בזבוז מזון בישראל

מחקר ראשון מסוגו בישראל מאגד את כל המידע הקיים על בזבוז מזון בישראל. המחקר מציג את הנתונים הבעייתיים של בזבוז המזון ומציע מודלים אפשריים לצמצום התופעה בקרב כל אחד מהגורמים לה, החל ביצרנים ובמגדלים וכלה במשקי הבתים. הנתונים הבינלאומיים מלמדים על בזבוז ואובדן של מזון בשווי טריליון דולר בשנה בעולם ועל עלויות סביבתיות עקיפות בשווי זהה מדי שנה בגלל נזקים סביבתיים.

לדברי מיכל ביטרמן, מנכ"לית ומייסדת ארגון The Natural Step ישראל שביצע את המחקר, העבודה עליו נמשכה חודשים ארוכים, והוא מרכז מידע ונתונים שאמורים להזהיר הן את הציבור הרחב והן את הרגולטור וראשי המשק. "בזבוז מזון הוא בעיה לאומית ראשונה במעלה, שאם לא תטופל כבר היום עלולה להביא לפגיעה קשה בחוסנה התזונתי של ישראל. כבר היום אנו עדים לנתונים קשים של עלייה חדה במספר הנזקקים לתרומות של סלי מזון בעקבות משבר הקורונה, והדבר ילך ויחמיר אם לא נמצא כבר היום פתרונות מערכתיים, מורכבים ומתכללים, שיאפשרו לצמצם את הבעיה. המחקר הזה מרכז את כל המידע הקיים בנושא בארץ ובעולם, תוך ציון צעדים קונקרטיים ואופרטיביים שאפשר ליישם כבר עתה לשם צמצום בזבוז המזון בישראל."

למעשה המחקר החדש משמש מדריך להצגה של מורכבות הבעיה ושל הדרכים האפשריות לפתרונה בקרב כל אחד מהגורמים הרלוונטיים בשרשרת הייצור וצריכת המזון: חקלאים, יצרנים, רשתות שיווק ומשקי הבית הפרטיים.

בזבוז וחוסן תזונתי של המדינה

בזבוז מזון הוא תופעה בעלת השלכות סביבתיות וחברתיות כבדות משקל, ויש לו חלק בדיון על חוסנה התזונתי של מדינת ישראל. בשנים האחרונות חל ברחבי העולם שינוי מובהק הן במדיניות לגבי בזבוז ואובדן של מזון והן בפעילות למניעתם, לאחר שהם נתפשו במשך שנים כתופעה שולית שאינה מצריכה התייחסות, ולמעשה בלתי ניתנת למניעה, בין היתר עקב היעדר נתונים על היקפה והשלכותיה.

בשנים האחרונות, הקהילה המדעית משמיעה אזהרות על היותן של המערכות הטבעיות מותשות ועל סף קריסה. חלקן אינן יכולות עוד לספק את המשאבים האדירים הנדרשים על ידי החברה האנושית, ואינן יכולות להמשיך לספוג את תופעות הלוואי השליליות הכרוכות באורח החיים המודרני. משבר האקלים העולמי המתגבר מאיים לשבש את כל הדפוסים שעליהם התבססה המערכת החקלאית שלנו במשך אלפי שנים, להכחיד מינים של צמחים ובעלי חיים ולהפוך מיליוני בני אדם לפליטים. בד בבד התחזיות מלמדות על המשך גידול האוכלוסייה ורמות הצריכה לנפש. אנו נמצאים בליבו של "משפך" שהולך ונסגר: מצד אחד עלייה בדרישה למזון, מצד אחר ירידה ביכולת לספק אותו. במצב כזה, בזבוז של כשליש מהמזון המיוצר (עולמית ומקומית) הוא מצב שאין לאפשר לו להימשך.

המחקר מאיר לראשונה את תפקידן החשוב של הרשויות המקומיות בתוך השרשרת של צמצום בזבוז המזון, ומעניק להן תפקיד בעל משמעות בדרך לשינוי אמיתי. המחקר מתווה מדיניות כוללת לרשויות המקומיות בהתבסס על מידע שנאסף בעולם ובישראל.

