התמודדות עם תיקנים וחולדות

מסעדות חשופות למזיקים רבים. מסעדות ממוקמות מטבע הדברים בקומת הקרקע של מבנים, ובחלק גדול מן המקרים מדובר בבניין ישן. והמזיקים? הם פשוט נמצאים שם. מבחינתם הם לא המזיקים אלא אנחנו. הנוכחות של מזיקים כגון חולדות ותיקנים נפוצה יותר באזור המרכז בגלל העבודות על הרכבת הקלה, ובערים נוספות שבהן נעשות עבודות תשתית.

תל אביב, כמו ערים תוססות אחרות, סובלת מנוכחות מטרידה של חולדות כל השנה. זה מצב שמאפיין אזורים עם ריבוי של בתי מסחר, אזורי תעשייה ומרכזי בילוי, וכמובן - עבודות תשתית מורכבות כגון בניית הרכבת הקלה שדוחקות את החולדות החוצה. מגפת הקורונה, שבמהלכה עסקים רבים הפסיקו את ההדברה השוטפת וייצרו פחות פסולת מזון, עבודות הרכבת הקלה והקיץ, דחקו את החולדות והתיקנים אף יותר החוצה.

המזיקים האלה באמת מזיקים. אף אחד לא רוצה שתיקן יטייל בחופשיות במסעדה שלו בין הסועדים, או שתתגלה חולדה מטיילת בין הפרודוקטים של מסעדת היוקרה החדשה שהושקע בה כל כך הרבה כסף. מה עושים? בהמשך נסביר. אבל תחילה: חולדות וג'וקים - מי הם ואיך מתמודדים איתם?

לגור איתם

חולדות הן מזיקים ממשפחת המכרסמים, והן עלולות להעביר מחלות ולגרום נזקים בבתים, במסעדות ובבתי עסק. בישראל נפוצים שני סוגי חולדות: חולדה נורווגית וחולדת העליות.

לחולדות יש סט של תכונות ויכולות המאפשרות להן להתבסס בכל מקום. יש להן חוש ריח מפותח מאוד, חוש מישוש ושמיעה חדים ביותר, והן חיה חכמה מאוד, המסוגלת ללמוד מהר ולחלוק מניסיונה האישי עם שאר החברות והחברים באוכלוסייה. החשש הטבעי מפני דברים חדשים, הופך אותה לזהירה מאוד. בקיצור, קיבלתם מזיק שקשה מאוד להדביר בלי ידע וניסיון, ולכן לעיתים קרובות אנשים פרטיים ומדבירים חסרי ניסיון מתקשים בהדברתו.

התיקן האמריקני אופייני יותר לבתים, והדברתו פשוטה יותר. כיצד מזהים אותו? אורך הגוף של תיקן בוגר הוא 4.5-3 ס"מ וצבעו חום אדמדם. הגוף ארוך, המחושים ארוכים, וכנפיים מפותחות מאפשרות לו לעוף למרחקים קצרים ולחדור לבתים. התיקן האמריקני מתרבה בעיקר בבורות ביוב ובמקומות עם מאפיינים זהים - חום, לחות, חושך וחומר אורגני רקוב ונפוץ מאוד בכל הארץ. תיקנים אלו עלולים להעביר חיידקי מעיים לאדם. הם פעילים כל השנה, אך המפגשים איתם אופייניים לאביב ולקיץ.

התיקן הגרמני קטן יותר, גודלו 2-1 ס"מ והוא איננו יכול לעוף. הוא נמצא בעיקר במטבחים, בתנורים, במכשירי מיקרוגל ובריכוזי מזון. אפשר לזהות אותו על פי שני פסים שחורים אנכיים בראשו. הדברת תיקן גרמני מסובכת יותר ומצריכה שימוש באמצעים כגון פיתיונות ג'ל, אבקת דוסקם (פיתיון הפועל כרגע קיבה ומגע) ומלכודות דבק לניטור (כדי לוודא שהבעיה נפתרה סופית), ורק לעיתים רחוקות וחריגות - ריסוס.

