צמחי מרפא וירידה במשקל

השמנה היא מגיפה עולמית, ששכיחותה הולכת ועולה. על פי ארגון הבריאות העולמי, השמנה היא מצב שבו ישנה הצטברות עודפת או לא תקינה של רקמת השומן, שמהווה סיכון בריאותי. הסיכון מתבטא בעלייה בסיכון לחלות במגוון מחלות כרוניות כגון סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם וסוגי סרטן מסוימים.

השמנה נחשבת מחלה. אחד מהסיכונים וההשפעות הפיזיולוגיות של השמנה הוא תנגודת לאינסולין. איברים מסוימים מאבדים את רגישותם להורמון האינסולין, המאפשר כניסת גלוקוז לתא. במצב שבו מתקיימת תנגודת לאינסולין, גלוקוז לא יכול להיכנס לתאים ורמתו בדם עולה. בד בבד הלבלב מתאמץ ומייצר כמויות גדולות יותר של אינסולין, בניסיון לשפר ולהוריד את רמת הסוכר בדם. המצב עלול לגרום לתשישות הלבלב, לירידה ברמת פעילותו, ובהמשך - לסוכרת.

ניהול אורח חיים למניעת השמנה או טיפול בה כולל צריכה והוצאה מאוזנת של קלוריות, פעילות גופנית ואף טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. שימוש בתוספי מזון וצמחים נפוץ למגוון מטרות, בהן ירידה במשקל. אבל האם השימוש יעיל? ומנגד, האם הוא עלול להזיק?

נעשו מחקרים מדעיים על צמחי מרפא נפוצים בשימוש - קינמון, קפצין, פלפל שחור וכורכומין, השפעתם על ירידה במשקל ובטיחות השימוש בהם. ירידה במשקל נבדקה במגוון היבטים: מנגנונים, השפעה על פעילות התאים ומודלים בבעלי חיים ובבני אדם.

קינמון

ישנם כ-250 מינים. הנפוץ ביותר הוא C.verum הנקרא גם C.zeylanicum ו-C.cassia. מלבד השימוש בו כתבלין, קינמון משמש ברפואה המסורתית לטיפול בבעיות מערכת העיכול כגון שלשולים, דלקת פרקים שגרונית, זיהום חיידקי וסוכרת סוג 2.

צמח הקינמון מכיל מספר רכיבים פעילים בעלי פעילות ביולוגית. הוא אנטי מיקרוביאלי, אנטי דלקתי ומעכב חלוקת תא. קינמון נבדק אף כטיפול אפשרי בהשמנה. בניסויים בתאים נמצא, שלרכיבים בקינמון יש מספר השפעות על מטבוליזם הגלוקוז ופעילות האינסולין: אקטיבציה של הרצפטור לאינסולין, המשפרת את רגישות התא לאינסולין ומעודדת כניסת גלוקוז לתא והפחתה בהפרשת גרלין (הורמון הרעב).

בניסויים בבעלי חיים נמצא, שלקינמון יש תפקיד בשיפור הרגישות לאינסולין, מניעת עמידות לאינסולין סוכרת והשמנה. ניסויים בבני אדם הראו שלקינמון יש יכולת לשפר הומיאוסטאזיס של גלוקוז ורגישות לאינסולין הן באנשים בריאים והן בחולי סוכרת. הדבר בא לידי ביטוי בירידה ברמות הסוכר בצום ובירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר HgA1C. בחלק מהמחקרים נצפתה ירידה בהיקפי הגוף וירידה במשקל.

קפצין

קפצין, בשמו המדעי 8-methyl-N- vanillyl-6-nonenamide, הוא המרכיב הפעיל בפלפל צ'ילי, המוכר בשל תחושת הגירוי והבעירה שהוא גורם במגע ברקמות, אך הוא ידוע גם בשל סגולותיו הרפואיות הרבות: נוגד דלקת, נוגד חמצון, אנטי מיקרוביאלי ונוגד סרטן. במחקרים עלה שקפצין עשוי להיות גורם המונע השמנה וסוכרת. בתאים בתרבית נמצא שקפצין משרה אפופטוזיס ומונע התמיינות של תאי שומן צעירים.

בחולדות סוכרתיות נמצא שקפצין מוריד משקל גוף ומשפר מדדי סוכר. על בני אדם קפצין משפיע במספר דרכים. בניסויים אפידמיולוגיים נצפו שיעורי השמנה נמוכים יותר באוכלוסיות שצרכו קפצין כחלק מהתפריט היומיומי.

מדוע? האם אנשים האוכלים חריף, אוכלים פחות? האם הם מבזבזים יותר אנרגיה? ואם כן, איך? האם הם נעים שבעים מהר יותר? או אוגרים פחות שומן? נמצא שקפצין משפיע על מאזן הקלוריות בגוף במגוון מסלולים.

קפצין מעלה את הפרשת ההורמון GLP-1 (הורמון הניתן כטיפול תרופתי לחולי סוכרת ולאחרונה אף כטיפול לעודף המשקל). הורמון זה מופרש מהמעי כתגובה למזון, משרה שובע, מגביר הפרשת אינסולין ומקושר לירידה במשקל. בב בבד קפצין מוריד את רמות הגרלין (הורמון הרעב) ומקטין את תחושת התיאבון. באמצעות הפעלת מערכת העצבים הסימפטטית, קפצין גורם לירידה בצריכה הקלורית ולעלייה בהוצאת אנרגיה.

