אחת התופעות המוכרות והמדוברות ביותר של השנים האחרונות היא הופעת כלי תחבורה חדשים שהולכים וממלאים את הרחובות בערים הגדולות. גם בתל אביב, למשל, ההתפשטות המסיבית של אופניים וקורקינטים חשמליים כבר שינתה את פני העיר, וזו התאימה את עצמה עם פריסת שבילי אופניים חדשים לאורכה ולרוחבה. לכך אפשר להוסיף את הרכבת הקלה שנבנית כמעט בכל מקום ומשנה גם היא את תוואי העיר, את מערכי המכוניות והאופניים השיתופיים כמו אוטותל או תל אופן, ואת הקורקינטים הזרוקים בעיר. את כל אלה משלימה המגמה הברורה של הפחתת כמות המכוניות בעיר - אם בסגירת רחובות ואם בחקיקת אגרת גודש. בקרוב נוכל לדבר כבר על מכוניות אוטונומיות ועל תנועת רובוטים או רחפנים לצורכי משלוחים, ואם נרחיק מעט הלאה - גם על רכבות פנאומטיות ומוניות אוויריות.
אלא שכל אותם אמצעי תחבורה חדשים, על שלל היתרונות שהם מביאים עמם, מייצרים גם בעיות חדשות שדורשות פתרונות והיערכות חדשה. במאמר למגזין האינטרנטי פלנטיצן, מספק טוד ליטמן סקירה של ספרו "אמצעי ניוד חדשים - תכנון חכם לטכנולוגיות תחבורה חדשות", מונה דרכי התמודדות עם 12 טכנולוגיות חדשות.
דרכי הניוד שליטמן מתייחס אליהן הן:
- התניידות פעילה: הליכה, רכיבה על אופניים וקורקינטים, כולל קורקינטים חשמליים במהירות נמוכה.
- כלי תחבורה שיתופיים: השכרת מכוניות, אופניים וקורקינטים.
- מיקרו-טרנזיט: שירותי ניוד שמניידים פרטים וקבוצות קטנות, כמו מוניות למשל.
- כלי רכב חשמליים: מקורקינטים ועד אוטובוסים.
- רכבים אוטונומיים: כלי רכב שנוסעים ללא נהג.
- תחבורה ציבורית חדשנית: חידושים שמשפרים את הנסיעה בתחבורה הציבורית בהיבט של נוחות, בטיחות ומהירות.
- ניוד כשירות: אפליקציות שמשלבות ניווט ושירותי ניוד.
- עבודה ממרחק: אמצעי טלקום שמחליפים את ההגעה הפיזית למשרד.
- נתיבי מנהרות ורכבות פנאומטיות.
- חדשנות אווירית: רחפנים, כלי סילון.
- תעדוף ניוד: מערכת תמחור שנותנת עדיפות לפי הערך הציבורי של אמצעי הניוד.
- ניהול לוגיסטי: שירותי משלוחים משולבים.
כאשר אנו רוצים לנסות ולהעריך מה צפוי לקרות עם אמצעי ניוד כזה או אחר, יש נקודות אחדות שכדאי לתת עליהן את הדעת. ראשית, טכנולוגיות ניוד נוטות לחלחל לאט יותר מטכנולוגיות של תחומים אחרים - כמו מחשבים או מכשירים דיגיטליים - שכן הן תלויות בסוגיות של בטיחות, עלויותיהן גבוהות בהרבה והן מצריכות התאמה תשתיתית.
חוויית המשתמש לא תמיד זוכה להתייחסות מספקת, הגם שקשה להניח הנחות לגביה עד שלא מנסים את הדבר עצמו - למשל, רכבת פנאומטית אולי נשמעת כמו רעיון מלהיב, אבל איך באמת מרגישים הנוסעים בתוך קפסולה אטומה שמאיצה ומאטה בפתאומיות?
יש לתת את הדעת לאופן שבו אמצעי ניוד משפיע על גורמים אחרים בסביבה. כמו למשל קורקינטים ואופניים חשמליים, שבעיני החוק אינם שונים ממקביליהם הלא מחושמלים אך בפועל אחראים על מספר רב של תאונות דרכים ופציעות של הולכי רגל. המחבר מביא דוגמה מעניינת שקשורה למכונית האוטונומית: הקלות הרבה שבתפעול המכונית עלול להגדיל את השימוש השוטף בה, ומנקודת מבט חברתית-סביבתית מוטב להגביל את השימוש במכוניות, גם כאשר הן פועלות על חשמל. הפתרון כאן טמון בקביעת מדיניות ממשלתית נכונה וחקיקה מותאמת.
לתכנון יש חשיבות רבה - ההחלטה הפרטית להשתמש באמצעי ניוד כזה או אחר טומנת בחובה את הציפייה שהתנאים הסביבתיים מאפשרים את השימוש הזה; שיש די נתיבים ייעודיים לו, ושקיימות אפשרויות להטעין אותו באנרגיה. מנגד, הציבור תובע כי רשויות החוק יפקחו ויבקרו את אמצעי הניוד - את מידת הפגיעה שלהם בסביבתם, ומידת זיהום האוויר וזיהום הרעש שהן מחוללות.
כמה נתיבי תחבורה צריך להקדיש למכוניות אוטונומיות? הרי רוחב הכביש מוגבל. או מה אם בעלי רכבים אוטונומיים יעדיפו להמשיך לשייט עם רכבם ברחבי העיר כדי לחסוך עלויות חנייה? הרי השיוט אינו מונע מהם לנצל את הזמן לכל עניין שימצאו לנכון. כך יוצא שהשימוש ברכבים האוטונומיים יוצר עומס מוגבר על הכביש. כל הנושאים האלה דורשים התייחסות ושיקול דעת. סביר להניח שהשאלות האלה יוסיפו ללוות אותנו בשנים הבאות, עם השתרשותן של דרכי ניוד חדשות.
