תביעה ייצוגית נגד חברת מנפאואר

הרכב בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשותה של כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר, קיבל לאחרונה בקשה לתובענה ייצוגית נגד חברת כוח האדם מנפאואר. את הבקשה הגישו עורכי הדין אהוד גרי וגיא סרוסי בשמה של עובדת לשעבר בחברה.

על פי התביעה, מנפאואר העסיקה את העובדת בתפקיד יועצת השמה מספטמבר 2016. בינואר 2019 יצאה העובדת לחופשת לידה, ובאפריל אותה שנה התפטרה מעבודתה.

לטענת התובעת, שכרה היה מורכב מבסיס חודשי בתוספת גמול גלובלי קבוע בעבור עבודה בשעות נוספות. נוסף על כך שולם לה תשלום שכונה בתלושי השכר "בונוס חודשי". תשלום זה, לטענתה, כלל שני רכיבים (עמלות): עמלה בעבור איתור והשמה של עובדים לשם העסקתם על ידי לקוח של מנפאואר, ועמלה בעבור איתור עובדים לעבודה זמנית אצל לקוחות מנפאואר שבהם רשומה מנפאואר כמעסיקה.

לטענת העובדת, בעבור איתור והשמה שולמו לה במרוצת השנים שבעה אחוזים מהתשלומים שהעבירו לקוחות למנפאואר, ואילו בעבור איתור עובדים לעבודה זמנית שולמו לה 350 שקלים. תשלומים אלה גילמו כ-20% משכרה לאורך העסקתה.

לטענת עורכי הדין גרי וסרוסי, לאחר התפטרותה הופתעה התובעת לגלות, כי ימי המחלה, ימי החופשה, ההפרשות לפנסיה ופיצויי הפיטורים, חושבו אך ורק על בסיס השכר החודשי והגמול הגלובלי בעבור השעות נוספות, ואילו רכיב העמלות לא נכלל בתשלומים אלה. לטענתה, כל זכויותיה הסוציאליות קופחו משום שחושבו על סמך 80% משכרה בפועל.

בתביעה מבקשת העובדת לייצג קבוצה של עובדי מנפאואר שעובדים תחת חוזה אחיד, וששכרם, כמו שכרה, מורכב משכר חודשי קבוע ומתוספת עמלות שלא נכללו על ידי החברה כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיהם הסוציאליות, קרי: פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה ותשלום בעבור ימי מחלה וימי חופשה. להערכת עורכי הדין סרוסי וגרי, מדובר בקבוצה של כ-150 יועצי השמה ובנזק כולל של כארבעה מיליון שקלים שלא שולמו להם.

בתביעה מתבקש בית המשפט לקבוע, כי רכיב התשלום בשכרם של חברי הקבוצה, המכונה בתלוש השכר "בונוס חודשי", הוא במהותו עמלה, והוא חלק קבוע מהשכר לכל דבר ועניין. לפיכך יש להכליל רכיב זה בתשלום זכויותיהם הסוציאליות. כמו כן מבקשים עורכי הדין לשלם לחברי הקבוצה את כל הסכומים ששולמו בחסר, בתוספת ריבית והצמדה ממועד תחילת העסקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לטענת עורכי הדין גרי וסרוסי, מנפאואר מתעשרת על חשבון חברי הקבוצה, שכן היא שומרת בכיסה כספים בניגוד לדין. היה עליה להפריש לחברי הקבוצה את הכספים האלו כחלק מזכויותיהם.

לדברי עורכי הדין סרוסי וגרי, הפסיקה מבדילה בין תוספת מסוג "בונוס" ל"עמלה". בבונוס התוספת תלויה בתנאי מסוים, ואילו עמלה היא תשלום בעד עבודתו הרגילה של העובד. לטענתם, במקרה זה אין מדובר בבונוס אלא בתוספת קבועה, ששולמה לתובעת ולחברי הקבוצה מדי חודש בתמורה לעבודתם הרגילה, ולא הותנתה בשום תנאי.

הרכב בית הדין לעבודה, בראשות כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר, שכלל גם את נציגת ציבור העובדים קריסטינה פוליצר ונציג ציבור המעסיקים משה רנץ, קיבל את טענות התובעת הייצוגית, ופסק כי התשלום ששולם לתובעת וכונה בתלושי השכר "בונוס חודשי" הוא "מרכיב מלאכותי", שלא הותנה בתנאי, אלא היה חלק משכרה הרגיל לצורך חישוב זכויותיה, כלומר "עמלה".

חברי הרכב בית הדין קבעו: "חומר הראיות שלפנינו תומך בטענת המבקשת, כי הרכיב שכונה 'בונוס חודשי' ששולם לה הוא למעשה תשלום שקיבלה בעבור כל פעולת השמה/העסקה שביצעה, ולא 'בונוס' המותנה בהשגת יעדים."

הרכב בית הדין דחה את טענת מנפאואר, שלפיה התשלום המכונה בתלוש השכר "בונוס חודשי" אינו "עמלת מכירה" אלא תשלום הדומה במהותו לפרמיה המשולמת על ביצועים שמעבר לנורמה, והתשלום שלו מותנה בקיומם של תנאים ברורים. גם את טענתה של מנכ"לית מנפאואר, שאם העסקה או השמה של עובד נכשלת אחרי שכבר שולם הבונוס, נגרע הבונוס מהשכר של החודש הבא, דחה בית הדין, מאחר שלא הציגה כל ראיה התומכת בטענה זו.

עוד קבע בית הדין, כי הרכיב שכונה "בונוס חודשי" שולם לתובעת בעבור כל חודשי העסקתה, למעט חודש העסקתה הראשון, וכמו כן שולם ליועצות השמה חדשות, ללא דרישה לעמידה בתנאים כלשהם. כל אלה מחזקים את טענת התובעת, שלפיה התשלום הוא חלק מהשכר הרגיל.

בית הדין הדגיש בהחלטתו, כי התשלום שכונה "הבונוס החודשי" לא היה חלק מינורי משכרה של התובעת, אלא היה בממוצע כ-20 אחוז מרכיבי שכרה הקבועים. עקב כל זאת קבע בית הדין, כי יש מקום לאשר את ניהול התביעה כייצוגית.

עורכי הדין אהוד גרי וגיא סרוסי מסרו: "בית הדין שיגר מסר חשוב למעסיקים, ולפיו עליהם להקפיד בזכויות העובדים."

עורכי הדין אהוד גרי וגיא סרוסי מתמחים בתובענות ייצוגיות ובדין האזרחי-מסחרי.