שידוך משמיים- חלק ב'

תפעול משאית עם מנוף הוא משימה עם אחריות כבדה. יש כאן שילוב של דרישות טכניות לא פשוטות מהמפעיל, מהמשאית ומהמנוף. המפעיל נושא במלוא האחריות התפעולית, ועליו לוודא לפני כל עבודה שהכול תקין.

יצרנית המנופים היווה (HYVA) מספקת מספר טיפים תפעוליים לעבודה נכונה ובטוחה עם מנוף המותקן על גבי משאית:

1. ראשית, מפעיל המנוף חייב להיות כשיר. בראש ובראשונה עליו להיות מיומן ולעבור קורס מתאים. הוא צריך לקרוא את הוראות התפעול, להיות בקיא בהנחיות הבטיחותיות ולהתנסות בעבודה עם המנוף. המפעיל צריך להיות כשיר גם מבחינה בריאותית, כלומר מי שלא צרך אלכוהול או סמים ואין לו בעיות ורטיגו.

2. למפעיל חייב להיות שדה ראייה מלא של אזור העבודה. אסור לעבוד בחשיכה ואסור להניף מטען כאשר אובייקט נמצא בין המפעיל למטען. אם למפעיל אין שדה ראייה מלא, הוא חייב לקבל סיוע מאדם מוסמך. המסייע צריך להנחות אותו באמצעות מערכת תקשורת או אותות ידניים. אם האותות ידניים, חייבת להיות להם פרשנות חד-משמעית למניעת אי-הבנות.

3. בעת הפעלת המנוף, המפעיל חייב להיות מצויד בלבוש בטיחותי מתאים, בכלל זה קסדה לראש, חליפה מחזירת אור ונעלי עבודה (רצוי בעלי ראש פלדה המגן על האצבעות).

4. יש לוודא שכל ההנחיות לתפעול בטוח של המנוף נמצאות על המנוף עצמו. במדבקות האלו נכלל גם כושר ההרמה (מומנט), המורכב ממשקל המטען ומזרוע ההרמה. אסור להתחיל לעבוד אם ההנחיות האלו אינן מופיעות על המנוף באופן מובלט וברור.

5. העמסה ופריקה יבוצעו רק כאשר המשאית נמצאת במצב מפולס הן בציר האורך והן בציר הרוחב.

6. עוד לפני תחילת העבודה עם המנוף יש לשים לב לקווי מתח שנמצאים בקרבת הרכב. נגיעה של הרכינה בקו מתח עלולה לגרום להתחשמלות הנהג ואולי אף למותו. בכל מקרה של פגיעה בקו חשמל או אם קיים חשד לפגיעה, יש לצאת מייד מהרכב. אפשר לחזור רק לאחר שזרימת החשמל לאותו קו הופסקה בוודאות. לא מדובר רק בקווי מתח. ייתכנו אובייקטים אחרים שנמצאים מעל הרכינה, כגון עצים, סולמות ועמודים. אסור לפרוק בלי לבדוק תחילה שהאזור פנוי, ואם יש אובייקטים, יש להיעזר לפי הצורך בסיוע וכיוון של אדם אחר.

7. יש להימנע מעבודה עם המנוף כאשר יש רוחות חזקות.

8. אסור לנהג או לכל אדם אחר להיות בקרבת המטען המונף. חובה להימנע ממצבים מסוכנים שבהם המפעיל או עובר אורח עלולים להימחץ על ידי המנוף, המייצבים או המטען. השמירה על מרחק ביטחון מספק מוגדרת בתקן EN 349.

”   לא יאושר תומך לציוד חריג בעל עומסים טכניים על הסרנים השווים לעומס המותר בתקנת תעבורה 314. כל בקשה כזו תיבחן לגופה עם הנמקה, הוכחת הצורך בציוד חריג ועמידה בתנאים ובהגבלות של ציוד חריג, ללא שינויים והסבות במוצר הסטנדרטי   “

9. יש לאפשר שליטה על המנוף באמצעות מפעיל אחד בכל פעם. בכל מהלך העבודה על המפעיל להחזיק את יחידת הבקרה בידיו. כמו כן נדרש מתג לעצירת חירום, זמין להפעלה ובהישג יד.

10. אזור הפעולה של המנוף חייב להיות מסומן בשלטים ובסימוני אזהרה כדי לא לאפשר כניסה לאזור הפעולה של המנוף. פעולה זו אורכת זמן קצר, אך מונעת הרבה מקרי פגיעה.

