תביעת המיליונים בשל מותו של עידן אוחיון ז"ל

כמעט שנתיים לאחר שכוכב הרשת עידן אוחיון ז"ל הלך לעולמו בגיל 29, הוגש כתב הגנה בתביעת המיליונים שהגישה משפחתו של אוחיון נגד המרכז הרפואי ברזילי ומשרד הבריאות שמפעיל אותו. בתביעה, שהוגשה בדצמבר האחרון לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד, טוענת עו"ד דיקלה ואנונו, המייצגת את משפחת המנוח, כי מותו של אוחיון ז"ל ניתן למניעה, והתרשלות הצוות הרפואי בבי"ח ברזילי מנעה ממנו שנים ארוכות של קריירה מרשימה, שאותה פיתח בחייו הקצרים.

אוחיון ז"ל היה משפיען רשת ידוע שכיכב בטיקטוק, בפייסבוק, ביוטיוב ובאינסטגרם ברמה הארצית והבינלאומית. שני חשבונות הטיקטוק שהפעיל זכו למאות אלפי עוקבים ולמיליוני צפיות מגולשים מרחבי העולם.

אוחיון השתתף במספר תוכניות ריאליטי, היה חתום על הסכם שיתוף פעולה עם חברת סמסונג ולוהק לתוכנית דוקו-ריאליטי של הוט - "יוצר התוכן של ישראל". על פי הנטען בתביעה, היה צפוי לו עתיד מזהיר אילו לא היה מסיים את חייו באורח טרגי ומיותר.

כיממה וחצי לפני מותו, ב-5 בספטמבר 2022, הגיע אוחיון ז"ל לבי"ח ברזילי כשהוא מתקשה ללכת וסובל מקוצר נשימה ממשי ומסטורציה נמוכה מאוד. על פי התביעה, בקשתו לקבל מיטה סורבה, והוא נדרש ללכת ברגל כ-70 מטרים עד למיון הפנימי.

לדברי עו"ד ואנונו, לאחר יותר משלוש שעות שבהן שהה במיון, הוא הועבר לטיפול במחלקה הפנימית. בפועל, בשל מצבו, הוא היה צריך להיות מועבר למחלקת טיפול נמרץ.

על פי הרשומה הרפואית, במחלקה נלקחו ממנו מדדים שהראו רמות גבוהות מאוד של 'חמצת הדם' - תופעה שבה מתרחשת עלייה חריגה ברמת ה-CO₂ בדם בשל בעיה בריאותית כלשהי. במחלקה סברו שהמצב נובע ממחלת COPD שבה לקה עקב היותו מעשן כבד, וכן מקושי בפינוי CO₂ מהגוף, הטיפוסית להשמנת יתר חולנית קיצונית (BMI מעל 40).

הוא טופל בביפאפ כדי לאוורר את דמו, אך לאחר ניסיון של כרבע שעה, הוא נשבר וסירב להמשיך בטיפול בגלל פחדים קלסטרופוביים. הוא חובר לעניבת חמצן, וערכי הסטורציה שלו לאחר מספר שעות עלו ל-97.

בשל סירובו לטיפול בביפאפ, ביקשה האחות להעבירו למחלקה מוגברת (מחלקת טיפול נמרץ), אך סורבה בגלל חוסר מקום במחלקה. הוא הועבר למחלקה הפנימית.

ביממה שבה שהה אוחיון ז"ל במחלקה הפנימית הוסיף מצבו להידרדר. על פי הנטען, הוא התקשה להסתדר עם מסכת ההנשמה (BIPAP) שהושמה על פניו בשל היותו קלסטרופובי. כל תחנוניהם של אימו ואחיו להעבירו למחלקת טיפול נמרץ ולהנשימו, נתקלו בסירוב.

