טכנולוגיה להסרת מלח ממי השקיה

המחסור במים מתוקים משפיע על המגזר החקלאי, לפיכך השקיה במים מליחים במקום מתוקים היא שיטה מקובלת. אלא שמליחות המים היא מקור למספר בעיות בחקלאות. באזורים רבים בישראל מליחות המים גבוהה, וגורמת להפחתה בקצב הגידול של הצמח ולירידה בתנובת הגידולים עקב הצטברות מלחים בבית השורשים. נוסף על כך מי השקיה עם מליחות גבוהה מחלחלים בקרקע וגורמים להמלחתה ולירידה בפוריות שלה.

הפתרון המקובל להורדת מליחות המים הוא הוצאת מלחים בעזרת ממברנה של אוסמוזה הפוכה (RO), אך בשיטה זו מוציאים את כל היונים מהמים, גם אלו החיוניים לצמח.

מחקר שנעשה באוניברסיטת אריאל מציע פיתוח של מערכת ממברנלית כדי לתכנן ספיקת מים גבוהה להשקיה עם מליחות נמוכה והחזרת היונים החיוניים למים המותפלים. המערכת המוצעת במחקר זה משלבת שני סוגי ממברנות (RO וננו-פילטרציה NF) המאפשרות מצד אחד מעבר של מים הכוללים מרכיבים שאינם חיוניים לצמח (כלוריד ונתרן), ומצד שני מונעת מעבר של המרכיבים החיוניים לצמח (סידן ומגנזיום).

השילוב (NF עם RO) עתיד ליצור מי השקיה המורכבים ממעט מאוד כלוריד ונתרן (20% רכז NF) ועשירים בסידן ומגנזיום (80% תסנין של RO). תצורה זו נבדקה במודל מתמטי ובניסוי בשטח, ונמצאה עדיפה על שילובים אחרים, עם התאמה גבוהה בין תוצאות המודל המתמטי לתוצאות בשטח.

בהשקיית גידול חקלאי של פלפלים אדומים מהערבה ובתנאי השטח של הערבה, עם ארבעה סוגים של איכויות מים (מי ערבה, מי NF, מי ברז ומים של מערכת NF בשילוב עם RO), ההשקיה עם מים של המערכת המשולבת (NF עם RO) היא הטובה ביותר לפי מספר פרמטרים. השקיה זו נתנה את הכמות והמשקל הגדולים ביותר של הפרי, וכן את רמת הבשלות הגדולה ביותר. מבין ארבעת סוגי האיכויות של מי ההשקיה, גם מי הערבה נתנו תוצאות טובות, אך באופן לא מובהק.

הטכנולוגיה פורסמה בכתבי עת מקצועיים והוצגה בחמישה כנסים. החוקרים: אולגה טרנפולסקי, שותפה לעריכת הניסויים במסגרת עבודת התזה לתואר שני, המחלקה להנדסה כימית באוניברסיטת אריאל, ד"ר בני לב, מרצה בפקולטה להנדסה, המחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל. ד"ר לב מומחה בשיטות ובמערכות לטיפול בפסולת והפיכתן למוצרים בעלי ערך.

צילום: דוברות אוניברסיטת אריאל