כותבי המחקר טוענים, כי "לא רק למקבלי ההחלטות יש אחריות לשינוי המצב. מרב הבזבוז מתרחש בשלבי ההפצה, הרכישה וצריכת המזון. על כן לציבור הרחב, לרשתות הקמעונאיות, ליצרניות ולמערכות החינוך, יש אחריות רבה לשנות את נורמות הצריכה, הטיפול והשימוש במזון."

נתונים מטרידים

על פי דוח אובדן המזון של המשרד להגנת הסביבה ולקט ישראל, 2.5 מיליון טונות מזון בשווי של 22.3 מיליארד שקל הושלכו לפח בשנת 2019 בלי ששימשו למאכל. על פי הערכות של ארגון החקלאות העולמי של האו"ם, שליש מהמזון המיוצר בעולם יורד לטמיון לכל אורך שלבי הייצור והצריכה, בהיקף כולל של 1.3 מיליארד טונות בשנה. המשמעות היא כי 30% משטחי הקרקע המנוצלים לגידול מזון מעובדים לחינם. בזבוז מזון הוא תוצאה ישירה של חוסר יעילות רחב היקף של מערכת המזון העולמית, ומשמעותו בין היתר היא שחיקה מוגברת של משאבי טבע יקרים ואזילים ויצירת מפגעים נלווים לאדם ולסביבה. לכך אין כל הצדקה. כל זה קורה כאשר יותר מ-820 מיליון בני אדם אינם מקבלים תזונה מספקת. ההשערה היא כי בעקבות משבר הקורונה, נתונים אלו הוחרפו.

לבזבוז מזון יש גם השלכות סביבתיות. חלק ניכר מהמזון מגיע למשקי הבית כשהוא ארוז, לכן בזבוז המזון כרוך גם בבזבוז של חומרי הגלם הנדרשים לאריזה, בראשם תרכובות פלסטיק למיניהן, מתכות, זכוכית ונייר. בישראל, נכון לשנת 2018, אריזות פלסטיק היו כמעט חמישית ממשקל הפסולת הביתית, בהן אריזות מזון ומוצרי פלסטיק אחרים כגון שקיות, אריזות בגדים, כלים חד-פעמיים ומוצרים נוספים. ההערכה היא שכ-800 אלף טונות אריזות נכנסות לשוק הישראלי מדי שנה.

מיחזור של מוצרי הפלסטיק לא פותר את הבעיה. עם הפיכת המזון לפסולת, נדרשת השקעת משאבים נוספים לטיפול בפסולת זו. נוסף על כך, לאורך שרשרת הייצור והצריכה נגרם זיהום אוויר, ולעיתים גם זיהום קרקע ומים בשל שינוע פסולת וטיפול בה. כ-80% מהפסולת מגיעים להטמנה. במצב זה תהליכי הריקבון, המתרחשים בתנאים של חוסר חמצן, גורמים לפליטת גז מתאן, שהוא גז חממה פעיל ביותר. כל אלה מביאים להאצת משבר האקלים. בזבוז מזון אחראי ל-8% מפליטות גזי החממה העולמיות.

פתרונות בקרב ארגונים

מלבד הרחבת הידע על בעיית בזבוז המזון בארץ ובעולם, המסמך מציע דרכים אפשריות לצמצום התופעה ולטיפול מעמיק בה, בהתבסס על עבודה שנעשתה במשך שנים במעבדה לצמצום בזבוז המזון בישראל. המעבדה הוקמה על ידי ארגון The Natural Step (TNS) ישראל, ועוסקת ביצירה של דרכים ופתרונות לתופעה תוך קיום שותפות אסטרטגית עם המשרד להגנת הסביבה. המחקר מרכז מודלים שנבחנו בעולם לצמצום בזבוז המזון לאורך היררכיית המזון, החל ביצרנים ובמגדלים וכלה במשקי הבית הפרטיים. בתוך כך הוא מסמן את הרשויות המקומיות כגורם מחולל שינוי בתחום ומציע דרכים אופרטיביות לפתרון הסוגיה, בהן עולם ההיי-טק, הפודטק והחדשנות בכלל.