11. אם למנוף יש רגלי תמיכה (מייצבים), חובה לפתוח את הרגליים ולייצב אותן על הקרקע. אם הקרקע רכה, יש להוסיף משטח רחב שיסייע לייצוב נכון של רגלי התמיכה.

12. יש לבצע בדיקה היקפית שכוללת שברים, סדקים, סימנים לרכיבים וברגים משוחררים, בלאי וקרעים בכבלי הפלדה, עוגן ההרמה וכו'.

13. יש לתחזק היטב את המערכת ההידראולית של המנוף. לפני כל הפעלה לוודא שאין נזילות שמן ולהחליף מסננים ושמנים בהתאם להנחיות היצרן. אם נדרש, יש לבצע סיכוך של צירי המערכת, וכמובן לעצור את העבודה ולטפל מייד בכל תקלה. טיפול שוטף יפחית את הסיכון לתקלות לא צפויות. מומלץ שאת עבודות התחזוקה יעשה בעל מקצוע שבקיא במערכת. טכנאי מקצועי הוא הכרחי לעבודה בשסתומי המערכת וכוונון לחצים. ישנם לחצי עבודה מוגדרים שקבע יצרן המערכת לכל אחד מהמפרקים ולכולם יחדיו. אסור שהלחצים יעברו את הוראות היצרן.

”   חברות תובלה ומתקינים מורשים של מנופים החלו להתייחס לשימוש ברכב ציוד חריג כמו לשימוש ברכב סטנדרטי. עקב כך יש תומכים שהותקנו עליהם מנופים גדולים בעלי משקל עצמי גדול וכושר הרמה גבוה. מצב כזה הוא גבולי מאוד מבחינת היכולות הטכניות של הרכב   “

14. יש לשים לב בקביעות לרמת השמן במערכת. אסור שהיא תפחת מהמינימום המותר. הכמות המינימלית מיועדת להבטיח שהבוכנה תוכל להתרומם עד קצה המהלך שלה.

15. יש למלא אך ורק שמן הידראולי איכותי, כפי שקבע יצרן המערכת. סוג השמן קשור גם לטמפרטורה הסביבתית ולטמפרטורת העבודה. יש להחליף את השמן במערכת כולה בהתאם לפרק הזמן ולמאפייני העבודה שהגדיר יצרן המנוף.

16. הבדיקה היומית צריכה לכלול בדיקת שמן והתבוננות כללית בזרנוקי השמן ובמחברים. יש לוודא שאין נזילות של שמן הידראולי ולוודא שהמחברים המהירים סגורים כהלכה. יש להעיף מבט גם בזרועות המנוף ובברגים המהודקים.

17. הקפדה על ההוראות תבטיח עבודה שקטה ובטוחה לאורך זמן, והתעלמות מהן עשויה להביא לתאונות ואף לתאונות קשות וקטלניות. את ההוראות צריך לשנן, ויש לוודא שכל מפעיל מנוף יודע אותן. הדרכה צריכה להינתן לנהגים שמתחילים לעבוד על מנופים, גם אם עבדו שנים רבות על משאיות ללא מנוף.

18. אישור בודק מוסמך: כדי שהפעלה של מנוף תהיה חוקית נחוצה תעודת בדיקה תקפה שמנפיק בודק מוסמך (קיבל הסמכה מתאימה מטעם משרד העבודה) לבדיקת מיתקני הרמה. הבדיקה הראשונה חייבת להתבצע עם התקנת המנוף, ולאחר מכן כל 14 חודשים. הבדיקה נעשית לכל רכיבי המנוף, החל בהתקנה, דרך הרכיבים המכניים וכלה במערכת ההידראולית.

”   הבדיקה היומית צריכה לכלול בדיקת שמן והתבוננות כללית בזרנוקי השמן ובמחברים. יש לוודא שאין נזילות של שמן הידראולי ולוודא שהמחברים המהירים סגורים כהלכה. יש להעיף מבט גם בזרועות המנוף ובברגים המהודקים   “

19. התקן המרכזי המשמש לתכנון הוא DIN 15018. מנוף שמותקן על גבי משאית מתוכנן להרמה של עומסים שאינם מוגבלים אנכית עם וו. אחת המשמעויות היא שחיי המנוף מוגבלים. המנוף של חברת HYVA למשל מתוכנן לשירות השווה ל-600,000 מחזורי עבודה עם העמסה קלה או ל-200,000 מחזורי עבודה ברמה בינונית עד קשה. מחזור עבודה מוגדר כסט של פעולות שבוצעו מהרגע שבו הונף המטען ועזב את האדמה ועד לרגע שבו הונח במקום הרצוי. העמסה מוגדרת כך שלרוב המנוף לא מועמס במלוא כושר ההעמסה שלו, ובאופן כללי הוא מעמיס רק כ-33% מכושר ההעמסה המרבי. בהעמסה בינונית בדרך כלל אין סדירות בשיעור ההעמסה, וההפעלה הממוצעת היא 66% מכושר ההעמסה. במצב עניינים זה חיי השירות של המנוף מתקצרים לשליש.