בשעות הבוקר המוקדמות של 7 בספטמבר 2022, הוא נמצא מת במיטתו על ידי הצוות הרפואי.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של פרופ' אורן פרוכטר, מנהל מחלקת ריאות וטיפול נמרץ נשימתי במרכז הרפואי וולפסון, שקבע כי מדובר במקרה מוות בר-מניעה של גבר צעיר כבן 29, שהגיע לבית החולים בשל מצוקה נשימתית, שלא מצאה מענה הולם ומקצועי במהלך אשפוזו, והסתיימה במותו בטרם עת.

לדברי פרופ' פרוכטר, בשל אי-הצלחתו של אוחיון להתמיד בחבישת מסכת ה-BIPAP, היה על הרופאים לפנות מייד לגורם הממונה בבית החולים ולגורמי האתיקה כדי לאפשר להם לבצע הנשמה מלאכותית, ולו לזמן קצר, ולא לסמוך על שיקול דעתו של החולה שהיה במצב נשימתי קשה, בהכרה ירודה וכשנשקפה סכנה חמורה לחייו.

בסיכום חוות דעתו קבע פרופ' פרוכטר, כי באי מתן טיפול מתאים, חרצו הרופאים את גורלו של אוחיון ז"ל, ומותו, עקב חוסר הטיפול במצבו הקריטי, היה צפוי בבחינת הכתובת שעל הקיר.

בכתב ההגנה שהגיש לאחרונה המרכז הרפואי ברזילי, מוכחשות כל טענות התביעה, ובין השאר נטען, כי אוחיון סירב לקבל את הטיפול הרפואי שהוצע לו. לפיכך "מותו המצער נגרם בשל אשמתו המלאה או בשל אשם תורם."

לכתב ההגנה צורפו שתי חוות דעת רפואיות: של פרופ' פנחס הלפרן, מומחה ברפואה דחופה, הרדמה וטיפול נמרץ, ושל פרופ' יורם לבוא, מומחה לרפואה פנימית, אימונולוגיה, אלרגיה ומחלות מפרקים.

פרופ' הלפרן קבע בחוות דעתו, כי אוחיון היה איש צעיר שסבל מהשמנת יתר והיה מעשן כבד. הוא לא שיתף פעולה עם הטיפול הרפואי שנזקק לו (ירידה במשקל והורדת שומני דם). לטענתו, בניגוד לקביעת מומחה התביעה, אוחיון היה בהכרה מלאה, ואין כל בסיס עובדתי לטענה שלא היה במלוא חושיו. לפיכך, לדבריו, הקביעה של פרופ' פרוכטר, שלפיה היה צריך לכנס את ועדת האתיקה ולכפות על אוחיון הנשמה פולשנית בניגוד לרצונו, אינה רלוונטית.

"היה מדובר באדם צעיר, בהכרה מלאה, עם היסטוריה של סירוב לטיפולים רפואיים שהוצעו לו, כתפיסת עולמו. בתיעוד הרפואי יש תיעוד מפורט מאוד של ניסיונות חוזרים ונשנים מצד הרופאים והאחיות לשכנע את המנוח להסכים להנשמה לא פולשנית, שהייתה הטיפול הנכון בעבורו", דברי פרופ' הלפרן.

גם לטענת התביעה על התרשלות עקב אי פינוי לטיפול נמרץ בשל חוסר מקום התייחס פרופ' הלפרן בחוות דעתו. לדבריו, כמומחה בטיפול נמרץ, שקיבל חולים רבים ממחלקות פנימיות וגם דחה חולים רבים מפאת חוסר מקום ביחידה, ידוע לו כי מדובר בבעיה קשה. עם זאת, לדבריו, טענת התביעה שלפיה הנורמה בישראל היא להעביר חולה כזה לטיפול נמרץ, אינה נכונה.

פרופ' הלפרן סיכם את חוות דעתו בקביעה, כי אוחיון טופל באופן מקצועי וסביר במהלך אשפוזו הקצר בברזילי, כי מותו המצער היה לא צפוי, וכי הרופאים והאחיות לא חרגו מהפרקטיקה הרפואית המקובלת.