רעיון המעבדה שביצעה את המחקר נולד בשנת 2014, כאשר לא היו בנמצא נתונים על אודות היקף התופעה בישראל או על אודות יוזמות מדיניות או אזרחיות לטיפול בנושא. הקמת המעבדה ייצגה תהליך חסר תקדים בישראל, אשר התנהל בשותפות של כ-40 ארגונים מכלל המגזרים במשק, המייצגים את שרשרת הייצור והצריכה של המזון. המעבדה כללה שני שלבים עיקריים: שלב המחקר - מחקר אתנוגרפי, סקירת ספרות ומחקר מגמות - נועד להכין את הקרקע לתהליך השיתופי; ושלב המעבדה השיתופי - מפגשי עבודה וחשיבה. השלב השני נועד להגיע לעומק הבעיה והגורמים לה, לנתח את האינטרסים של השחקנים להנציח או לצמצם בזבוז מזון, להביא להידברות בין השותפים, ליצור מודעות ושותפויות חוצות מגזרים ולאתר את מנופי השינוי המרכזיים. בתחילת 2018 הסתיים השלב השיתופי בתהליך, בקונצנזוס בין 40 השותפים, על מנופי השינוי המרכזיים לצמצום בזבוז המזון בישראל, והחל שלב היישום המתמשך של מסקנות ותוצרי מעבדה.

המעבדה מציינת כמה הישגים ראשוניים, בהם שינוי תודעה והתנהגות. צמצום בזבוז מזון נהפך מנושא עלום ובלתי מדובר בחברה הישראלית לנושא שעובר לקדמת השיח.

נעשית פעילות להעלאת המודעות בקרב ארגונים רבים ולמען תחילת פעילות עצמאית לצמצום בזבוז מזון, הן בקרב המשתתפים בתהליך המעבדה והן בקרב ארגונים נוספים אשר חתמו על האמנה הישראלית לצמצום בזבוז מזון או נרתמו לפעילות במסגרת הפעילות ביום הלאומי למודעות לצמצום בזבוז מזון (צמבו"ז). בין הארגונים (רשימה חלקית:) יוניליוור ישראל - קמפיין לכל העובדים, שיפור אריזות, הדרכות ללקוחות מוסדיים; רשת מלונות דן - הדרכות לפורום השפים, מדידת בזבוז מזון בשני מלונות ברשת; צה"ל - יום חשיבה והתייעלות ל-120 נציגים של מערך המזון בכל היחידות והטמעה של רעיונות, הדרכות לטבחים, פיילוט שיתוף בעודפי מזון בין יחידות קצה בפיקוד צפון, קמפיין מודעות ביום הצמבו"ז; עיריית תל-אביב-יפו - פרק צמבו"ז במדריך החינוכי "מובילות ירוקה" על אודות תזונה וצרכנות נכונה שהופץ בבתי הספר היסודיים בעיר, שילוב קריטריונים בנושא צמבו"ז במסגרת התו הירוק למסעדות ולסופרים ופעילויות חינוכיות בנושא בבתי ספר; משטרת ישראל - האקתון חשיבה בנושא ומדידות ראשונות; יקב הרי גליל - סדנה לעובדים בנושא צמבו"ז. קרוב ל-50 ארגונים מכלל המגזרים חתומים על האמנה הישראלית לצמצום בזבוז מזון, ועשרות ארגונים נוספים שהוזמנו לחתום על האמנה קיימו דיונים פנימיים בנושא בדרגים בכירים, לראשונה, עקב יוזמת האמנה.

המלצות

ההתערבות הממשלתית בתחום חיונית לעידוד האקוסיסטם הישראלי לחדשנות בתחום צמצום ומניעה של בזבוז מזון. לישראל, כאומת סטארטאפ, ישנה הזדמנות למנף את יכולות החדשנות והיזמות הטכנולוגית לקידום התחום ברמה בינלאומית. תעשיות החקלאות והמזון, אשר עוברות בעשור האחרון תהליכי אימוץ מהירים של טכנולוגיות בכל המישורים, בשלות להטמעה ויישום של פתרונות אשר יסייעו בהפחתה של בזבוז ואובדן של מזון, ויגדילו את יעילותן.

