נשים בשטח
מישל לואיס מארצות הברית משלבת כמה עיסוקים: מרוצים של 150 ק"מ באופנוע שטח, טיפוס הרים וגידול של שלושה ילדים. היא גם חברה במועדון "נשים יוצאות לרכוב"
רכיבת שטח נחשבת תחום גברי, אבל בשנים האחרונות נכנסות אליו נשים רבות, וקבוצות קטנות אך מסורות של רוכבות כבר כובשות את השבילים שנים רבות. בארצות הברית העניין מתחיל להיהפך לתנועה של ממש.
בייבס רייד אאוט (Babes Ride Out), נשים יוצאות לרכוב, הוא אירוע מחנאות ורכיבת שטח שהתחיל ב-2013 משתי נשים שארגנו סופשבוע של מחנאות ורכיבת אופנועים. הן צירפו כמה חברות, והתברר שנשים רבות חיפשו בדיוק את זה. השמועה על סוף השבוע המתוכנן עברה מפה לאוזן, וכשהן הגיעו לנקודת המפגש, היו שם כ-50 אופנועים, כולם של נשים שבאו לראות במה מדובר. אותו סוף השבוע היה כל כך מוצלח, שהוא הביא ליצירתה של קהילה קטנה חדשה, שהחליטה להפוך את ההפנינג לאירוע שנתי וליצור מסורת.
הקהילה הקטנה תפסה תאוצה, וכיום יש לה אירועים במקומות רבים בארצות הברית. משתתפות בהם עד כ-1,800 רוכבות, והכניסה לגברים אסורה בהחלט. האירוע סובב סביב רכיבת שטח, ואתרי המחנאות נבחרים בסמיכות לאזור רכיבה מאתגר ויפה שמתאים למתחילות ולמתקדמות כאחת. בערבים יש בידור - קריוקי, בר משקאות, מסיבות ושלל פינוקים. ביום נעזרים במפת שבילים ובוחרים מסלול מתאים. האירוע הוא הנדבך המרכזי של הקהילה, שחברות בה ככל הנראה עשרות אלפי רוכבות, והוא מספק השראה לנשים נוספות.
הסיפור של מישל לואיס
בבלוג של אתר בייבס רייד אאוט מרואיינות חברות ייחודיות בקהילה כדי להראות מה הד.נ.א. שמרכיב את התנועה הזו. אחת מהרוכבות האלו היא מישל לואיס, אישה מיוחדת במינה המשלבת טיפוס הרים, מרוצים של 150 ק"מ באופנוע שטח וגידול של שני ילדים ותינוקת. היא הייתה בת 16 בפעם הראשונה שעלתה על אופנוע שטח. "אי אפשר לומר שממש רכבתי על האופנוע", היא אומרת. "ברגע שעליתי עליו נכנסתי לווילי, ואז איבדתי שליטה ושיגרתי אותו קדימה. בשנות העשרים שלי התנסיתי פה ושם ברכיבת שטח, אבל בעיקר רכבתי על ההארלי שלי. לא באמת נכנסתי לרכיבת השטח עד שהייתי בת 31 והילד הראשון שלי נולד.
"ג'סטין, בעלי, היה בקטע של אופנועי שטח, ואחרי הלידה ממש צללתי פנימה לתחום. זה היה משהו שיכולנו לעשות כמשפחה. יצאנו למחנאות ועשינו תורות - אחד רוכב ואחד שומר על הילד. כעבור זמן מה פגשנו אנשים נהדרים שעזרו עם הילדים, ולי ולבעלי התאפשר לרכוב יחד. אימי וחמותי גרו קרוב, כך שיכולנו מדי פעם לצאת לרכיבות ליום שלם או ללכת לתחרויות יחד. במבט לאחור, רכיבות השטח היו מעין תרפיה לאחר ההיריון. זה היה משהו שלי, שאיתגר אותי נפשית וגופנית, וזה היה כיף אדיר."
מסלול אהוב?
"אני אוהבת בעיקר רכיבות ביער. תמיד אפשר למצוא אתגרים מהנים. מסלול צר ופתלתל, עליות ומורדות תלולים, חציית נחלים, עצים נפולים שאפשר לקפוץ עליהם, והנוף המהמם."
איך במרוצים?
"כמו רוב הדברים, אני לא אוהבת לצפות מהצד. כשהייתי בהיריון צפיתי בבעלי מתחרה, אבל מייד אחרי ההיריון נרשמתי להתחרות. העמידה על קו הזינוק מפחידה, ואני לא חושבת שזה ייעלם אי פעם. אני יושבת שם ורק מקווה שהאופנוע יתניע. אני מתחרה בשטח, כך שרוב הזמן אורך המרוצים 160-70 ק"מ בתוואי שטח מאתגר. הגעה לקו הסיום מתגמלת מאוד. אני אוהבת את זה כי רוב הזמן אני רוכבת עם בעלי, אבל כשאני לבד אני צריכה להבין איך לפלס את דרכי בשטח בכוחות עצמי. זה ממש מחזק אותך כרוכב מבחינה מנטלית ופיזית."