גברים ונשים שקיבלו קפסולת קפצין צרכו באופן מובהק פחות קלוריות בהשוואה לקבוצת הביקורת. בצריכה יומית של 2.0 מיליגרם קפצין בקרב צעירים, נצפה הבדל מובהק בהוצאה האנרגטית הבסיסית REE - Resting Energy Expenditure.

ככל שחוקרים יותר את הקפצין, מגלים מנגנונים נוספים שבהם הוא פועל ומסייע לירידה במשקל. לדוגמה, הוא מסייע בחמצון חומצות שומן בקרב מטופלים בעודף משקל שהיו בתהליך ירידה במשקל.

המנגנון המרתק ביותר הוא הפיכת רקמת שומן רגילה (לבנה) לרקמת שומן חומה. לרקמת שומן חומה יש פעילות אנרגטית מוגברת, הצורכת ויוצרת חום (מבזבזת קלוריות). באמצעות מנגנון שעדיין לא ברור, נוכחות קפצין בחלל הפה מאקטבת את רקמת השומן החומה, וייתכן שאף מסייעת ליצירתה/הפיכת שומן לבן לחום.

תופעה נוספת היא הזעה. מדוע מזיעים כשאוכלים צ'ילי? הקפצין נקשר לרצפטור בשם TRPV1 ומפעיל אותו. קולטן זה מופעל כאשר טמפרטורת הגוף עולה, ואחד מתפקידיו הוא לקרר את הגוף באמצעות הזעה, תהליך הצורך (מבזבז) אנרגיה. קפצין מפעיל את הקולטן ובכך גורם ההזעה.

אם כן הוספת צ'ילי לתפריט עשויה לסייע למאזן קלורי ולתרום לשמירה על המשקל.

פלפל שחור

פלפל שחור שייך למשפחת ה-Piperaceae, הכוללת יותר מ-1,000 מינים בתפוצה נרחבת. התבלין מיוצר על ידי בישול קצר וייבוש הפירות. גם לפלפל ישנן מגוון סגולות רפואיות: הוא אנטי מיקרוביאלי, נוגד חמצון, נוגד דלקת, מונע חלוקת תאים ובעל רכיבים המשפיעים על מערכת העצבים. ברמת התא, בתרבית תאים הוא משפיע על תרמוגנזה, בקרת אנרגיה, הצטברות של ליפידים, רגישות לאינסולין וכניסת גלוקוז לתא בכמה מסלולים.

בבעלי חיים פלפל שחור גורם לאפקט אנטי גליקמי ומונע השמנה. רוב הניסויים בבני אדם בדקו מגוון תרכובות צמחיות, הכוללות פלפל, קפצין, קרניטין וסיבים. נמצא שהתערובת מגבירה את תחושת השובע לטווח הקצר. בטווח הארוך היא מורידה עמידות לאינסולין, מורידה תיאבון, מעודדת עלייה בהורמוני המעי (המגבירים תחושת שובע) ועלייה בהורמוני בלוטת התריס. מתן התערובת לנשים לאחר תהליך ירידה במשקל הקטינה את העלייה במשקל בסיום התהליך.

כורכומין

כורכומין שייך למשפחת הג'ינג'ר. ברפואת איורוודה הוא ידוע כצמח מרפא לאסטמה, הקאות, סוכרת ומגוון מחלות כרוניות. בתרבית תאים הכורכומין משפיע על ביטוי גנים הקשורים בחלוקת תאי שומן. כמו כן הוא משמש גורם נוגד חמצון ואנטי דלקתי.

בבעלי חיים נמצא שלתרכובות פנוליות הנמצאות בכורכומין יש השפעה מטיבה על השמנה, כולל משקל גוף נמוך, מסת שומן נמוכה ורמת טריגליצרידים נמוכה. ההשפעה נגרמת מעלייה ברמת ההוצאה האנרגטית.

בבני אדם נמצא שצריכה של 1,000-600 מיליגרם כורכומין ביום למשך 8-4 שבועות, גרמה לירידה בציטוקינים פרו-דלקתיים (אותם ציטוקינים מ"סערת הציטוקינים" העלולה להתרחש בגלל הידבקות בנגיף קורונה) כגון IL-6, TNF-a ומדד דלקתי CRP. נחקרו כמה מסלולים הגורמים לירידה במדדי דלקת. לגבי ירידה במשקל, לא נמצאה השפעה של כורכומין על משקל הגוף במחקרים אלו.

סיכום

מגוון התרכובות הפעילות הקיימות בצמחים, עשויות לשמש כלי נוסף במאגר הכלים המשמשים לניהול משקל תקין. לגבי חלק מהמרכיבים, המסלולים שבהם הם משפיעים ידועים, ובחלקם המנגנון נחקר עדיין. בחלק מהמחקרים ההשפעה נצפתה רק בצריכה של כמות גדולה של התבלין. אך מכיוון שלא נצפו נזקים או תופעות לוואי, אפשר בהחלט לפלפל את הארוחות ביותר טעמים, ריחות וחריפות, או בקיצור – תבלינים. הוסיפו טעם לחיים, וגם בריאות.

* ד"ר חגית סאלם, המחלקה למדעי התזונה אוניברסיטת אריאל

מבוסס על סקירה (www.ffhdj.com) של צוות חוקרות מהמחלקה למדעי התזונה: ד"ר ורד קאופמן שריקי, ד"ר שירי שרף דגן, ד"ר חגית סאלם, ד"ר אביגיל נברו ופרופ' מונה בועז.