סכסוך חמוץ: יצרנית חמוצי בית השיטה נגד קיבוץ בית השיטה
חברת בית השיטה תעשיות בעלת מפעל החמוצים הידוע כחמוצי "בית השיטה" מבקשת מבית המשפט לאסור על קיבוץ בית השיטה שבעמק חרוד בשטחו מצויים מפעל החמוצים ומפעל הסירופים של אוסם הידוע כ"עסיס", למנוע ממנה את הגישה למתקן בור המלח של המפעל המושכר לה על ידי הקיבוץ בשכירות משנה. בנוסף לאסור על הקיבוץ לשלול או להגביל את זכות הגישה של עובדי המפעל ואו נותני השירותים שלו לכניסה לשערי המפעל בכל שעות היממה. כמו כן מתבקש בית המשפט להצהיר כי חברת בית השיטה היא הבעלים של משקל הגשר שבשימוש מפעל החמוצים ויש לה זכות גישה למשקל ללא הפרעה.
בפנייה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נאמר כי במסגרת מסע ההטרדה והפגיעה מצד הקיבוץ בחברת בית השיטה כאמצעי לחץ טקטי ופסול לשם קבלת כספים או הטבות אחרות במישור היחסים שבינו לבין חברת אוסם, פעל תחילה הקיבוץ לחסימת הגישה למשקל הגשר החיוני למפעל החמוצים ולפעילותו היומיומית. לאחר מכן החל הקיבוץ לחסום את שביל הגישה למתקן המפעל הקרוי "בור המלח" באופן העלול לגרום לחברת בית השיטה לנזקי עתק עד כדי שיבוש קשה מאוד לפעילותו השוטפת של המפעל העלולה להוביל לשיתוקו ואף לסגירתו. לאחר מכן נטען בכתב התביעה נרשמה עלית מדרגה נוספת וחמורה במעשיו הפסולים של הקיבוץ בעת שהקיבוץ חסם לחלוטין את הרשאות הכניסה של עובדי המפעל ועובדי מפעל עסיס לשער הכניסה הראשי של הקיבוץ.
בתגובת הקיבוץ לבקשת חברת בית השיטה לצו ביניים זמני נטען כי בור המלח נמצא באחד מארבעת שטחי החניה המושכרים לחברה לגביהם הוגשה תביעת פינוי שנתקבלה, וכי כל החפץ להגיע לבור המלח צריך לעבור במגרש החניה, וכי כעת מבקשת החברה לעקוף את פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי.
בנוגע למתקן השקילה נטען בתגובת הקיבוץ, הרי שפסק הפינוי הינו מכל שטחי החניה והמחובר לאותם שטחים חיבור של קבע כדוגמת מתקן השקילה, הוא חלק בלתי נפרד מהם. לדברי הקיבוץ הוא אינו מונע את כניסת עובדי המפעל ברגל והמדובר בהליכה קצרה למדי מפתח הקיבוץ לשטח המפעל, וכי הוא מעולם לא התחייב לאפשר לעובדים להיכנס עם רכבם לקיבוץ ולא כל שכן להחנות אותם. כמו כן לא מונע הקיבוץ כניסת משאיות הפורקות ומעמיסות סחורה ובלבד שזו מטרתן.
