מוסך הונה את חברת האשראי

מריסאת מוחמד מהיישוב סאלמה ואביו פואז, הבעלים של חברת צ.ח.ר שירותי רכב המנהלת מוסך לתיקון כלי רכב פחחות וצבע באזור התעשייה צחר בראש פינה, נתבעים לשלם 4.32 מיליון ש"ח לחברת האשראי טריפל אי ניהול ומימון תביעות צד ג' מת"א. נטען שהם רימו והונו אותה באמצעות מעשי תרמית ומרמה, כאשר גזלו לכיסם החזר כספים מאת חברות ביטוח או לקוחות המוסך שאמורים להיות משולמים לה על חשבון המימון שהעמידה לתיקון כלי הרכב, ובכך קיבלו במרמה תשלומים בכפל.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת נאמר, כי מחודש יולי 2015 התקשרה התובעת עם הנתבעים בהסכם מימון שלפיו תעמיד להם מימון בגובה 80% מגובה עלות תיקון הרכב (והשלמה של 10% נוספים לאחר סיום הטיפול בתביעה מחברת הביטוח של הצד השלישי, ככל ומתקבלת התביעה) לטובת טיפולים במוסך שבבעלותם לבעלי הרכבים שהיו מעורבים באירוע ביטוחי של נזק לרכב עקב תאונת דרכים (נזקי פח), חלף המתנה ממושכת לקבלת התשלום מכספי הביטוח וניהול תביעות צד ג'.

לדברי התובעת, הנתבעים נהגו לפנות אליה בבקשה להעמיד מימון לבעלי הרכבים בעבור עלות תיקון רכביהם במוסך שלהם חלף המתנה לקבלת תגמולי הביטוח. קודם להעברת כספי המימון לתיקון הרכבים במוסך, היא הייתה בודקת את הכיסוי הביטוחי הקיים ומוודאת כי הרכב הנפגע מבוטח בביטוח מקיף, וכי לרכב הפוגע יש ביטוח צד ג' בחברת הביטוח שבה הוא מבוטח. לאחר קבלת המסמכים הרלוונטיים, היא העבירה תוך שלושה ימים 80% מעלות התיקון במוסך לטובת הנתבעים וסייעה בניהול התביעה נגד חברת הביטוח של הצד השלישי.

אם חברת הביטוח של הצד השלישי אישרה את התביעה, שולם סכום התביעה לחשבון נאמנות בהתאם לכתב סילוק, והתובעת הייתה מעבירה 10% מסכום התביעה שיתקבל בפועל כהשלמה ל-90% מסכום התביעה שאושר בהתאם לכתב הסילוק, שהוא סכום עלות הטיפול במוסך בלבד. אם חברת הביטוח של הצד השלישי דחתה את התביעה באופן מלא או חלקי, היה הלקוח רשאי לבחור בין תשלום עלות התיקון באמצעות תשלום מהביטוח המקיף לבין מתן הרשאה לשימוש בשיק ביטחון. בהיעדר הודעה כזו, הייתה התובעת רשאית להשתמש בשיק הביטחון.

במקרה כזה, הנתבעים ביקשו החזר תשלום והתחייבו אליו, ומסרו לתובעת שיקים בסכום כולל של כשלושה מיליון ש"ח. הם החזיקו אצלם את ההמחאות המשוכות לפקודתם מאת בעלי הרכבים, ולפיכך התובעת לא הכירה את בעלי הרכבים.

לפי בדיקה מדגמית של התובעת בספרי הנהלת החשבונות שלה, סך המימון עד לשלהי שנת 2019 אשר העבירה אל הנתבעים היה 80% מהנזק הישיר, ומשנת 2020 היה סך המימון 92% מהנזק הישיר, שלא כלל שכר טרחה של שמאי ורכיב ירידת ערך. ההכנסה של התובעת נעה בין 6% ל-10% מהנזק הישיר בלבד.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים ניצלו את יחסי האמון בין הצדדים והוליכו שולל את התובעת, עת נטלו ממנה כספים למימון תיקוני רכב שבוצעו במוסך שבבעלותם, בסכום של 3.9 מיליון ש"ח (קרן), לא שילמו את חובם והעלימו כספים בסך 1.3 מיליון ש"ח שהיו אמורים להיות משולמים לתובעת בגין התיקים הסגורים שבהם כבר קיבלו כספים ישירות מחברות הביטוח או מבעלי הרכבים.