנים הרחק מעיני הציבור, לא זכה לפרסום רחב בתקשורת, ורוב הנשים בישראל כלל לא ידעו כי עומדת בפניהן אפשרות לשמר ביציות שנים קדימה.

באוגוסט 2020 הגישה עורכת הדין עדי וייס תביעה קבוצתית לבית המשפט המחוזי בלוד. התביעה איגדה 14 תובעות, שטענו שאילו היו יודעות בזמן על המסלול המוצע, היו בוחרות בו. משום שלא יודעו על קיומו, איבדו למעשה את חלון ההזדמנויות הקריטי להרות מביציותיהן, ובכך איבדו את היכולת להורות ביולוגית. התביעה הוגשה נגד כל קופות החולים בישראל.

קופות החולים התנגדו לתביעה, וטענו כי תביעות כאלה לא יכולות להתדיין כמרוכז. לטענת באי כוח קופות החולים, היות שכל נתבעת סובלת מרקע אחר ומנזקים אחרים, אי אפשר לאגד את כולן בתביעה קבוצתית אחת.

השופטת עירית כהן מבית המשפט המחוזי מרכז לוד, קיבלה את עמדת הקופות, ופסקה כי ריבוי תובעות עלול לסרבל את הדיון. היא הורתה לפצל את ההליך לתביעות פרטניות שיוגשו כל אחת לערכאה המוסמכת לכך. בעקבות ההחלטה הוגשו 14 תביעות בשם כמה תובעות באמצעות עו"ד עדי וייס לכמה בתי משפט שלום ברחבי הארץ.

מרבית קופות החולים בחרו לסיים את ההליכים בפשרות פרטניות, אך קופת החולים כללית, הגדולה בישראל, סירבה להתפשר והתעקשה לנהל את ההליך עד פסק דין.

הכרעה גורלית בבת ים

תביעתה של א', אחת התובעות נגד קופת חולים כללית, נדונה בשל מקום מגוריה בבית משפט השלום בבת־ים בפני השופטת שרי סנדר מקובר. לאחר שהתרשמה מקיומן של סתירות מהותיות בין חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים, הורתה השופטת סנדר מקובר למנות מומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת אובייקטיבית בעניינה של א'.

המומחה התבקש לבחון, על יסוד חוזר המנכ"ל, נהלי משרד הבריאות הנוגעים לחובת היידוע של מטופלים והחומר הרפואי הספציפי בתיקה של א', אם הרופאים שטיפלו בה מטעם הקופה התרשלו כאשר לא יידעו אותה על האפשרויות לשימור ביציות שעמדו לרשותה במסגרת הקופה.

בד בבד הורו ארבעה בתי משפט שלום נוספים, שניהלו תביעות מקבילות, על הקפאתן. השופטים בבתי משפט השלום, ובהם השופטים דניאל הורוביץ וסיגל דומניץ סומך, קבעו כי יש להמתין להכרעה שתינתן בבת ים כדי להימנע מפסיקות סותרות בסוגייה עקרונית אחת, והדיונים בהם עוכבו עד למתן פסק הדין בבת־ים.

ירידה בפוריות

לדברי עו"ד וייס, א', התובעת מאזור בת ים, היא רווקה כבת 44 ללא ילדים, שלאורך שנות השלושים לחייה הייתה נתונה במעקב רפואי רציף בקופת חולים כללית. כבר בשנות העשרים המאוחרות לחייה סבלה מהפרעות במחזור החודשי, ובהמשך אובחנה עם הפרעה הורמונלית הגורמת עלייה ברמת הורמון הפרולקטין. כמו כן הובחנה עם גידול קטן ושפיר בבלוטת יותרת המוח, האחראית על ויסות הורמונים בגוף.

א' טופלה תרופתית וזכתה למעקב רפואי קבוע. במרוצת השנים עלה מבדיקות הדם שנעשו לה, לרבות בדיקות המודדות את מצב השחלות, כי פוריותה לא נפגעה. ברשומות הרפואיות צוין כי היא אינה מעוניינת בהריון בטווח הקרוב, ובין השאר אף נטלה גלולות למניעת הריון.

