למה מזלגות הפוכים נפוצים כל כך?

המושג "מזלגות הפוכים" עלול לבלבל חובבי אופנועים מתחילים. כששומעים את ההגדרה הזאת, עולות כמה שאלות. למה דווקא מזלגות הפוכים? ואם הם הפוכים, למה אי אפשר למקם אותם נכון? ואם הם מתוכננים להיות במצב הפוך, אולי זאת ההגדרה הנכונה? השאלות האלו מעלות כמה טענות טובות, אז נתחיל בהתחלה.

מזלגות הידרוליים טלסקופיים הופיעו באבזור הטכני של אופנועים משנת 1935. הדגם הראשון שהציג לעולם את הפיתוח היה R17 של BMW. כל רגל של המזלג מורכבת משני חלקים - צינור תומך דק, בדרך כלל מצופה בכרום, המתחבר לצינור גדול יותר. כשהאופנוע נתקל בהפרעה על הכביש, הצינור התומך נכנס לתוך הצינור עם ההיקף הגדול יותר וסופג חלק מהפגיעה מהכביש. כך ההד והרטט מגיעים לחלקים אחרים של האופנוע ולרוכב כשהם כבר מוחלשים במידה רבה.

מזלגות טלסקופיים הותקנו בדרך כלל באופן שמיקם את הצינורות הדקים למעלה ואת הצינורות הבסיסיים למטה. הטכנולוגיה הזאת המשיכה בהצלחה רבה עד שנת 1984. באותה שנה השיק יצרן האופנועים הגרמני KTM את אופנוע השטח 495 MX עם מזלג הפוך ראשון. במערכת שלו הצינורות הותקנו הפוך - צינור גדול וזז למעלה, ותומכות דקות למטה.

הפיתוח החדש נהפך לסטנדרט טכנולוגי. המחשבה מאחורי השינוי הייתה פשוטה: לשפר את העמידות והקשיחות של הכלי הדו-גלגלי. בתנאי רכיבה אמיתיים, מזלגות טלסקופיים ניתנים לעוצמות וללחצים חיצוניים שמנסים לעקם את הצינורות. המבנה ההפוך מאפשר לשני חלקי הצינורות להתחבר באופן חלק יותר ברגע שהאופנוע פונה או בולם.

עברו כמה שנים, והקונספט התרחב לאופנועי כביש. למיטב ידיעתנו, אופנוע הכביש הראשון עם מזלגות הפוכים היה קוואסאקי ZXR400 H1 (Kawasaki ZXR400 H1) שהושק בשנת 1989. סוזוקי השיקה דגם עם מזלגות הפוכים כעבור שנה (Suzuki GSX-R750L). ככל שהזמן עבר, מזלגות הפוכים נהיו נפוצים יותר בתחום, ובעיקר בדגמים ספורטיביים. באמצע שנות האלפיים, כמעט כל אופנוע עם נפח של 600 סמ"ק ויותר התבסס על מזלגות הפוכים.

יש כמובן כמה דגמים יוצאים מן הכלל. לדוגמה, היוצרים של טריומף בונוויל או רויאל אנפילד אינטרספטור (Triumph Bonneville, Royal Enfield Interceptor) מעדיפים להתקין מזלגות מסורתיים. היצרנים מסבירים שמאמצי הייצור וההתקנה של מזלגות רגילים חסכונית יותר.

לפרטים נוספים