רגולציית גריטה חדשה מאיימת על אופנועים
האיחוד האירופי מקדם שינוי של ממש בתקנות סוף חיי רכב (ELV). מה שעשוי להיראות כהתפתחות סביבתית חיובית, עשוי דווקא לאיים על תרבות האופנועים באירופה.
לפי ההצעה, בעתיד גם על אופנועים יחולו אותן מגבלות מחמירות שעד כה חלו רק על מכוניות, מסחריות ומשאיות. זה כולל הגבלות מחמירות על מיחזור, איסוף סוללות והטלת אחריות מורחבת על היצרנים.
ברמת ההגדרה, סוף חיי הרכב הוא מונח המתאר כלי רכב שהגיעו לסוף חיי השירות שלהם ואינם כשירים עוד לשימוש בדרכים. במסגרת רגולציות סביבתיות באירופה, ELV נוגעות גם לחקיקה שנועדה להבטיח פירוק ומיחזור של כלי רכב לאחר סיום שימושם, וכן טיפול סביבתי נכון בהם, תוך צמצום זיהום והפחתת פסולת.
הסכנה העיקרית לרוכבי אופנועים ובעליהם קשורה להתעלמות של הגישה החדשה מהמאפיינים הייחודיים לענף האופנועים. רוכבים, אספנים ובוני אופנועים ביתיים מקיימים מסורת ותרבות של תחזוקה, שיפוץ ושימוש חוזר עשורים רבים. זה בדיוק מה שהמחוקק שואף לקדם. לפי נתוני פדרציית רוכבי האופנועים באירופה (FEMA), יותר מ־60% מחלקי האופנועים באירופה ממוחזרים ונעשה בהם שימוש חוזר - פי ארבעה מאשר ענף הרכב.
מעבר לכך, אופנועים צורכים פחות חומרי גלם מלכתחילה: פחות מתכת, פחות פלסטיק ופחות צבע מזהם. הם זקוקים לפחות אנרגיה לייצור ומחזיקים מעמד עשרות שנים, עם תחזוקה קלה. אלא שלפי ההצעה, אופנוע בן 30 שאינו כשיר לכביש, גם אם הוא פרויקט שיקום או אספנות נדיר, עשוי להיחשב לפסולת ולהיות מחויב גריטה.
הצעת החוק בגרסתה הנוכחית אינה כוללת החרגות לאופנועים קלסיים, לדגמים בעלי חשיבות היסטורית או לכלי רכב שנמצאים בתהליך שיפוץ. אפילו מסחר בחלקי חילוף של אופנועים שאינם פעילים ייפגע מהמגבלות החדשות. בשם רגולציה אחידה מדי עלולים להימחות עולם שלם של תחזוקה בת־קיימה, עבודת יד קהילתית וחופש תחזוקה אישי.
פדרציית FEMA קוראת לרוכבים לפנות לנבחרי הציבור ולדרוש חקיקה הגיונית ומתחשבת: אופנועים פרטיים לא ייכללו בתקנות, הבהרה של המושג "סוף חיי רכב" והכרה בזכותם של בעלי אופנועים לקבוע מתי רכבם הגיע לסיום דרכו במקום להשאיר זאת להחלטת פקידים. כל עוד לא ייעשו התאמות, יש חשש אמיתי שאופנועים טובים ייגרסו לשווא, וקהילת הרוכבים תאלץ לשלם את המחיר.
