טכנולוגיות קירור בלמים בראלי

עם חזרת אליפות WRC למרוצי אספלט, ניהול החום במערכת הבלמים נעשה קריטי מתמיד. השילוב של מהירויות גבוהות ואחיזת כביש מוגברת מייצר עומסי בלימה עצומים ובעקבות זאת חום קיצוני שעלול לפגוע ביעילות הבלמים.

הבלמים של רכבי ראלי 2 (Rally2) מתוצרת בּרמבו (Brembo) ואלקון (Alcon) צריכים להתמודד עם טמפרטורות שמגיעות בקלות ל־700 מעלות צלזיוס. לכן כל יצרן מפתח מערכת קירור ייעודית לדיסקים, לקאליפרים ולרפידות. אוויר הסביבה לבדו אינו מספיק: יש להחדיר זרימת אוויר ישירה ומבוקרת לתוך המערכת. ברכבים עם הנעה קדמית, הפתרון פשוט למדי. כמו ברכבים מסדרת ראלי 1, קיימות כניסות אוויר ייעודיות בפגוש הקדמי שמובילות באמצעות צינורות גמישים אל הדיסקים והקאליפרים.

בלמי הגלגלים האחוריים הם סיפור אחר: הם מוסתרים וחשופים פחות לזרימת אוויר טבעית. ברכבי ראלי 1 הבעיה נפתרת באמצעות פתחים בצידי הדלתות האחוריות או בכנפיים האחוריות. מאז הסרת מערכות ההנעה ההיברידית ב־2024, הוסבו פתחים אלה לקירור הבלמים וההילוכים האחוריים. לעומת זאת תקנות התחרות ראלי 2 אינן מאפשרות פתחים חיצוניים, ולכן המהנדסים נאלצו למצוא פתרונות יצירתיים. כיום קיימות שתי גישות עיקריות: זרימה חופשית וזרימה מאולצת.

גישות לזרימת אוויר

הגישה הראשונה של זרימה חופשית קיימת בדגמי פורד פיאסטה (Ford Fiesta) וסקודה פאביה (Skoda Fabia RS). היא מבוססת על כניסת אוויר מתחת לרכב דרך פתח מסוג NACA שמזרים אוויר לדיסקים באמצעות צינור גלי. היתרון של השיטה הוא בהורדת לחץ האוויר מתחת לרכב, לשיפור כוח ההצמדה. החיסרון הוא חשיפה לכניסת אבק ובוץ, שעלולה לחסום את הצינור. הזרימה תלויה לחלוטין במהירות הרכב, כלומר אין קירור כשהמכונית עומדת.

הגישה השנייה, שבה משתמשים יצרנים כגון יונדאי (Hyundai), טויוטה (Toyota) או סיטרואן (Citroen), מתוחכמת בהרבה. במערכות אלו נשאב אוויר נקי מתוך תא הנוסעים ומוזרם לבלמים דרך צינורות הכוללים מאווררים חשמליים קטנים. כך, בסיטרואן C3 בגרסת הראלי, המאווררים ממוקמים ממש בפתחי היניקה מאחורי הדלתות האחוריות. לעומתה ביונדאי i20 המאווררים מותקנים במרכז הצינורות, ואילו בטויוטה יאריס הם ממוקמים סמוך למעבר בין הצינור המרובע לגלי. אפשר לזהותם לפי לוח מתכת דק סביבם. יתרונם הגדול של המאווררים הוא ביכולת לשמור על קירור בזמן עמידה או אחרי סיום קטע מרוץ, ולווסת את זרימת האוויר בהתאם לטמפרטורה.

בכל הרכבים נעשה שימוש בדיסקים מאווררים בעלי חריצים שמאפשרים בריחת גזים חמים ואבק בלימה. הצוותים עוקבים אחרי החום באמצעות צבע תרמו־כרומי המשנה את צבעו בהתאם לטמפרטורה, וכך מספק אינדיקציה מדויקת על הנקודות החמות ביותר על הדיסק.

לקאליפרים מדבקות חום מחליפות צבע בטווח של 120 עד 280 מעלות צלזיוס. מעבר ל־250 מעלות, רפידות הבלם מתחילות לאבד מהיעילות. לכן ניטור זה חיוני להמשך הביצועים.

לפרטים נוספים

מערכת בלימה של סקודה פאביה RS