הכי טוב לעבוד בבית

משבר הקורונה אילץ עסקים רבים בישראל ובעולם לאמץ מודל המאפשר עבודה מהבית. מחקר חדש של מרכז טאוב, שערכו שביט מדהלה ופרופ' בנימין בנטל, בדק מי הם העובדים בישראל שמאפייני התעסוקה שלהם מגבירים את יכולתם לעבוד מהבית, ובקרב מי הסיכויים לעבוד מהבית פחותים. הממצאים מלמדים שהעובדים עם היכולת הנמוכה ביותר לעבוד מהבית הם צעירים בני 25-16, בעלי השכלה נמוכה, מועסקים מהמגזר הערבי, עצמאים ועובדים המתגוררים ביישובים חלשים מבחינה חברתית-כלכלית או בצפון. הנתונים מלמדים על פוטנציאל להרחבת הפערים בין העובדים במשק, ולפיכך חשוב להגביר את השימוש בכלים דיגיטליים, בעיקר בקרב הקבוצות החלשות, כדי להגביר את יכולתן לעבוד מהבית.

השינויים בטכנולוגיות המידע ובתקשורת הרחיבו את אפשרויות העבודה מהבית עוד לפני המשבר. במדינות אירופה עבדו מהבית בשנת 2019 כ-5.3% מן העובדים בממוצע, ואילו בישראל היה שיעורם כ-4.4% בלבד.

התפרצות מגיפת הקורונה האיצה את המעבר לעבודה מהבית בפרט בתקופות הסגר, אך גם ללא סגר. עקב חשש מחשיפה לנגיף, עובדים רבים מנסים להימנע מנסיעות לעבודה וממפגש עם עמיתיהם. כך החלה האצה בתהליכי המעבר לעבודה מהבית במדינות רבות. לדוגמה, בארצות הברית 35% מכוח העבודה עובדים מהבית, ובהולנד 50%. בישראל, לפי סקר שהקיף כשליש מהשכירים במשק, כ-21% מכלל העובדים עבדו מהבית בזמן הסגר הראשון. השיעור היה גבוה בעיקר בהיי-טק ובענף הפיננסים והביטוח (49% ו-41% בהתאמה). מייד עם ההקלה בהגבלות ירד השיעור של העובדים מהבית בכל הענפים שנבדקו ל-17% במאי ול-10% ביולי. על אף הירידה, בענף ההיי-טק אימצו את העבודה מהבית באופן נרחב למדי, וביולי כ-27% מהעובדים האלה עדיין עבדו מהבית. כ-24% מהעסקים במשק שיפרו את אפשרות העבודה מהבית והנגישות למערכת.

נבדקו בישראל

המחקר מעריך את יכולתו של עובד ישראלי לעבוד מהבית על פי נתוני סקר PIAAC (סקר מיומנויות הבוגרים של ה-OECD), החושפים את מאפייני העובד ומאפייני משרתו. המאפיינים של מטלות הקשורות ליכולת לעבוד מהבית חולקו לשלושה עולמות תוכן: עד כמה נדרשים כוח פיזי ועבודה ידנית; מידת השימוש באינטראקציה חברתית; ומידת השימוש באמצעים דיגיטליים במקום העבודה. שני המאפיינים הראשונים מייצגים מטלות שקשה ליישם מהבית, ואילו האחרון מגביר את יכולת העבודה מהבית. בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, שוק העבודה הישראלי מאופיין ביכולת גבוהה למדי לעבוד מהבית. יכולת העבודה מהבית של העובד הישראלי הממוצע גבוהה ב-0.17 סטיות תקן מיכולת העבודה מהבית של העובד הממוצע במדינות ה-OECD.