המומחה השני מטעם ההגנה, פרופ' לבוא, לא התייחס בחוות דעתו לטענות שהעלתה התביעה אלא רק למחלות הרקע שמהן סבל אוחיון, שלדבריו בעלות השלכה ממשית על תוחלת חייו הקצרה.

לדברי פרופ' לבוא, שתי הבעיות העיקריות שמהן סבל אוחיון ברמת חומרה קיצונית הן השמנת יתר "בדרגת חומרה שאין כדוגמתה" ועישון כבד. "שתי בעיות אלה, קל וחומר כשהן בחומרה קיצונית, גורמות לקיצור ניכר של תוחלת החיים", דברי פרופ' לבוא. "החולה עישן לפחות משנת 2007 שתי חפיסות ביום. מדובר בעישון כבד ביותר. הצירוף של השמנה קיצונית עם עישון כבד הוא הרסני ביותר, וכל מחלה מעצימה את המחלה האחרת."

בסיכום חוות דעתו קבע פרופ' לבוא, כי להערכתו תוחלת החיים של אוחיון במועד האירוע, ללא קשר לאירוע או לטענות התביעה, הייתה מקוצרת בשיעור של 50 אחוז. "במועד הנ"ל היה החולה בן 29. התוחלת של כל הגברים בישראל בגיל זה היא 52 שנים נוספות, ומכאן שבגין הקיצור הייתה אז תוחלתו 26 שנים בלבד", דברי פרופ' לבוא.

עו"ד דיקלה ואנונו, המייצגת בתביעה את משפחת אוחיון, מסרה בתגובה לכתב ההגנה: "אני דוחה את טענות כתב ההגנה מכל וכל. לדברי פרופ' הלפרן, אוחיון היה ערני ובהכרה, אך אין זה נכון. הוא היה בהכרה ירודה בשל קוצר נשימה קיצוני. כמו כן לטענת בית החולים, אוחיון סירב לחבוש את מסכת החמצן (BIPAP), ושברשומות שלהם עצמם מצוין מפורשות שהוא היה קלסטרופובי. על בית החולים הייתה מוטלת החובה להרדימו ולהנשימו במחלקת טיפול נמרץ, ובכך למנוע את מותו המיותר בטרם עת."

בעקבות הגשת כתב ההגנה הגישה עו"ד ואנונו חוות דעת רפואית משלימה המבארת את טענות התביעה, שגם אותה ערך פרופ' אורן פרוכטר. בתחילת חוות דעתו המשלימה מתייחס פרופ' פרוכטר לחובות האתיות שנושאים רופאים גם במקרים שבהם מטופלים אינם משתפים פעולה עם הטיפול ואינם ממלאים אחר הנחיות או המלצות.

לדבריו, על פי הקוד האתי המוטל על רופאים בארץ ובעולם, חובתו של רופא לטפל כמיטב יכולתו בכל מטופל, וכאשר זה מסרב לקבל טיפול שעשוי לשפר מאוד את מצבו, קל וחומר להציל את חייו, הרופא רשאי, בהתניות מסוימות, להעניק לו טיפול גם נגד רצונו. טיפול כפוי תלוי בנסיבות המקרה, ובהן דחיפות הטיפול וכשירות המטופל להבין את מצבו ולתקשר את רצונותיו.

בכל מקרה, נטען בחוות הדעת, הייתה פתוחה הדרך בפני הצוות הרפואי לכפות על המטופל הנשמה בהרדמה, וזאת לאחר קבלת אישור מוועדת האתיקה, במקרה שהמנוח מגלה התנגדות להנשמה מלאכותית.

פרופ' פרוכטר מתייחס בחוות הדעת גם למאפיינים רבים בתופעת חמצת הדם ולהשפעותיה על מצבו המנטלי והפיזי של המטופל. הוא מביא מחקרים שמלמדים שחמצת הדם משפיעה על לחץ תוך-גולגולתי ומפעילה במקרים של החמרה תסמינים הדומים לתסמינים שמהם סובלים מטופלים עם גידול בראשם.

