פֶּה מפיק מרגליות

במערכת החינוך, בתחומים לקויות למידה, הפרעת קשב ופעלתנות יתר, מכירים היטב את המושג "אימפולסיביות". אבחון של הפרעת קשב וריכוז ופעלתנות יתר, שכיח היום מאוד בקרב ילדים וגם מבוגרים, גם אם אינם מאובחנים. בדרך כלל למאובחנים יש חסך בכישורים ניהוליים (מקבץ כישורים ומיומנויות שמקשה עליהם להתנהל בשוטף), והאימפולסיביות שלהם באה לידי ביטוי בקושי לווסת דחפים ולשלוט עליהם.

לא רק מאובחנים בלקויות למידה נוטים לבצע פעולות אימפולסיביות, שביטוי אחד שלהן הוא פליטות פה. פליטות פה מתקיימות גם בעולם העבודה ועשויות להשפיע על קידום אדם לתפקידי ניהול. בתקשורת בינאישית, הן עשויות לשנות את האינטראקציות בין עובד לעובד או בין מנהל לעובד ואף בין מנהל למנהל, ולעשותן בלתי נעימות. כמו כן הן עלולות להביא להשפעות רחבות יותר כגון עזיבת עובד את מקום העבודה ולעיתים אך לגרום לתביעות משפטיות.

שלמה המלך כתב לפני יותר מ-3,000 שנה "מוות וחיים ביד לשון" (משלי י"ח/21) וכן "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כ"א/23). בדורות האחרונים הוכח שוב ושוב, שאי-שמירה על האזהרות האלו, של החכם באדם, עלולה להביא לתוצאות חמורות וטרגיות, בהן אבדן חיי אדם.

מעשים שהיו

לפני יותר מ-100 שנים, ב-16 בינואר 1917, שלח שר החוץ הגרמני, ארתור צימרמן, מברק מוצפן לממשלת מקסיקו, והציע לה להיכנס למלחמה נגד ארצות הברית כדי לכבוש שטחים שהיו בעבר בבעלות מקסיקו. הוא גם הבטיח סיוע כלכלי נדיב.

הימים היו ימי הקיפאון הגדול במלחמת העולם הראשונה. מעצמות אירופה נלחמות זו בזו, החזיתות היו תקועות, מיליוני חיילים נהרגו. ארה"ב נשארה ניטרלית. גרמניה החליטה להכריז על מלחמת צוללות בלתי מוגבלת כדי לפגוע קשה בבריטניה, להטיל עליה מצור ימי שכולל אוכל וכל אספקה אחרת, לשבור את הקיפאון ולנצח במלחמה.

הגרמנים חששו שאם יתקפו גם אוניות סוחר אמריקניות, תכריז ארה"ב מלחמה. לכן ביקש צימרמן להמריץ את מקסיקו להכריז מלחמה על ארה"ב, בתקווה שזו תירתע ממלחמה בשתי חזיתות בו בזמן: נגד מקסיקו ונגד גרמניה.

צימרמן טעה. הוא הורה בפליטת פה לשלוח את המברק דרך אתר טלגרף אזרחי. המודיעין הבריטי לכד את המברק, פענח אותו והעביר את "מברק צימרמן" לנשיא ארה"ב וודרו וילסון. הנשיא ורוב העם הזדעזעו. ארה"ב הכריזה מלחמה על גרמניה, והביאה לניצחון בעלות הברית.

כעבור 31 שנה, ביוני 1948, הורה ראש הממשלה של ישראל דוד בן גוריון לצה"ל הצעיר לירות על האונייה אלטלנה של האצ"ל, שהגיעה לחוף תל אביב עם מאות לוחמים ונשק רב. בן גוריון חשד שהאצ"ל, שלא היה אז חלק מצה"ל, מתכונן להכריז מרד ומלחמת אזרחים. עובדתית, זה לא היה נכון, אך צה"ל קיבל פקודה, מילא אותה, ירה והרג יותר מעשרה לוחמי אצ"ל. כדי להצדיק את הפעולה כינה בן גוריון את הנשק היורה "התותח הקדוש", כאילו היה כלי של בית המקדש. הייתה זו פליטת פה איומה: ראש הממשלה הצדיק ושיבח ירי של יהודים על יהודים בתוך מלחמת קיום נגד צבאות ערב! עורך מעריב תקף את הביטוי, וכמוהו רבים אחרים. פליטת הפה של בן גוריון הביאה (עם גורמים אחרים) לשנים של איבה ומחלוקת בתוך העם.

