לאחר מאבק: הוכרה נכות של עובדת הכור

תושבת דימונה כבת 50 עבדה במשך שלושה עשורים בקריה למחקר גרעיני (קמ"ג). בשל סביבת העבודה הרעילה, מצבה הרפואי והנפשי התדרדר מאוד, והיא החלה לסבול מבעיות רפואיות ונפשיות מורכבות.

בשנים האחרונות החלה לסבול מהתקפי חרדה, דיכאון, פוסט טראומה שהתאפיינה בפלשבקים, סיוטים ודריכות מתמדת. כמו כן פיתחה פיברומיאלגיה (מחלה המתבטאת בכאבים כרוניים בכל הגוף), מיגרנות עמידות לתרופות, שחיקת סחוס ובעיות אורטופדיות נוספות. רופא תעסוקתי שבדק אותה קבע, כי היא סובלת מאובדן כושר עבודה מוחלט לצמיתות. בעקבות קביעתו התפטרה העובדת מעבודתה.

עם סיום העסקתה פנתה העובדת, באמצעות עורכת הדין מיכאלה דימרץ, למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) בתביעה להכיר בזכאותה לקצבה על סמך תקנות הנכות הכללית. למרבה ההפתעה, התביעה נדחתה בנימוק שהעובדת לא עומדת בסף הנכות הרפואית שנדרש.

לדברי עו"ד דימרץ, כללי הביטוח הלאומי קובעים שכדי לעבור את סף הזכאות לנכות כללית, נדרשים אחד משני התנאים האלו: נכות רפואית משוקללת של 60 אחוזים לפחות מכל הליקויים הבריאותיים שבהם לוקה המבוטח, או נכות רפואית משוקללת בשיעור של 40 אחוזים לפחות, כאשר לפחות אחד מסעיפי הליקוי היחידים בשיעור של 25 אחוזים לפחות.

לדברי עו"ד דימרץ, "האישה סובלת מהרבה מאוד בעיות רפואיות מורכבות המשליכות זו על זו, אשר החריפו מאוד בשל בעיות נפשיות קשות שפיתחה בעקבות שנים של התעמרות בעבודה מצד הממונים עליה. למרות זאת במל"ל בחרו בתחילה להתעלם מהתמונה הכוללת."

בשל הדחייה הגישה עו"ד דימרץ ערר על החלטת הוועדה הרפואית, ואליו צירפה מספר חוות דעת רפואיות מנומקות ותיעוד רפואי מפורט.

ועדה רפואית חדשה מטעם המל"ל, שדנה בערר, השתכנעה כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה הרפואית הראשונה, וכי העובדת זכאית לגמלה חודשית קבועה. הוועדה קבעה כי היא סובלת מנכות בשיעור 10% בשל הפרעות מצב רוח וחרדה, 10% נוספים בשל הגבלה בתנועות של עמוד השדרה הצווארי, 10% בגין כאב כרוני בברכיים על רקע שחיקה ניוונית, 5% בשל עיוות גרמי בבוהן רגלה השמאלית, 20% בגין פיברומיאלגיה המאופיינת בכאב מפושט ועייפות מתמשכת, 10% בשל הפרעות במפרק הלסת, 15% בשל שלפוחית רגיזה, 10% בשל דום נשימה בשינה, 10% בשל בקע בדופן הבטן ו־40% בגין כאבי ראש ומיגרנות עמידות לטיפול. כמו כן נקבעו לה 40% נכות בגין מצב רפואי לאחר כריתת רחם, אך סעיף זה לא נכלל בחישוב המשוקלל לצורך קצבת הנכות.

בסיכום הוועדה נקבעה לעובדת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 87.65%, מתוכה נכות רפואית מזכה בשיעור 79% ודרגת אי־כושר השתכרות בשיעור של 65%. כפוף לכך קבעה הוועדה כי העובדת זכאית לקצבה חודשית של 4,328 שקלים ממועד הגשת התביעה, יוני 2025, ולשארית חייה.

בד־בבד הגישה עו"ד דימרץ תביעה לקרן הפנסיה מנורה מבטחים כדי שתכיר בזכאותה של העובדת לגמלה פנסיונית מוקדמת. התביעה נדחתה תחילה, אך גם במקרה זה לנוכח הדחייה הוגש ערעור, ולאחריו הכירה קרן הפנסיה בזכאותה של העובדת וקבעה לה דרגת אי־כושר עבודה בשיעור 100% לצמיתות.

בעקבות הכרת קרן הפנסיה החלה משולמת לעובדת קצבת נכות חודשית של כ־17 אלף שקלים נטו, שנוספה לקצבה מהביטוח הלאומי, לפיכך בסך כולל העובדת זכאית ליותר מ־21 אלף שקלים קצבאות בחודש לשארית חייה.

לדברי עו"ד דימרץ, המקרה מוכיח עד כמה קלה האצבע על ההדק בביטוח הלאומי ובקרנות הפנסיה בכל הנוגע לדחיית תביעות של זכאים. "לצערי, רק מאבק משפטי נחוש עשוי להביא להכרה המיוחלת מצד אותם גופים ולתשלומים הוגנים והגונים לזכאים."

עו"ד מיכאלה דימרץ broadcust.co.il/business/0528024535, בעלת משרד עורכי דין בנתיבות, מתמחה במימוש זכויות רפואיות ובתביעות נפגעי פעולות איבה ונפגעי טראומה.

אילוסטרציה