לתת בראש לעכברוש

במקרה של חולדות, הדברה לא מוצלחת עלולה להחמיר את הבעיה. אם נעשה שימוש בפיתיון לא מתאים והחולדות לא מתו או הצליחו לקשר בין הרעל לתמותה באוכלוסייה, לא יתאפשר להדביר באותו מקום על ידי פיתיונות לאורך זמן בגלל האינטליגנציה של החולדה ויכולת הלימוד שלה. היא תימנע מכל מזון וחפץ (מלכודות) שיונח בסביבה.

מציאת מקומות המסתור של החולדות תעזור בהדברתן. החולדות יכולות לחיות בכל מקום בעולם, ובדרך כלל הן יימצאו באחד מהמקומות האלה: חולדה נורווגית תימצא בדרך כלל במחילות בקרקע (סמוך למבנים ומתחתם), מתחת למרצפות, בין גרוטאות וקורות, בקרבת מים ומערכות ביוב וליד אפיקי נחלים ודפנות תעלות. חולדת העליות תימצא בדרך כלל בגגות רעפים, בעצים גבוהים (בדרך כלל עצי דקל שלא נגזמו) וכדומה.

לחולדות יש תכונות ביולוגיות שמקשות את הדברתן. החולדות פעילות בעיקר בשעות הלילה, אוכלות ומכרסמות הכול ובעלות כושר גבוה לשחייה וצלילה. אם נצפתה חולדה בשעות היום, הדבר מלמד על רמת נגיעות גבוהה מאוד, מכיוון שחולדה פעילה בלילה. אם חולדה נצפתה ביום, בדרך כלל היא תהיה אחד הפרטים החלשים, שנדחקו לפעול בשעות הפחות טובות על ידי החולדות השולטות, והדבר מלמד על אוכלוסייה גדולה ומבוססת.

מעניין לדעת, שזוג מכרסמים יכול להעמיד כ-500 צאצאים במשך חמישה חודשים בתנאים אופטימליים. החולדות חיות באוכלוסיות שגודלן נע ממשפחה גרעינית של אבא, אמא ושישה צאצאים בממוצע בהמלטה, ועד אוכלוסיות של עשרות ןמאות פרטים במשפחה המורחבת.

אם זיהיתם פרטים יחידים, הדבר עשוי ללמד על קיומה של אוכלוסיית מכרסמים גדולה בקרבת מקום. בדרך כלל אין פרט יחיד בסביבה מסוימת. ראית אחד - יש בוודאות עוד. מדביר מקצועי יכול לזהות זאת ולהתאים את הטיפול להיקף הבעיה.

שיטות להדברת חולדות

1. לכידה: מלכודות לוכדות את העכבר או החולדה. לשיטה זו ישנם שני יתרונות בולטים: פינוי מיידי של החולדה מהמקום, מה שבמקרים רבים מקל את הלחץ הנפשי הכרוך בידיעה שיש בבית או בעסק חולדה או עכבר, וחשוב לא פחות - שלא כמו בהדברה של עכברים או חולדות באמצעות רעל, אין סכנה שהמכרסם ימות במקום שבו אי אפשר לפנותו ועקב כך יהיה ריח של נבלה וסיכוי להתפרצות פרעושים ורימות זבובים.

בשיטה זו משתמשים במגוון רחב של מלכודות: קפיץ (קטלני), דבק (קטלני ואכזרי), מוטות לכידה ומלכודות אל הרג, שרק לוכדות את העכבר או החולדה כדי שיתאפשר לשחררם במקום אחר.

2. הדברה אלקטרונית: מכשיר שמתחבר לחשמל ואמור להשמיע צליל שדוחה את העכברים והחולדות. אולי זה עובד, אבל בדרך כלל המכשיר יקר מאוד, ואני אישית עוד לא ראיתי אחד כזה שמספק תוצאות. לכן לדעתי לא מומלץ להשתמש בשיטה זו.

3. הדברת חולדות באמצעות רעל: ההדברה נעשית על ידי פיתיון המכיל רעל מסוג אנטיקוגלנט (מונע קרישת דם), שגורם למות העכבר או החולדה בין שלושה ימים לשבוע וחצי מרגע שאכלו מהפיתיון (האכילה עצמה עשויה להתרחש מספר ימים לאחר היישום) בגלל שטף דם פנימי.

