תערוכת אוכל נע: תרבות אוכל מקומית על ציר הזמן

אוכל אשכנזי חסר טעם; גברים אוכלים בשר; נשים אוכלות סלט וכל התל אביבים טבעוניים. אוכל מפריד או מחבר בין אנשים; מייצר סטראוטיפים או מקבץ אנשים סביב לשולחן; חומרי הגלם, טעם, אופני בישול ומיתוסים הנלחשים סביב השולחן הם ערכים תרבותיים שמשקפים ויוצרים את החברה האוכלת. כך פעולת הבישול והאכילה הופכת את כולנו לשותפים פעילים ביצירה הכלל־אנושית של תרבות אוכל.

איך מדובבים ארוחה בת 3,000 אלפים שנה? התערוכה אוכל נע, שבה משתתפים 22 יוצרים ויוצרות, נעה על ציר זמן בין עבר להווה במחשבות על העתיד. העבודות בתערוכה הן פירות של תהליך שיתופי, שבמסגרתו נפגשו האומנים עם ארכיאולוגים וחוקרות, והעמיקו בממצאים, בטכניקות ובמחשבות על תרבות האוכל במרחב המקומי על ציר הזמן. התערוכה היא הזמנה פתוחה לשבת סביב שולחן האוכל ולדבר על אוכל כמופע תרבותי, מחומרי הגלם שמרכיבים אותו ועד המיתוסים שממסגרים אותו; מהצורך הקיומי בו ועד לזהויות שהוא מבנה. מזון למחשבה.

אוצרת: נגה אליאש-זלמנוביץ'.

המוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן, אשדוד. נעילה: אפריל 2024.

בין העבודות המוצגות בתערוכה:

הצילום 'ארוחת ערב' של האומנית עינת עריף גלנטי מתאר טבע דומם על פי כללי ז'אנר ציורי טבע דומם הולנדיים. הקומפוזיציה, זווית התיאור, מקור האור ומערכת היחסים בין החפצים, אמורים לספר על תרבות שפע לצד היותה בת חלוף. את האובייקטים המסורתיים מחליפים חפצים שנפלטו ונאספו על ידי האומנית מהים התיכון: בקבוק מיץ מפלסטיק מחליף את בקבוק היין; במקום ארוחה עשירה - תאווה לעיניים - ישנו גיבוב של קשים וחוטים; את זר הפרחים המפואר מחליף פקק עם שאריות של זרדים מלאכותיים. פריטים אלו שנדלו ממעמקי הים, מעלים לפני השטח את התהייה על ממצא ארכאולוגי עתידי שדרכו יחקרו את העידן הנוכחי.

עינת עריף גלנטי, Debris 2020

עבודתו של אלון רוטמן, 'שיפודי אירופה', היא צומת דרכים שבה נפגשים בשר משפודיות ומסעדות מזרחיות ומזלג, שהגיע לארץ מאירופה הקלסית. טכניקת בישול 'על האש' מגלמת מאפיינים היסטוריים תרבותיים: את ראשית תרבות האוכל האנושית כחֶברה ציידת, הניזונה מן החי באמצעות ביות האש; את הקרבת הקורבן הפולחני; ואת סיפורה של החברה הישראלית המהגרת, המנסה לגבש את זהותה בסביבה רב־לאומית וקיבוץ גלויות של מזרח ומערב.

אלון רוטמן, שיפודי אירופה

עבודתה של עדן חברוני מפגישה בין מיתוסים פלשתיים לכלי הגשה אירופים מערביים. 'צפחת חלב' הוא כלי נסך מדומיין לדמות האלה הגדולה, האחראית לשפע ופריון. ההשראה לעבודה זו היא שני מקורות היסטוריים חומריים. האחד צפחות פלשתיות שעוצבו עם פטמה משני צדי הכלי, שתי ידיות וצוואר, ועוטרו בפסים אדומים - בדומה לצפחת מתערוכת הקבע במוזאון. השני הוא כלי להגשת חלב בדמות חזה של מארי אנטואנט שעיצב המעצב ז'אן ז'אק לגרנה (ממפעל הפורצלן Sèvres) בסוף המאה ה־18.

עדן חברוני, צפחת חלב

עבודתה של המעצבת עירית שר, 'יְהוֹשֻׁעועית', משלבת בין טכניקה קרמית ידנית קדומה למחשבה מחויכת על מזון הענקים, דריה של אשדוד הקדומה, כפי שמתוארים במקרא: "וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיַּכְרֵת אֶת-הָעֲנָקִים... לֹא-נוֹתַר עֲנָקִים, בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. רַק, בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ." (יהושע יא, כא.)

עירית שר, יהושעעיות

צילומיו של דן פרץ, 'פרג אופיום' ו'גד השדה', מחברים בין מסורת הצילום הבוטני ההיסטורי לבין ממצאים מהמעבדה לבוטניקה ארכאולוגית באוניברסיטת בר אילן. הצילום מתמקד במורשת הביולוגית אשר הותירו 600 שנות התרבות הפלשתית בישראל, ואשר אותותיה ניכרים עד היום, ומזמינה את הצופה להשתהות מול ייחודו של האובייקט הבוטני בטבעו הדומם.

דן פרץ, גד השדה ופרג האופיום

בתערוכה מוצגים גם שאלות מאוסף האמן משה שק, תוצרים של ארכיאולוגיה ניסויית שנעשו על ידי ליה טרמר מאוניברסיטת אריאל בשומרון והדפסות תלת-ממד ממעבדת החפירות בתל צפית, אוניברסיטת בר אילן, בהנהלת פרופ' אהרון מאיר.

משתתפות ומשתתפים: ענבר אפרתי, אביגיל איבגניה ארונסון, רועי בן יהודה, אופיר דנינו, אופיר הללי, עדן חברוני, ליה טרמר, אביה חיימי, נילי מוזר, שרון מורו, ג'סיקה עזיזה, עינת עריף גלנטי, ארם עמיר פונדק, טל פרגר גלילי, אנה פרומצ'נקו, דן פרץ, נעה צ'רנחובסקי, שחר קדם, נדיה עדינה רוז, קרן רוזן, אלון רוטמן, משה שק, עירית שר.

המוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן, אשדוד. נעילה: אפריל 2024. ימים ושעות פתיחה: ראשון, שלישי, רביעי וחמישי, 9:00 עד 16:00, שני, 9:00 עד 20:00, שישי ושבת, 10:30 עד 13:30. מחיר כניסה: 30-15 ש"ח.