רפידות ככלי לניטור מצב טכני
כשמחליפים רפידות בלימה ישנות, בדרך כלל לא מתחשבים במצב הטכני והפיזי של הרפידות הישנות ופשוט זורקים אותן. למעשה, הרפידות יכולות לספר סיפור הרבה יותר רחב על מערכת הבלימה ולעזור לאתר בעיות ותקלות. במצב אידיאלי, ללא קשר לעיצוב הרכב או לקליפרים של מערכת הבלימה, רפידות אמורות להישחק ברמה זהה בכל הצדדים. גם סימני שחיקה על רפידות ישנות מראים שהבלמים עובדים כמו שצריך. מצד שני, סימנים בולטים של שחיקה בחלק החיצוני או הפנימי של הרפידה, וכן סימנים לשברים, כבר מלמדים על בעיות הרבה יותר חמורות שכדאי להתייחס אליהן ברצינות.
במצבים מסוימים, החלק החיצוני של רפידת הבלמים נשחק ומתיישן מהר יותר מהחלק הפנימי. בדרך כלל זה קורה אחרי שהרפידה באה במגע עם רוטור של בלם דיסק, אחרי שהקליפר נסגר או מתרחק. קליפרים של בלמים מיוצרים מרכיבים רבים, כולל בוכנות, חיבורים למיניהם, חלקים קטנים זזים רבים כגון פינים או ברגים נועלים. אם חלקים נעים במנגנון הקליפר עובדים באופן לא תקין, עלולה להיגרם שחיקה מהירה של הרפידה.
שחיקה של רפידה פנימית היא מצב נפוץ, בעיקר במערכות בלימה המבוססות על קליפרים צפים. ההבדל בקצב השחיקה בין שתי הרפידות (פנימית וחיצונית) אמור להיות קטן יחסית, לא יותר ממילימטרים אחדים. אם ההבדל הוא יותר מהמדדים המקובלים (שני מ"מ ויותר), כדאי לבדוק את מערכת הבלימה לעומק. בעת נסיעה, קליפרים של מערכת הבלימה נמצאים בקרבה פיזית לכביש, ולכן עשויים לספוג מים, נוזלים ובוץ. נוסף על כך קליפרים חשופים לנזק חיצוני וחלודה. כל אלו עלולים להיות גורמים מרכזיים לשחיקת רפידות.
שחיקה חלקית של רפידות בלימה מתרחשת כשהרפידה באה במגע ומתחככת בחלקים מסוימים של שטח החיצוני. זה אומר שחלק מסוים של הרפידה נוגע ברוטור בתדירות או בעוצמה גבוהות תוך הפעלת הבלמים. אחוז השחיקה תלוי בכמות הבוכנות בקליפרים במערכת הבלימה הספציפית של הרכב. רכבים עם בוכנות אחידות חשופים יותר לשיטת השחיקה הזאת. סיבות נפוצות נוספות לשחיקה חלקית הן התקנה לא נכונה של רפידה או חיבורי ברזל חלודים.
צילום: RAC