רשות החדשנות יכולה לתרום לפריחת פיתוחים בנושא על ידי מתן תמריצים ומענקים ליזמים חדשים ולחברות הפעילות. יש להתמקד בפתרונות במעלה הזרם, כלומר במניעה וצמצום של בזבוז מזון ואובדנו במקור, ועל ידי כך ליצור את הערך הכלכלי והערכי הגבוה ביותר. הרי ככל שההתערבות לצמצום הבזבוז מתרחשת בשלב מאוחר יותר בשרשרת הייצור והצריכה, הושקעו במזון יותר משאבים והבזבוז גדול יותר.

חשוב לסייע ליזמים ולמשתמשים הפוטנציאלים של הפיתוחים - צרכני קצה, יצרנים, מפיצים או מגדלים - לכמת ולהמחיש את הפוטנציאל הכלכלי, ואף לגבות את השוק בתמריצים כדי לסייע לכניסת הפתרונות לשימוש נרחב.

המגזר הפרטי ירוויח מהכללת הנושא במחלקות החדשנות ובחממות החדשנות הפועלות בישראל בתחום המזון. יש להכניסו כאחד מתחומי הליבה, ולעודד יזמים לחקור הזדמנויות בתחום.

מספר סוגיות מרכזיות שיכולות להשפיע באופן רוחבי על עידוד והטמעה של חדשנות לטובת מניעה של בזבוז ואובדן של מזון הן אלה:

1. העלאת מודעות: אחד החסמים המרכזיים לקידום הנושא הוא חוסר מודעות לבעיה של כל השחקנים בשרשרת הייצור והאספקה של המזון. צריך לקדם את המודעות הן לאתגרים והן לפתרונות קיימים ולפלטפורמות שמאפשרות פיתוח של פתרונות נוספים.

2. שיתוף פעולה בין מחזיקי עניין: על גורמים רבים המעורבים בשרשרת לאמץ חדשנות. לפיכך ככל שייווצר שיח רב יותר בין גורמי התעשייה, קובעי מדיניות, ארגוני ידע, יזמים ומשקיעים, כך תהיה עלייה במספר של פתרונות חדשניים שיפותחו ויוטמעו, באיכותם ובהתאמתם.

3. איסוף נתונים, מדידה וניהול מידע: טכנולוגיות חדשות מאפשרות איסוף ועיבוד נתונים באופן שלא היה קיים בעבר. הטמעת פתרונות אלו לאורך שרשרת הייצור והצריכה יכולה לאפשר למקבלי החלטות לזהות צמתים בעלי משמעות ולהעלות למודעות של יזמים, משקיעים ומובילי חדשנות הזדמנויות נוספות להשפיע על המערכת.

4. יצירת מקורות מימון חדשניים כגון אג"ח חברתיות והשקעות אימפקט: בשל הערך הכספי הברור שנוצר ממניעה של בזבוז מזון, ישנה הזדמנות למשקיעים, לקרנות השקעה ולארגוני תשתית ליהנות משורת הרווח הכפולה הזו. מרבית מנגנוני ההשקעה הקיימים אינם מכוונים למקסום של שתי שורות הרווח האלו בו בזמן, וכאן ההזדמנות ליצור מקורות ומנגנוני מימון חדשים, שימנפו את הערך החברתי/סביבתי לרווח כספי בעבור משקיעים ומחזיקי עניין נוספים.

המחקר הופץ על ידי המשרד להגנת הסביבה וארגון The Natural Step ישראל עם הכותרת "זה בצלחת של כולנו".
הכותבת והעורכת הראשית של המחקר היא מאיה מילרד גבעון, לשעבר מנהלת מקצועית The Natural Step ישראל, בשיתוף עם החוקרות פרופ' אופירה אילון, מוסד שמואל נאמן והמרכז לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה; ד"ר אורלי רונן רותם, מנהלת המעבדה לחדשנות ולקיימות עירונית, החוג ללימודי הסביבה, אוניברסיטת תל אביב; ד"ר אפרת אלימלך, המרכז לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה; עומרי בורל, מייסדת ומנכ"לית משותפת Tech For Good.