כעבור כ-30 שנה נוספות ניצחו מנחם בגין ומפלגתו בבחירות, ובגין נבחר לראש הממשלה. ראש הממשלה הטרי היה זהיר הרבה יותר בלשונו מהמנהיג של ימי הקמת המדינה. בגין הסביר פעם: "כל זמן שהייתי חבר כנסת ומנהיג מפלגה, דיברתי בעל פה ולא ניסחתי נאומים בכתב. ביום שבו נכנסתי ללשכת ראש הממשלה, החלטתי לשנות את התנהגותי: מעתה, לכל מילה לא זהירה שאומר יש משמעות מדינית, צבאית או כלכלית. לכן עליי להיזהר בלשוני."

ואכן, מאותו יום כתב מראש את כל נאומיו ובדק כל מילה. רבים שמו לב שראש הממשלה אינו מדבר בעל פה כמנהגו, אלא קורא מן הכתב. הדבר חסך פליטות פה שהיו עלולות לעורר בעיות וצרות. מבחינה זו נחשב בגין לראש ממשלה זהיר ומחושב. ואכן, לא זכורים מקרים שבהם היו לו פליטות פה.

ב-13 באוקטובר אשתקד, חודש לאחר פטירתה של המלכה אליזבת, הגיעה ראשת ממשלת בריטניה (אז), ליז טראס, לביקור רשמי בארמון בקינגהאם. היא נכנסה בכבוד לחדרו של המלך, קדה קידה, ואמרה: "הוד מלכותך, נעים לראות אותך שוב." להפתעת כולם הגיב המלך: "חזרת שוב?" טראס הנבוכה ניסתה ליישר את ההדורים ואמרה: "זה עונג גדול להיות כאן." המלך הגיב: "אוי ואבוי!" הכול שודר בשידור ישיר בטלוויזיה ועורר שאלות נוקבות. דוברי הארמון, כדרכם ברוב המקרים, לא הגיבו וקיוו שלא יהיו פליטות פה נוספות.

פליטת פה כתובה

פליטת פה היא מושג שמלמד על התבטאות מילולית שנאמרה בעל פה, לעיתים בשל חוסר תשומת לב, אך אפשר גם להרחיב את היריעה להקלטת הודעה ב-whatsApp למשל או לכתיבת הודעה.

אם תגובה אימפולסיבית הבאה לידי ביטוי בהקלדה של הודעת טקסט אישית או בקבוצה, או בכתיבת הודעת דואר אלקטרוני או בהקלדת תגובה ברשת חברתית, נכנסות לקטגוריה הרחבה של "פליטת פה", עולה השאלה: מה מותר ומה אסור לכתוב ב-whatsApp?

השאלה נשאלה במיזם הדיגיטלי ללימוד פרקטיקה, ורוב בעלי התפקידים הבכירים ענו שידם של האנשים היום "קלה על ההדק". לא כדאי לכתוב דברים אישיים, וגם אם האדם נסער, עליו להירגע, ולהגיב בשלב מאוחר יותר. לא לרכל - זה לא תורם. כן אפשר לכתוב עובדות ולשתף בתחושות של הוקרת תודה, בדרך מכבדת.

לסיכום, במקומות עבודה לא מומלץ להיות אימפולסיביים. אם אתם אנשים אימפולסיביים ביסודכם, מומלץ לנסות לסגל הרגל ולפני מתן תגובה לעצור ולספור בלב עד עשר. רק אז להגיב. נסו לאפיין את המצבים שמביאים אתכם לתגובה אימפולסיבית, השתדלו לדחות סיפוקים באופן כללי. כך אולי תוכלו למתן את התגובות האימפולסיביות ולשפר את יכולת קבלת ההחלטות שלכם באמצעות לימוד מתודות להפיכת קבלת ההחלטה ממקום רגשי למקום מושכל.

עו"ד שרון הר זהב, כותבת מאמר הדעה, מפתחת מיזם פלטפורמת לימוד דיגיטלית בתחום התעסוקה והעסקים ללימוד פרקטיקות ניהוליות, פרקטיקות ארגוניות ומיומנויות בעולם העבודה, שמועבר על ידי מנהלים בכירים במשק הישראלי לפיתוח עובדים ומנהלים, מקבוצת אל הנכס. sharonharzahav@gmail.com