במרוצת השנים שאלה א' את רופאיה שאלות ישירות באשר לעתיד פוריותה, ונענתה כי אין לה סיבה לדאגה. למרות שדאגותיה הוצפו אחרי שנת 2010, שבה הושק המסלול לסבסוד הקפאת ביציות בקופות החולים, לא נמסר לא' כל מידע על כך ולא התקיים עימה שיח על הקשר בין התקדמות הגיל לבין ירידה בפוריות.

רק משהגיעה לגיל 35 וחצי, בספטמבר 2016, הודיעה א' לראשונה על רצונה לנסות להרות מתרומת זרע, ואז הופנתה למומחה פריון. הפנייה התעכבה, ורק בנובמבר 2018, כשהייתה כבר כמעט בת 38, נפתח לה תיק פוריות.

בשלב זה כבר עלו בבדיקות הדם שעשתה מדדים המלמדים על ירידה ניכרת בפוריותה, ובדיקה נוספת בהמשך חיזקה את המסקנה כי מאגר הביציות שלה הצטמצם באופן חד. מאז עברה א' שני ניסיונות הזרעה ו־12 טיפולי הפריה חוץ־גופית, כולם הסתיימו בכישלון.

לאחר שהריון אחד שהושג הסתיים בשלב מוקדם, נמסר לה כי סיכוייה ללדת מביציותיה קלושים, וכי עליה לשקול תרומת ביצית.

אילוסטרציה

חוות דעת סותרות

במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל בבית המשפט השלום בבת ים, הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות סותרות. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של פרופ' ציון בן רפאל, אשר קבע כי חוזר המנכ"ל הוא הוראה מחייבת, ולפיכך היה על רופאי הקופה ליידע את מטופלותיהם על האפשרות להקפיא ביציות. לדבריו, רופאיה של א' היו אמורים להבהיר לה כי סיכוייה להרות מביציות שיוקפאו בגיל צעיר גבוהים מאוד. מנגד, מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת מאת פרופ' משה פייגין, שטען כי חוזר המנכ"ל לא מטיל חובת גילוי יזומה מצד רופאי הקופה, שכן לא מדובר בפרקטיקה רפואית מקובלת.

בשל הפערים התהומיים בין הצדדים, מינתה השופטת את פרופ' אריאל רבל כמומחה מטעם בית המשפט, שחוות דעתו נהפכה לעוגן שעליו נשענה פסיקתה לבסוף.

פרופ' רבל קבע, כי מרגע שניתנה האפשרות מטעם הקופה להקפיא ביציות משיקולי גיל, קמה לרופאים בקהילה חובה מקצועית ליידע נשים רלוונטיות בדבר האפשרות הזו. הוא הדגיש כי נשים בגילים 30 עד 35 שאינן מתכננות הריון מצויות בצומת קריטי, וכי במקרה של התובעת, אילו הוצג בפניה המידע בזמן, סיכוייה להשיג הריון מביציות מוקפאות היו יותר מ־90%. מנגד, בשל מצבה כיום, סיכוייה להרות מביציותיה שלה שואפים לאפס. לדבריו, מסירת מידע אינה המלצה טיפולית כפויה אלא תנאי למימוש אוטונומיית המטופלת.

התערבות בפרטיות או רפואה מונעת?

במשך שמיעת הראיות העידה התובעת על חוויית הטיפול ועל תחושת ההחמצה. מטעם קופת החולים העידה נציגת הנהלה, אך הקופה נמנעה מלזמן לעדות את הרופאים שטיפלו בא'.

השופטת סנדר מקובר קבעה, כי הדבר מהווה מחדל, ומחדל זה יוצר נזק ראייתי הפועל לחובת קופת החולים. בפסק דינה פירטה השופטת מדוע כוחה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט עדיפה על פני עדות כללית של נציגת הקופה.

בפסק דינה פסקה השופטת כי קופת חולים כללית התרשלה בכך שלא יידעה את התובעת על האפשרות העומדת בפניה לשימור פוריותה. השופטת קבעה כי חובת הגילוי אינה נובעת רק מחוזר המנכ"ל עצמו אלא גם מעקרונות יסוד של אתיקה רפואית ומהזכות של מטופלת לקבל מידע מהותי לצורך קבלת החלטות על גופה.