מנוף מיועד על פי הגדרתו להנפת מטענים בעלי כושר העמסה שנמדד בטוןxמטר. אסור כמובן לחרוג מכושר ההעמסה המותר למנוף. המנוף אינו מיועד למשימות האלה ודומות להן: עקירת עצים וחילוץ עמודים, גרירת מטענים, דחיפת מטענים וסחורות, הרמת אנשים, פעולה באזור שיש בו סכנת פיצוצים, פעולה בטמפרטורה קיצונית שנעה בין 10- ל-40+ מעלות צלזיוס.

מדריך טכני להובלת מטענים

לא מספיק לדעת להניף מטענים. נהג משאית צריך להוביל את המטען באופן הבטוח ביותר מאתר לאתר. לפני יותר משנה יצא לדרך מדריך להובלת מטענים. הוא עדיין בגדר טיוטה, אבל כבר מהווה מהפכה בשטח.

בשלב ראשון הבינו במשרד התחבורה שמדריך טכני צריך להיות מעוגן בתקינה. כיוון שכך יזם משרד התחבורה את עריכתו של תקן ישראלי 6395, שעיקרו אבטחת מטענים ברכב מסחרי. התקן קובע בין היתר את הדרישות לחישוב הכוחות הנחוצים לריתום החלקים הרלוונטיים במטען, וכן את האמצעים המאושרים לריתום, לצורך הובלה בטוחה של המטען על כלי הרכב. בתקן שני חלקים והוא משמש בסיס מקצועי להכשרת נהגים, להכנה נכונה של כלי רכב המיועדים להובלת מטענים ולאכיפה מקצועית על ידי הגופים המשלחים, חברות ההובלה, קציני בטיחות ועוד.

בין השאר התקן קובע דרישות בטיחות ושיטות בדיקה של נקודות עיגון המיועדות לאבטחת מטענים בכלי רכב מסחריים, בגרורים ובנתמכים, ומגדיר דרישות תכנוניות להתקנה של נקודות עיגון, מספרן, מיקומן וחוזקן, כך שיעמדו בכוחות הגדולים המופעלים עליהן, בתאוצות המקובלות (לפנים, לאחור, לצדדים וגם בציר האנכי). בתקן נקבע גם תהליך הבדיקה של חוזק נקודות העיגון (בדיקה מעשית או חישובית) ויש בו התייחסות לסימונן על מרכב המשאית.

מנופים גדולים לציוד חריג

במחלקת תקינה במשרד התחבורה מודאגים מהתקנה של מנופים גדולים על גבי תומכים המשמשים לציוד חריג. הסיבה היא שבמרוצת השנים חברות תובלה ומתקינים מורשים של מנופים החלו להתייחס לשימוש ברכב ציוד חריג כמו לשימוש ברכב סטנדרטי, והדבר נעשה נפוץ. התוצאה היא שיש תומכים שהותקנו עליהם מנופים גדולים בעלי משקל עצמי גדול וכושר הרמה גבוה. מצב כזה הוא גבולי מאוד מבחינת היכולות הטכניות של הרכב: נשיאת העומסים שיוצר המנוף אל מול משקל מועט מאוד שנותר זמין להובלת מטען.

במחלקת תקינה של משרד התחבורה קבעו שאישור של תומכים אלה גרם להחרגת הרכבים באופן קריטי מתקנות התעבורה. בבדיקות שעשו אנשי אגף הרכב במשרד התחבורה עם משטרת ישראל נמצא, שמתקיני המנופים ביצעו פעולות חריגות של שינוי מבנה במנוף, כגון פירוק של זרועות, מפרקים ומנוע צידוד ושינוי במבנה המייצבים. עוד נמצא, כי לאחר סיום תהליך הרישוי הותקנו מחדש מכללים שפורקו, וכך קורה שכלי הרכב נוסעים בכבישי הארץ בניגוד לחוק ובניגוד לתנאים ולהגבלות שנקבעו ברישיון הרכב. במקרים אחרים קרה שבגלל המשקל העצמי הגבוה של הרכב עם המנוף, כמעט לא נשאר משקל פנוי להובלת מטען חריג, שלפי הגדרתו הוא חריג במשקל או במידות, ואי אפשר להובילו על גבי רכב סטנדרטי. למעשה תומך המיועד להובלת ציוד חריג הוא סכנה בטיחותית למשתמשי הדרך ולתשתיות, ובמקרים רבים אין לו הצדקה ואין בו צורך ממשי, במיוחד כאשר בקשה לאישור רכב ציוד חריג להובלת מטען ללא יתירות משקלים מספיקה למטען חריג, במקום לסווגו כרכב עבודה ייעודי.