מדד היכולת לעבוד מהבית במדינות ה-OECD על פי Hatayamma et.al., במונחי סטיית תקן

חוקרי מרכז טאוב מצאו, כי בקרב עובדים במקצועות יוקרתיים המאופיינים בשכר שעתי גבוה, קיים בממוצע פוטנציאל גבוה יותר לעבוד מהבית, אולם דווקא בקרב מנהלים עם השכר השעתי הגבוה ביותר נצפתה יכולת נמוכה יחסית לעבוד מהבית בהשוואה לאקדמאים, להנדסאים ולטכנאים. ממצא זה משקף שימוש גבוה במיוחד באינטראקציה חברתית, המאפיין את קבוצת המנהלים. לעומת זאת משלחי יד מתחום הפקידות, המאופיינים בשכר שעתי נמוך יחסית, הם בעלי יכולת גבוהה לעבוד מהבית. דוגמאות למקצועות עם יכולת גבוהה לעבוד מהבית: מפתחי תוכנה ומנתחי יישומים, פקידי רישום של נתונים מספריים, סופרים, עיתונאים ובלשנים. דוגמאות למקצועות עם יכולת נמוכה לעבודה מהבית: עובדים בתחומים כושר, מזון, ענף הבנייה ומוכרים בחנויות.

בחינה של ענפי המשק מלמדת, כי בענפים מידע ותקשורת, בשירותים הפיננסיים והביטוח ובשירותים המקצועיים, המדעיים והטכניים, קיים הפוטנציאל הגבוה ביותר לעבודה מהבית. לעומת זאת בענפים מסחר סיטוני וקמעוני, בינוי ושירותי אירוח ואוכל, הפוטנציאל לעבוד מהבית נמוך במיוחד - כך חוזה המודל ששימש את החוקרים. נתוני סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מחודש יולי על מצב העסקים בעת התפשטות נגיף קורונה מאששים ממצאים אלה.

מדד היכולת של עובד ממוצע לעבוד מהבית על פי ענפי תעסוקה במונחי סטיית תקן

החזקים מתחזקים

נראה כי עובדים יהודים שאינם חרדים מיישובים חזקים הם בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לעבוד מהבית. כדי להבין את הפערים בין עובדים בישראל ואת הפוטנציאל לעבוד מהבית, חוקרי מרכז טאוב בדקו מאפיינים סוציו-דמוגרפיים שכללו משתנים כגון מגדר, מגזר, גיל ומחוז מגורים.

בבדיקה לפי מגדר מצאו החוקרים כי לנשים ולאימהות לילדים מתחת לגיל 6 יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית. הממצא נובע ככל הנראה מבחירתן בתעסוקה שמאפייניה מאפשרים עבודה מהבית. נשים משתמשות פחות בכוח פיזי ומבצעות פחות משימות המצריכות אינטראקציה חברתית מגברים, אך הן גם משתמשות פחות באמצעים דיגיטליים בעבודתן.

בבדיקה לפי מגזר נמצא כי בהשוואה ליהודים שאינם חרדים, לערבים יכולת נמוכה יותר לעבוד מהבית, ובקרב חרדים בהשוואה ליהודים שאינם חרדים אין פערים מובהקים. ממצא מעניין מראה כי בהשוואה ליהודים שאינם חרדים, פערים בשימוש באמצעים דיגיטליים קיימים הן בקרב ערבים והן בקרב חרדים, אך הם גבוהים יותר בקרב חרדים. שימוש בכוח פיזי קיים יותר בקרב עובדים ערבים, ונמוך בקרב חרדים.

בבדיקה לפי קבוצות גיל נמצאו פערים ברורים ביכולת לעבוד מהבית רק בין עובדים בני 25-16 לעומת בני 65-56. למבוגרים יכולת גבוהה יותר כיוון שהם מבצעים פחות משימות המצריכות כוח פיזי ואינטראקציה חברתית. עוד נמצא, כי עובדים בני 45-26 משתמשים יותר באמצעים דיגיטליים לעומת בני 25-16.