התרסקויות מעניינות?
"בטח. באחד המסעות הייתי באכסנייה באיידהו, ובאחד השבילים הייתה לי תקלה והצפתי את המנוע. אחרי שניסיתי כל דבר אפשרי כדי להתניע, בעלי נאלץ לגרור את האופנוע. נשמע פשוט? אל תשכחו שהיינו באמצע היער. השבילים צרים ואי אפשר ללכת צד בצד. אז קשרנו את האופנוע שלי ל-KTM 300 XCW שלו, והוא נאלץ למשוך אותי במעלה גבעה תלולה מאוד, דרך שורשים וסלעים. אחר כך היינו צריכים לרדת את אותה גבעה ולחצות ערוץ נחל כדי להגיע לכביש. במהלך המסע הגענו לפנייה חדה בצלע הגבעה שלא אפשרה מעבר של שני אופנועים קשורים יחד, ואני נפלתי במורד הגבעה וגררתי את בעלי איתי. אם חשבתם שקשה להעלות אופנוע אחד במעלה הגבעה - נסו שניים! כל המסע היה כ-30 ק"מ, שזה נצח בתנאי שטח כאלה. אם אתם רוצים לבחון את הנישואים שלכם, תרכבו קשורים זה לזה!"
אופנוע מועדף?
"בחרתי באופנוע KTM 150 xcw tpi. תוואי השטח המועדף עליי הוא שבילים צרים במסלולי יערות. ל-150 יש מספיק כוח בשביל להעביר אותי דרך מכשולים ומעליהם, ובו בזמן הוא קל ונוח לתמרון."
טיפים לציוד?
"חשובה התאמה טובה. אם לא נוח לך עם הציוד מחוץ לאופנוע, מה יקרה בנסיעה ארוכה? אני לובשת מגני ברכים, כך שהמכנסיים יצטרכו להתאים מעליהם. אני גם לא רוצה להיראות כאילו הילד שלי הלביש אותי, אז בוחרת משהו שחור ולבן, אולי עם קצת צבע. במרוצת השנים השקעתי רבות בציוד המתאים ביותר לדרישות השטח ומזג האוויר ובמה שמגיע לגוף שלי."
הילדים רוכבים?
"היום שבו הבן שלי עלה על אופנוע ה-50 סמ"ק שלו היה בו בזמן מדהים ומבעית. דמיינתי את היום הזה מהרגע שבו נולד. הילדים שלי נדלקו על אופנועי שטח מההתחלה. עם כל האהבה שלי לרכיבה, זה מרגש אף יותר לנסוע עם הילדים ולראות אותם מתפתחים."
מסר לרוכבות חדשות?
"אל תחשבו! לפחות תנסו, אף פעם לא מאוחר מדי. אם אין לכן עם מי לרכוב, תצטרפו לקבוצות רכיבה או תנסו למצוא אירועים מתאימים. קהילת רוכבי השטח היא הקהילה התומכת ביותר שנתקלתי בה. תלבשו ציוד מתאים, אתן לא תרצו להיות מושבתות עקב פציעה שהיה אפשר למנוע. וחשוב מאוד להתאמן כמה שיותר, למרות הקושי. רק ככה משתפרים."
את מצטיירת כמו אימא מוטורית.
"חשבתי שאצטרך לוותר על הרבה כשאיהפך לאימא, וכך אכן קרה. דברים כגון שינה, ארוחות חמות ופרטיות נעלמו מחיי. אבל לא צריך לוותר על התשוקות, המטרות והכיף. כן, זה מאתגר להיות אימא רוכבת. עצם ההגעה לאופנוע מצריכה תכנון והכנות רבים. זה קשה, אבל ככל שיש ניסיון רב יותר, הדברים האלה נעשים קלים יותר.
"אני יודעת שהילדים שלי תמיד צופים בי, שאני נותנת להם דוגמה בזה שאני עושה משהו שאני אוהבת. נכון, הם רואים אותי נופלת ונפצעת לפעמים, אבל הם תמיד רואים אותי קמה. בגלל שאני אופנוענית, הילדים שלי נחשפו לקהילה שאוהבת אותם ממש כמוני. החיים של האימא המוטורית הכי טובים, ואני לא יכולה לחכות שהילדה הקטנה שלי תתחיל לרכוב ותנצח את האחים הגדולים שלה."
