האם רכבים יכולים לרגל אחרינו?
בחודש אפריל של השנה שעברה קראו מחוקקים בארצות הברית לנשיא דאז ג'ו ביידן לאסור יבוא של רכבים חשמליים מתוצרת סין, בטענה שמדובר ב"איום קיומי על תעשיית הרכב האמריקנית." הקריאה הזו נולדה מתוך חשש לפערים בתחרות, בשל סבסוד ממשלתי נרחב שממנו נהנים היצרנים הסינים. אלא שבד בבד הועלו גם חששות חמורים יותר: איומים על הביטחון הלאומי הנובעים מחיבור הרכבים לרשת ומהאפשרות של שליטה או ריגול מרחוק.
לאחר חקירה ממושכת שנגעה לקישוריות הדיגיטלית של רכבים מיובאים ולסכנות פוטנציאליות של מעקב וחבלה מצד סין, פרסמה ממשלת ביידן טיוטת רגולציה חדשה שמגבילה את יבוא הרכבים הסינים. החשש העיקרי נוגע לאפשרות של שליטה מרחוק על רכבים, העברת נתונים ועדכוני תוכנה שמבוססים על שרתים חיצוניים, כל אלה תכונות שקיימות כיום בכל רכב מודרני כמעט, אך זוכות להתייחסות מחמירה יותר לגבי התעשייה הסינית.
השאלה המרכזית היא אם החשש הזה מוצדק, ואם מדינות אחרות כגון אוסטרליה או מדינות אירופה צריכות ללכת בעקבות ארה"ב. גם באוסטרליה ישנם מתחים דיפלומטיים עם סין. יותר מ־80% מהרכבים החשמליים הנמכרים במדינה מיוצרים בסין, בהם דגמים של טסלה (Tesla).
רכבים מודרניים, בין שהם חשמליים ובין שהם מונעים בדלק, הם למעשה מחשבים על גלגלים. מערכות טלמטיקה נעשו נפוצות, ומאפשרות שליטה ובקרה מרחוק על רכיבים רבים ברכב: ממידע על מיקום, טמפרטורת הסוללה ומצב לחץ האוויר ועד פתיחה ונעילה של דלתות, הפעלת אורות ואפילו מניעת תזוזה.
הבעיה אינה טמונה רק בעצם קיום הטכנולוגיה הזו אלא בשאלה מי מקבל גישה למידע. אם הנתונים נשמרים ומנותחים באופן מקומי, למשל במוסך מורשה, רמת הסיכון נמוכה יחסית. אך אם המידע מועבר דרך שרתים שממוקמים במדינות אחרות, ובפרט מדינה יריבה או עוינת, החששות נעשים מציאותיים יותר.
חברות מערביות רבות משתמשות במערכות דומות. לדוגמה, שירות OnStar של GM מאפשר מעקב אחרי רכב, שליטה בו ואפילו האזנה לשיחות בתוך תא הנוסעים. לפולקסווגן (Volkswagen) אפליקציות לשליטה מרחוק, ניתוח מצב רכב, דיווחים על בריאות מערכות ותיאום טיפולים. גם לפורד, מאזדה ו-BMW שירותים דומים. אפילו המשטרה האוסטרלית משתמשת באפליקציה הייחודית של פורד לאיתור רכבים גנובים - מקרה ספציפי כזה קרה במלבורן.
יצרניות סיניות כגון Haval ו־GWM משווקות רכבים עם מערכות טלמטיקה. בחלק מדגמי GWM מותקנת מערכת בשם T-Box שמחוברת לאינטרנט ומספקת שליטה על פונקציות רבות. כאשר המערכת מופעלת דרך אפליקציית היצרן, נאסף מידע על מיקום הרכב, הטמפרטורה, מצב הסוללה, הנסועה, לחץ האוויר בצמיגים ועוד.
לצד החשש מהפרת פרטיות, התעוררו חששות ביטחוניים. חבר הפרלמנט האוסטרלי ברנבי ג'ויס אף הזהיר שסין עלולה "לחמש" את השליטה מרחוק ברכבים סינים לצרכים עוינים. תרחיש כזה נשמע אולי מופרך, אך כבר כיום אפשר לשתק רכבים מרחוק - טכנולוגיה שקיימת גם בקרב יצרנים מערביים. כך למשל הגישה פורד פטנט שמאפשר השבתת רכבים במקרים של אי-תשלום חוב. ברכבים של GWM יש כבר היום מנגנונים שמנטרלים את פעולת הרכב אם מתבצעת חדירה לא מורשית.
אירועים שאינם מאומתים כגון הטענה שאלון מאסק (Elon Musk) השבית רכב טסלה של לוחם צ'צ'ני באוקראינה, מדגימים את הפוטנציאל לשימוש בטכנולוגיה הזו גם בעימותים בינלאומיים. עם זאת תרחיש שבו ממשלת סין תשתמש בשליטה מרחוק על רכבים באוסטרליה או ארה"ב בעימות כלכלי או צבאי, עדיין נראה בדיוני.
החשש מפני שימוש בטכנולוגיות רכב לריגול אינו מופרך. אך הוא תקף לא רק לרכבים סינים אלא לכל רכב שמחובר לרשת. הלקח ברור: עלינו לדעת מה המידע שנאסף מהרכב שלנו, כיצד הוא נשמר ולאילו גורמים הוא מועבר. שקיפות מצד היצרנים ורגולציה מחמירה מצד הרשויות הן המפתח לאיזון בין נוחות טכנולוגית לבין שמירה על פרטיות וביטחון.