לעובדים ממחוז מרכז יש יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית לעומת עובדים ממחוז צפון. לאלה שעובדים מחוץ ליישוב המגורים יש יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית לעומת עובדים ביישוב מגוריהם, והם נוטים להשתמש יותר באמצעים דיגיטליים בעבודתם. נראה שאלה שיכולים לעבוד מהבית יכולים גם לבחור להתגורר רחוק יותר ממקום העבודה. הדבר עשוי ללמד על פוטנציאל החיסכון בעומסי התנועה עם הרחבה של פרקטיקת העבודה מהבית.

היכולת לעבוד מהבית עולה עם העלייה בהשכלת העובד, והיא גבוהה יותר בקרב שכירים לעומת עצמאים.

קבוצות המשתנים שנבדקו מסבירות 44% מהשונות ביכולת לעבוד מהבית. המשתנים העיקריים המשפיעים על יכולת זו הם משלח יד וענף כלכלי, האחראים במשולב ל-70% בערך מהשונות המוסברת.

פוטנציאל להרחבת העבודה מהבית

החוקרים העריכו את שיעור העובדים שיכולים לעבוד מהבית על פי נתוני המודל ונתוני למ"ס מחודש יולי, שבו לא היה סגר, ומצאו שהוא עומד על 6% לפחות. שיעור נמוך זה מתבסס על נתונים משנת 2015 ומשקף ממוצע בין ענפים שבהם יכולת העבודה מהבית היא אפסית, כגון שירותי אירוח והסעדה ושירותי בריאות ורווחה, לבין ענפים בעלי יכולת גבוהה - מידע ותקשורת ושירותים פיננסיים, שבהם שיעור העובדים שיכולים לעבוד מהבית מגיע לחמישית ולרבע מהעובדים, בהתאמה. אולם על אף היכולת הגבוהה לעבוד מהבית בענפים אלו, משקלם מכלל התעסוקה נמוך למדי (כ-6% בתקשורת ומידע וכ-3% בשירותים פיננסיים). לעומתם ענף המינהל הציבורי מעסיק כ-10% מעובדי המשק, מתוכם כ-14% יכולים לעבוד מהבית. ענפים המייצגים כשליש מהמועסקים במשק - מסחר, חינוך ושירותי בריאות ורווחה - מאופיינים בשיעור נמוך מאוד של עובדים שיכולים לעבוד מהבית.

"להרחבת העבודה מהבית יש יתרונות שישפיעו על המשק ועל שוק העבודה, כגון הפחתת עומסי תנועה וזיהום, צמצום פערים מגדריים, הרחבת אפשרויות התעסוקה למועסקים מהפריפריה, גידול בפריון העבודה ואף חיסכון בעלויות ההעסקה למעסיק", מסביר פרופ' בנימין בנטל.

"נראה כי העבודה מהבית היא זכות המתאפשרת בעיקר לעובדים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, והם זוכים ליתרון הן בימי שגרה הן בימי משבר", מוסיפה שביט מדהלה.

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, מסכם: "יכולתם המוגבלת של עובדים מקבוצות אוכלוסייה חלשות לעבוד מהבית עשויה להרחיב את הפערים הקיימים בשוק העבודה, ובתקופה זו, לנוכח מגבלות התעסוקה, קבוצות אלו פגיעות מתמיד. עם זאת אפשר לראות במשבר הזדמנות להשקעה שהמשק ייהנה מפירותיה עוד שנים רבות."

חוקרי מרכז טאוב מסיקים, כי חשוב להטמיע מיומנויות הקשורות לעבודה מהבית ולהשקיע בחבילות סיוע ייעודיות המתמקדות במאפיינים הייחודיים של כל קבוצה. ביכולתה של המדינה לסייע בהרחבת האפשרות לעבוד מהבית באמצעות שדרוג תשתיות האינטרנט באזורים חלשים, קידום מודל עבודה מרחוק בקרב עובדי המגזר הציבורי ועידוד עסקים לאמץ את המודל בעזרת תמריצים כלכליים.

המידע נמסר ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאים כלכלה וחברה. המרכז מספק מחקרים ונתונים בתחומים חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה ומדיניות כלכלית.