הסיבה לשימוש ברעל עכברים מסוג זה היא החשש שהחולדות יקשרו בין הפיתיון המורעל לבין התמותה באוכלוסייה. הדבר יביא להימנעות החולדות מהפיתיון. המרחק בין מועד האכילה מהרעל למוות, מקשה על החולדות לקשר בין השניים. רעל עכברים מיושם רק בבורות ביוב או בתיבת האכלה המשמשת להדברת חולדות באמצעות רעל מסוג אנטיקוגלאנט.

תפקידי תיבת האכלה בהדברת חולדות יעילה:

1. בטיחות: מונעת גישה של ילדים או בעלי חיים לרעל.

2. שומרת על טריות הרעל ומגנה מפני גשם, שמש וכדומה.

3. מקנה לחולדות תחושת ביטחון, מה שמגביר את האכילה ומקצר את הזמן לקבלת תוצאות.

סרטון הדגמה של התקנת תיבת האכלה לחולדות

התיקן החמקן

אשר לתיקנים, שילוב של חומרי הדברה מתקדמים ואיכותיים וידע רב שנצבר שנים, מאפשרים להדבירם תוך פגיעה מינימלית בסביבה בלי לאבד את היעילות בהדברתם. כך נמנעים מפיזור רעלים מיותר ומזהם.

לחומרי ההדברה שבהם משתמשים מדבירים מקצועיים יש רעילות נמוכה לבני אדם ויעילות רבה נגד החרקים. הם מבוססים על פורמולה שהועתקה מפורמולה צמחית (יש צמחים שמסנתזים לעצמם חומרים אלו כדי להגן על עצמם מפני מזיקים, ובני האדם מעתיקים אותם באופן כימי), ובדרך כלל מכילים פירותירואיד.

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש גם חומרי הדברה ממשפחת הניאו-ניקוטידים. יש מלכודות דבק שמכילות חומר משיכה על בסיס מזון נדיף המושך תיקנים, ומסיבה זו הן הרבה יותר אפקטיביות ממלכודות דבק פשוטות. שימוש בחומרים מסוג זה הוא קריטי מאוד במסעדות כדי להימנע מחומרים רעילים ולהגיע לתוצאות טובות בזמן קצר למדי.

חומרי הדברה בצורת ג'ל מכילים גם הם חומר משיכה, ובמקרה זה פיתיון מורעל המותאם לסוג המזיק (נמלים, תיקן גרמני וכו'). חומרים אלו מכילים חומצה בורית / פיפרוניל / אינודוסקראב שרעילותם לבני אדם נמוכה מאוד והם אינם מסוכנים לנו בשימוש נכון, אך יעילים מאוד בהדברת חרקים (פוגעים במנגנונים ספציפיים לחרק).

יש להביא בחשבון שיכולת ההתרבות של התיקנים והחרקים גבוהה, ולכן כאשר יש נגיעות גבוהה, ישנו סיכוי גבוה שהמצב חמור יותר מזה הנגלה לעין. תיקנים פעילים בחשיכה, חיים ומתרבים במגוון רחב מאוד של מבנים, במערכת ביוב ועוד. בפעולת הדברה של תיקנים וחרקים, שלב הזיהוי קריטי והכרחי.

לפני שבוחרים חומרי הדברה ואת אופן הריסוס, צריך לוודא מאיזה סוג התיקן המזיק. לדוגמה, במקרה של תיקן אמריקני יש להקפיד על ריסוס בורות הביוב, מכיוון שהתיקנים אוהבים לחות וטמפרטורות גבוהות. אם לא ייעשה ריסוס, הדברת התיקנים בבית תהיה חסרת תכלית. מצד שני, ריסוס בורות הביוב במקרה של תיקן גרמני, לא תיתן פתרון מכיוון שהוא מתרבה במנועים של מוצרי חשמל, בארונות מטבח ובמקלחות.

הכותב הוא אלעד אורי - אגרונום ומדביר www.jukbarosh.com