לשאת באחריות

אלו אתגרים עומדים בפני מורים ומנהלים הממונים על הכנת דור העתיד לעולם העבודה העתידי? חשבו על אלה ועוד: דור המסכים, אחוז גבוה של ילדים ונוער מאובחני קשב וריכוז, היצמדות לתוכניות לימודים קונבנציונליות, התייחסות למיומנויות חשובות להכנה לעולם העבודה ולעיתים היעדר כלים מעשיים לסגל ולטפח את אותן המיומנות.

משרד החינוך מכיר בחשיבות לחינוך של דור העתיד לאחריות אישית, אחריות משותפת, ערבות הדדית ואחריות גלובלית לצד שמירה על תחושת השייכות, שמירה על מעורבות ושותפות בחברה ולימוד ערך האחריות מהכיתות הנמוכות ועד לכיתות הגבוהות.

לומדים מההיסטוריה על חינוך לכבוד ולאחריות

ב-5 ביוני 1944 ישב גנרל דווייט דוד אייזנהאואר ליד שולחן העבודה שלו בבניין במרכז לונדון, וכתב הודעות לעיתונות. אייזנהאואר היה באותה עת איש הצבא החשוב בעולם. הוא עמד בראש חיל המשלוח של בנות הברית - ארצות הברית, בריטניה, קנדה ומדינות אחרות - שעמדו לשלוח בתוך מספר שעות מאות אלפי חיילים לחוף נורמנדי שבצרפת. מטרתם הייתה להביס את הצבא הגרמני שכבש בארבע השנים האחרונות את צרפת.

כולם ידעו שהקרב יהיה קשה, ואלפי חיילים ייהרגו בתוך 24 שעות. האם יוכלו חיילי בנות הברית להבקיע את "החומה האטלנטית" שבנו הגרמנים, המורכבת ממצדיות, בונקרים, מנהרות תת-קרקעיות ושדות מוקשים? האם יוכלו להתגבר על הצבא הטוב בעולם?

האחריות על כתפיו של המצביא האמריקני הייתה עצומה. הוא כתב שתי הודעות לעיתונות: לכיס הימני של מעילו הצבאי הכניס הודעה אחת, לפרסום למחרת, ובה הודיע שהפלישה הצליחה וצבאו מתחיל במבצע השחרור ההיסטורי של צרפת ומערב אירופה. לכיס השמאלי הכניס הודעה שבה הודיע שהפלישה נכשלה, כוחותיו נסוגו, והוא מתפטר מכל תפקידיו.

כך קיבל עליו אייזנהאואר מראש את האחריות לגורל המבצע הצבאי החשוב ביותר בהיסטוריה. לבסוף פרסם את ההודעה בכיס הימני.

כמעט שלושים שנה קודם לכן, באפריל 1915, ניהל וינסטון צ'רצ'יל, שר הצי בממשלת בריטניה, התקפה גדולה של הצי וכוחות אחרים במפרץ גליפולי-דרדנלים בטורקיה. ההתקפה נכשלה, וחיילים בריטים רבים נהרגו. הבעיה המרכזית הייתה ששר הצי ניסה לנהל מבצע של הצבא כולו, ללא סמכות מספקת. צ'רצ'יל ניסה להסביר, אך לא הצליח. בחודש מאי הכיר באחריותו לכישלון, והתפטר.

כעבור זמן מה מצאו היסטוריונים כי המפלה בגליפולי לא הייתה באשמת צ'רצ'יל. הוא עצמו נהג באבירות והצטרף לקרב היבשתי מול גרמניה, סתם כך כמפקד זוטר, כדי לתרום את חלקו הקטן בניצחון.

הגיבורים באירועים שתוארו ידעו מה פירושה של אחריות ברמה גבוהה ומה המשמעות של אחריותם לחייהם של אלפי בני אדם. הם הבינו, לפני מעשה או אחרי מעשה, שבמקרה של כישלון, עליהם להכיר במפורש, ללא תירוצים, שהם אחראים, ועליהם להתפטר מיד.

אחריות משמעותה לא רק תהילה וכבוד במקרה של הישג וניצחון, אלא גם הכרה בטעות ובשגיאות במקרה של הפסד. מנהיג חייב לדעת מראש שאם יכשל, ייתכן שיהיה עליו לפרוש מכל תפקידיו הציבוריים.