בחוות דעתו קובע פרופ' פרוכטר, שגם אם נדמה שאדם במצב שכזה נמצא בהכרה, אין זה אומר שהוא כשיר לקבל החלטות על גורלו, משום שעלייה ברמות ה-CO₂ בדם עלולה להכניס אדם למצב של בלבול וטשטוש גמורים, ויכולת השיפוט שלו נפגעת מאוד. על כן שגו בבית החולים ברזילי כשאר לא התעקשו להרדים ולהנשים את אוחיון ז"ל חרף התנגדותו.

עוד קובע פרופ' פרוכטר, כי בשל מצבו הייחודי של המנוח (BMI מעל 40) הוא פיתח סבילות גבוהה מהנורמה לערכים גבוהים של CO₂ בדם. התופעה הזו ידועה בשם חמצת נשימתית חדה-על-כרונית. מה שגרם לו להגיע לבית החולים היה התקף שגרם לעלייה נוספת ברמת ה-CO₂, שעברה את סף סבילותו.

לדבריו, בבי"ח ברזילי לא התייחסו למצבו המסוכן, והקביעה של המומחים מטעם בית החולים כאילו מותו לא היה צפוי, רק מלמדת על הטיפול הרשלני בו. הספרות הרפואית קובעת, כי אפשר בהחלט למות מחמצת הדם אם היא לא מאובחנת ומטופלת כיאות.

כמו כן מציין פרופ' פרוכטר, כי חלק מהטיפולים שניתנו למטופל נעשו בניגוד לספרות הרפואית ורק החמירו את מצבו. כך למשל הוא טופל בחמצן עד למצב של סטורציה בשיעור של 97-95 אחוזים.

לדברי פרופ' פרוכטר, רמות גבוהות של חמצן בדם עלולות דווקא לגרום תופעה נגדית, של הפחתת קצב פינוי ה-CO₂ מהדם, ועקב כך עלייה נוספת ברמת ה-CO₂ בדם. למעשה, בפעולה זו, הצוות הרפואי רק החמיר את חמצת הדם של המנוח ולא אוורר את דמו. לדבריו, על הצוות הרפואי היה להגיע לרמת סטורציה של 90 אחוזים, ואז לחדול מטיפול בחמצן.

עוד טוען פרופ' פרוכטר, כי היה על הצוות לפנות את המטופל למחלקה מוגברת, להרדימו ולהנשימו. לדבריו, אין רק מחלקה אחת כזו בבית החולים ברזילי, ובהחלט היה אפשר להעבירו למחלקות מוגברות אחרות בבית החולים וכך להציל את חייו.

כמו כן פרופ' פרוכטר מתייחס לחישוב קיצור תוחלת החיים של המנוח, וטוען כי היא שגויה לחלוטין. לדבריו, המומחים מטעם ברזילי צירפו את קיצור תוחלת החיים הממוצעת הנובעת מהשמנת יתר חולנית קיצונית אל קיצור תוחלת החיים הממוצעת כתוצאה מעישון כבד. אלא שאי אפשר פשוט לחבר אריתמטית בין שני הנתונים משום שקיימת חפיפה גדולה ביניהם. כל אחת מהתופעות מגבירה את הפגיעה במערכת הלב ובמערכת הדם, ומכאן חל עיקר קיצור החיים. על כן קיימת חפיפה רבה בין שני הנתונים. בפועל, קיצור תוחלת החיים במקרים כאלה הוא פחות בהרבה מ-50%.

התביעה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד, ובה מבקשת עו"ד דיקלה ואנונו, כי בית המשפט יורה למשרד הבריאות לפצות את המשפחה בסכום של לפחות 2.5 מיליון שקלים. זאת בשל הרשלנות הקשה של הצוות הרפואי בבי"ח ברזילי ובשל העתיד המזהיר של אוחיון ז"ל, שנגדע עקב הטיפול בו.

עו"ד דיקלה ואנונו עוסקת בתביעות רשלנות רפואית ובמיצוי זכויות רפואיות מול חברות ביטוח, קופות חולים וביטוח לאומי.