”   מפעיל המנוף חייב להיות כשיר. בראש ובראשונה עליו להיות מיומן ולעבור קורס מתאים. הוא צריך לקרוא את הוראות התפעול, להיות בקיא בהנחיות הבטיחותיות ולהתנסות בעבודה עם המנוף. המפעיל צריך להיות כשיר גם מבחינה בריאותית  “

בעקבות ממצאים אלה קבעו במחלקת תקינה תנאים חדשים לרישום רכב עם מנוף המיועד לציוד חריג:

א. רכב שיותקן עליו מנוף בעל כושר הרמה של 100 טונות/מטר ומעלה, יסווג כרכב עבודה בלבד לא יורשה להוביל מטען.

ב. רכב שיותקן עליו מנוף בעל כושר הרמה של עד 100 טונות/מטר, יסווג כרכב רגיל או חריג או כרכב עבודה בלבד, בהתאם לעמידתו בתקנות התעבורה הרלוונטיות לרכב רגיל או לעמידתו בתנאים ובהגבלות שנקבעו לרכב ציוד חריג על כל המשתמע מכך, בכלל זה יתירות משקלים להובלת מטען חריג והוכחת הצורך בציוד חריג, ללא שינויים והסבות במוצר הסטנדרטי (ברכב ובמנוף), כפי שמופיע בקטלוג היצרן.

ג. צלחת גרירה בתומך רגיל/חריג ובתומך מנוף רגיל/חריג תמוקם ברדיוס מתאר קדמי של 204 ס"מ לפחות וברדיוס מתאר אחורי של 220 ס"מ לכל היותר.

ד. בתומך ציוד חריג ובתומך מנוף לציוד חריג תותקן צלחת גרירה המתאימה לציוד חריג - "3.5 קוטר פין, שתי דרגות חופש לפחות, ובעל ערך Dvalue המתאים למשקל הכולל המורכב.

ה. עומסים מותרים לרכב ציוד חריג:

סרנים קדמיים: עד 9,000 ק"ג לסרן.

סרנים אחוריים: עד 12,000 ק"ג לסרן.

עומס פין גרירה בנתמך: עד 22,000 לסרן.

אלו העומסים המותרים לפי הנחיית מנכ"ל משרד התחבורה משנת 2006 לאמץ תקן גרמני STVZO70.

לא יאושר תומך לציוד חריג בעל עומסים טכניים על הסרנים השווים לעומס המותר בתקנת תעבורה 314 (תומך רגיל, עם עומסים "רגילים" על הסרנים ומשקל כולל מרכב תקני). כל בקשה כזו תיבחן לגופה עם הנמקה, הוכחת הצורך בציוד חריג ועמידה בתנאים ובהגבלות של ציוד חריג, ללא שינויים והסבות במוצר הסטנדרטי (ברכב ובמנוף), כפי שמופיע בקטלוג היצרן. בהתאם לנתונים יוחלט אם לאשר את רישום הרכב או לאו.

מנוף פתוח

אשר לבדיקת התאמה של רכב שהותקן בו מנוף פתוח, בהנחיות של משרד התחבורה נקבעו הדרישות האלה:

1. בקצה של זרוע המנוף מותקנת יחידת קצה ייעודית. אי אפשר לנתקה מזרוע המנוף באמצעים ידניים. ניתוקה מהזרוע מצריך כלי עבודה ייעודיים.

2. אם הגובה הכללי של הרכב הוא עד 4,000 מ"מ, הוא תואם לדרישות בתקנות התעבורה.

3. בדיקה של חלוקת עומסים על הסרנים בהתאם להוראות היצרן ולתקנות התעבורה.

4. בדיקה של עיגון יחידת הקצה בזמן נסיעה. קיים אמצעי קבוע ברצפת המרכב, מסוג "בריח מכני", לעיגונה בזמן הנסיעה. יש לבצע בדיקה תפעולית של מנגנון הנעילה.