השופטת דחתה את טענת באי כוח קופת החולים, שטענו כי מתן ייעוץ שכזה הוא התערבות בלתי רצויה בפרטיות. לעניין זה קבעה השופטת, כי ירידה בפוריות משתייכת לרפואה מונעת ועל כן היא מחייבת שיח והסבר.

בכתב הגנתה טענה קופת החולים, כי גם אם נפל פגם בהתנהלותה, חלק מהאחריות מוטל על התובעת עצמה, משום שלטענתה היא השתהתה מאוד בפנייה לרופא פריון ולא פעלה בזמן לבירור מצבה.

השופטת דחתה את הטענות האלו, וקבעה כי ההתעכבות של א' בפנייה למומחה פריון נבעה, בחלקה לפחות, מכך שלא קיבלה מידע מלא וברור על משמעות הגיל לפוריות ועל האפשרויות שעמדו בפניה בזמן אמת. השופטת הוסיפה כי לא מדובר בנזק תיאורטי או הסתברותי בלבד אלא בפגיעה ממשית ובלתי הפיכה ביכולתה של א' להרות מביציותיה שלה.

מעבר לנזק לפוריותה, הוכרה פגיעה ממשית באוטונומיה של התובעת, בשלילת האפשרות ממנה לבחור בזמן אמת אם לשמר את פוריותה. בית המשפט התייחס להוצאות טיפולי הפוריות בעבר ובעתיד, למשמעות האישית והמשפטית של הצורך בתרומת ביצית, לכאב ולסבל ולפגיעה בסיכויי הורות ביולוגית, תוך מתן משקל גם לשיקולי מדיניות של הרתעה והכוונת התנהלות מערכתית.

השופטת פסקה כי על קופ"ח כללית לפצות את התובעת על מלוא נזקיה בסך כולל של כ־890 אלף שקלים. בסיום פסק דינה ציינה השופטת, כי ההכרעה חורגת מעניינה האישי של התובעת. נקבע כי רופאים בקהילה מחויבים מעתה בשיח יזום ומודע עם נשים בגיל הרלוונטי על אפשרות שימור פוריות, וכי קופות החולים אינן יכולות להסתתר מאחורי ניסוחים פורמליים או טענות של יעילות דיונית.

צפוי גל של תביעות

לדברי עורכת הדין עדי וייס שייצגה את א' ומייצגת תובעות נוספות במקרים דומים, הכרעת בית המשפט צפויה להשפיע במידה רבה לא רק על תביעות התלויות ועומדות במקרים דומים, אלא עשויה לעורר גל של תביעות דומות מצד נשים במצבה של א', שמצאו את עצמן ללא יכולת להביא ילדים ביולוגיים. לדבריה, רבות מהן היו ודאי פונות להקפאת ביציות אילו ידעו על האפשרות לשמר פוריות, דבר אשר היה פתוח בפניהן אך לדאבונן הוסתר מהן.

לדבריה, הכרעת בית המשפט נוגעת בשאלות העקרוניות ביותר לגבי כל התופעה. השופטת, בפסק דין חשוב ואמיץ, הכריעה בשאלת אחריות הצוות הרפואי בקופה, וקבעה כללים ברורים באשר לחובת הגילוי של רופאי הקופה, הפרתה, קיומה של רשלנות בפעולה זו וקשר סיבתי בין אי־היידוע של התובעת לגבי מצבה וזכויותיה לבין פגיעה בסיכוייה להורות ביולוגית. זו בשורה של ממש לכל ציבור הנשים במדינת ישראל.

עוד אמרה, כי המתנת בתי המשפט עצמה להכרעת השופטת סנדר מקובר, משקפת את ההתאמה של כל המקרים האלו למסגרת של תביעה קבוצתית. בימים אלה שוקדת עו"ד וייס על תביעה קבוצתית שתאגד מטופלות שלא יודעו במועד לגבי דבר זכויותיהן להקפאת ביציות ונפגעו מכך.

עו"ד עדי וייס www.adiw-law.co.il עוסקת בתביעות רשלנות רפואית, בעיקר בשל רשלנות רפואית בהיריון ובלידה.