מאז ועד היום

השופט הבכיר (בדימוס) צבי סגל, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ומרצה במיזם הדיגיטלי ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות, מבעלי התפקידים הבכירים במשק, ניהל אין-ספור דיונים נפיצים ונחשב על ידי יודעי דבר לקשוח לעיתים עד אימה. הוא שפט במשך עשרות שנים בתיקים מורכבים ומסובכים, בעלי נפח גדול במיוחד, שהותירו בהיסטוריה של מדינת ישראל הד ציבורי ניכר. לדוגמה, רצח השופט עדי אזר ז"ל, הרצח של דניאל מעוז את הוריו תוך שהוא מטיל אשמה על אחיו התאום, בעניינו של החייל אלאור אזריה שירה בראשו של מחבל מנוטרל עם שישה כדורים בגופו, בעניינו של הדייל האיראני שחטף מטוס מאיראן לישראל, בעתירות רבות שהגיש מרגל הגרעין מרדכי ואנונו ובמאות רבות של תיקי פשיעה חמורה.

בהרצאתו בנושא "דילמות בקבלת החלטות בראי מבטו של שופט בכיר - מכס השיפוט אל כס הניהול" נשאל סגל מה עומד מאחורי תהליך קבלת ההחלטות והאחריות הנלווית לכך. כך אמר בין היתר: "החלטה של בית המשפט יכולה לגזור דינו של איש להרבה שנות מאסר, לגרום להתמוטטות כספית של צד זה או אחר. לכן האחריות שמוטלת על השופט במדינת ישראל עצומה, להבדיל ממדינות אחרות כגון ארצות הברית ואנגליה, ששם יש ברוב המקרים חבר מושבעים, ותפקיד השופט הוא רק להנחות אותם. שופט במדינת ישראל מקבל קרוב ל-1,000 תיקים בשנה, מלבד מה שיש לו במלאי הקודם. מטבע הדברים, בכל תיק מוטלת עליו אחריות כבדה ומשא כבד מנשוא הן בהיבט המקצועי והן בהיבט הרגשי.

"על השופט להיות בעל יכולת מיטבית להחליט ולראות לנגד עיניו כל העת את האינטרסים המנוגדים של שני הצדדים, לשקול את הראיות שמובאות על ידי כל צד לדיון, לשקלל אותן ולהחליט למי להאמין ואת מי להעדיף, וכמובן לנמק זאת בהרחבה למען הצדדים ולמען הציבור הרחב."

עוד אמר סגל: "אדם שקשה לו לקבל החלטה ולעמוד באחריות הנלווית לה, לא צריך לעסוק בכך."

מנהלים בכירים במשק, נמצאים בסופו של דבר "לבד מול המראה". הכוונה היא שלאחר תהליך מובנה של קבלת החלטות, הם מקבלים את ההחלטה הסופית בעצמם, והם אלו שצריכים לעמוד מאחוריה לטוב או לרע. הדבר קשה במיוחד במצבים של צמצום, התייעלות ופיטורים המוניים.

סגל אמר בהרצאתו שלעיתים קורה ששופט, כמו כל מנהל בכיר אחר, מגיע לידי החלטה בלתי פופולרית בהווה, שרק בעתיד תתגלה כמוצדקת לשעתה. בהקבלה למגזר העסקי, על המנהל לעמוד איתן ונחרץ מאחורי החלטתו הסופית, ובלבד שזו תינתן רק לאחר שנשקלה ושוקללה על מלוא היבטיה.

לסיכום, לקבלת החלטה נלווים כמעט תמיד מרכיבים רגשיים, לחצים מבית ומחוץ, ולעיתים קרובות הדים תקשורתיים רחבים. לכן על כל מי שמקבל החלטות לדעת לסנן את רעשי הרקע, לבחון חלופות וניהול סיכונים, לעמוד באחריות הנלווית לקבלת החלטות קשות, ולדעת להתמודד עם ביקורת. כל אלו נכונים גם בזירה העסקית.

עו"ד שרון הר זהב, כותבת מאמר הדעה, מפתחת מיזם פלטפורמת לימוד דיגיטלית בתחום התעסוקה והעסקים ללימוד פרקטיקות ניהוליות, פרקטיקות ארגוניות ומיומנויות בעולם העבודה, שמועבר על ידי מנהלים בכירים במשק הישראלי לפיתוח עובדים ומנהלים, מקבוצת אל הנכס. sharonharzahav@gmail.com